דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / איך אפשר לעמוד בפני האהבה?

איך אפשר לעמוד בפני האהבה?

בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות": "ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו, שלא יחטא עוד. כמו שאדם בטוח, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה, מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה"ז או ריוח גדול, הבא לידו".

זה לא מובן לנו. מה זאת אומרת "השגחה גלויה"? אם אני מגלה את הטוב והמיטיב, אני כביכול משוחרר מכל הדאגות ושוכב על הידיים של הבורא כמו תינוק ששוכב על הידיים של אמא. האם הוא מנסה לפתור משהו? להבין משהו? – לא, הוא פשוט עטוף באהבה.

האם האהבה הזאת לא מחלישה אותנו? האם היא לא גורמת לנו לאבד את כוח השמירה העצמית?

זאת כל הבעיה. אהבת ההורים מקלקלת את הילדים. אם מתייחסים כלפיהם רק באהבה, הם יוצאים מחוץ למסגרות, ובסופו של דבר מתחילים לשנוא את הוריהם.

כך כתב בעל הסולם על אהבת הורים לילדיהם (באגרת ב'): "בא וראה באהבה זו מנהג הפלא ופלא, שלכאורה אם הבן יחיד הוא לאביו ואמו, מחויב הבן לאהוב יותר את אביו ואמו, כי מגלין אליו יותר אהבה מהורים שיש להם הרבה בנים.

אבל במציאות אינו כן, ונהפוך הוא, שאם הורים נקשרים מאד לבניהם בחבלי אהבתם אז ערך אהבת הבנים מוצער ומוקטן מאוד, עד שלפעמים נראה בחוש אצל הבנים מסוג אהבה כזו, "שנכבה בלבם כל רגש האהבה" שזהו מנהג מחוקי הטבע הטבוע בעולם.

וטעם הדבר פשוט הוא, כי אהבת אב לבנו היא שרשית טבעית… שהבן אינו מתירא כלל, שמא תפחת אהבתו, וגם אין לו תקוה שתתרבה אהבתו, וזה נקרא "אהבה חלוטה", ואז לאט לאט מתעצל הבן לגלות מעשים טובים לעיני אביו… ונעשה לו טבע שני, קרוב לשנאה…"

הילדים צריכים שני כוחות, הם לא יכולים להיאחז רק באחד. כל אדם זקוק לשתי "מושכות": כוח הקבלה וכוח ההשפעה; "קליפה" מצד הקבלה ו"קליפה" מצד ההשפעה. רק זה מספק לנו איזושהי "מערכת צירים" וממקם אותנו באיזשהו מקום.

ואילו אם בכל מקום יתייחסו אליי באהבה, זה יבלבל וירגיז אותי. אני חייב להחליט, להתבסס באיזשהו מקום. המוח שלי לא סובל את זה, ולכן העניין מגיע עד כדי שנאה.

איך אני יכול לשמור את עצמי בזמן גילוי הבורא, כדי לעמוד בפני התגלות האהבה שלו? איך להקים מסביבי גבולות, הגבלות, כדי לא לאבד את העצמאות שלי, את ה"אני" שלי? איך ליצור גם את היחס ממני אליו?

הרי אסור לי להסתיר מעצמי את אהבתו של הבורא. הוא רוצה לגלות לי אותה במלואה, ואני כביכול רוצה להתנגד: "לא, זה מספיק. אני כבר הבנתי שאתה מתייחס אליי טוב". בכך הייתי מגלה זלזול כלפיו.

אם כן, גילוי הבורא טומן בחובו עוד יותר בעיות מאשר ההסתרה שלו. האדם צריך ליצור בעצמו מערכות שיאפשרו לו לנהל את עצמו תחת הגבלות הרבה יותר נוקשות. וזוהי העלייה במדרגות הרוחניות: הגבלות נוקשות הרבה יותר, על מנת לעבוד מעל האגואיזם ולהתמודד נגד האהבה.

אנחנו לא מבינים עד כמה זה קשה. הרי האהבה עוברת דרך כל הצינורות וחודרת לכל הכלים והרגשות. ולכן דרושה כאן עבודת הכנה רצינית מאוד כדי לבנות מסכים גדולים.

כמו כן, ככל שהרצון חזק יותר, פועלת אהבה חזקה יותר. כך גם בעולם שלנו אנחנו אוהבים ילדים שובבים יותר מאשר ילדים שקטים. האהבה החלוטה נתפסת דווקא ברצונות ובכלים ה"רעים". דווקא שם היא מורגשת כחיובית או שלילית, ומשם, בסופו של דבר, היא מקבלת תגובה מצד הנברא. בסוף, כשהכלים הגרועים ביותר שלו יהיו מתוקנים, הוא יחזיר לבורא את אותה האהבה החלוטה…

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 24.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
טעם התענוג
מנוע נצחי שעובד על אהבה

טוב ומיטיב

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/SIZUF

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest