איך הגענו לזה?

שאלה: בדרך אל המטרה, האנושות עוברת מצבים מנוגדים: אסונות טבע, מלחמות, פעולות טרור וכן הלאה. אנחנו צריכים לקבל אותם כמטרתיים, אך מה לעשות עם הפחד האנושי הפשוט מפני האיומים האלה? הרי לשמוע עליהם בשיעור זה דבר אחד, אך לחוות את זה "על הבשר" זה דבר אחר לגמרי.

תשובתי: בינתיים נדמה לנו שהסכנות אורבות לנו במקומות מסוימים, בתנאים מסוימים. אך העניין יכול להגיע לכזה מצב, שבו בכל רגע נרגיש שהרע באמת מגיע ומתגנב בסתר.

השאלה היא, האם אנחנו מבינים שהכול תלוי בנו? בחוסר ההתאמה שלנו לטבע, לאיחוד, אנחנו יוצרים את התנאים האלה. כשאנחנו נכנסים לניגודיות ולעימות עם האור העליון, שנמצא במנוחה מוחלטת, אנחנו בעצמנו מזמינים את אותם מצבי האימה והזוועה, שעוברים עלינו לאחר מכן.

קיימת תוכנית הבריאה, שחייבת להתבצע, אך איננו מבצעים אותה. ולכן אין לנו את מי להאשים. אנחנו הסיבה. זה כתוב בכל ספרי הקבלה.

אין כל טעם לזעוק אל הטוב המוחלט של הטבע. באופן כזה הוא דוחף ו"מנער" אותנו, כדי שסוף סוף נהיה דומים יותר לבני אדם, כדי שנחשוב על החיים ועל משמעותם. כמובן, זה לא נעים, אך זה מה שמגיע לנו.

אנחנו צועקים: "איך יכולים לבוא כאלה דברים נוראיים!". בואו נצעק על עצמנו: למה הגענו לחיים כאלה? בואו נפתח את ספר הזוהר ונקרא את מה שהוא כותב על זה. מלמעלה לא מתגלים לנו ייסורים, אלא חסרונות שצריך לתקן. אם איננו מתקנים אותם, הם הופכים לייסורים.

באותה הצורה מחנכים את הילד. תחילה אומרים לו: "תעשה כך וכך. בזכות זה תלמד משהו, תבין משהו. צריך רק להשקיע כוחות ולעשות". אך הוא מסרב. אנחנו צועקים עליו, אבל הוא כמו קודם, לא זז ממקומו. אז אנחנו נאלצים להעניש אותו, ובתגובה לזה הוא אומר: "אימא רעה!"

כך שאין שום דבר מפתיע בכל מה שמתרחש. אנחנו עומדים מול הטוב המוחלט, ואת כל הרע שקיים בעולם, אנחנו עשינו בעצמנו. יתר על כן, בגללנו סובל הטבע הדומם, הצומח והחי.

מתוך שיעור על עקרונות החינוך הגלובלי, 25.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
צרות העולם: הבט אל השורש
פקק בבקבוק של ההתפתחות
מה הטבע דורש מאיתנו?