דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / איחוד וקצת חוצפה

איחוד וקצת חוצפה

שאלה: היום בערב אנחנו עורכים שיעור מיוחד, שמסמל את סיומו של חג הפסח, היציאה מהאגו. כיצד צריך לגשת אליו עם בקשה מרבית, שתספיק כדי לעבור את ה"מחסום"?

תשובתי: זה בא בהפתעה. אף אחד אינו יודע מתי בדיוק, אף אחד לא יכול לנבא משהו. אבל בעל הסולם כותב, שזמן הפסח הוא זמן מאוד חשוב, בעולמנו זה זמן מיוחד השייך ל"אורות מקיפים".

אמנם, היציאה יכולה להתרחש בכל זמן, בכל יום, אבל, יחד עם זה, אנחנו צריכים לעשות את המקסימום האפשרי בהתאם לקשר של ה"ענף" הגשמי וה"שורש" הרוחני. יש לנו את כל הסיכויים, וצריך בשביל זה מאמץ משותף גדול, וכמו כן, קצת חוצפה:

– מגיע לנו!

– למה?

– ככה!

זה הכרחי. ועל זה נאמר: "ניצחוני בניי". אפילו שאני יודע שלא מגיע לי ובכל זאת אני דורש, לוחץ, והחוצפה הזאת היא מאוד מועילה. מפני שהיא מעידה שאני יוצא מהגבולות של האגו שלי, אני מאמין שאני תלוי בבורא ודווקא ממנו אני דורש את הרצוי. כאן לא מסתתרת סתם התפרצות של רגשות, אלא צעקה מכוונת, דרישה תקיפה אליו: "תעשה את זה!". כך מתעוררים בי "כלים" חדשים, חסרונות נוספים.

שאלה: איך צריך לבנות את הדרישה הזאת במשך היום?

תשובתי: צריך להתרכז על אותה ההתנגדות שנוצרת בזמן היציאה מ"מצרים", על החיבור וההתעלות מעל לאגו שלנו, הפרטי והכללי. בכללות, דרושה לנו דרישה עם תוספת של חוצפה. והעיקר, זה החיבור. ולא להתפזר יותר לשום דבר.

שאלה: איך צריך להיות "חוצפן" בבקשה הזאת ויחד עם זה לבקש עבור כולם, יחד עם כולם.

תשובתי: כתוב, שאנחנו יוצאים ממצרים בלילה חשוך. זה לא אומר שצריך לחכות עד שיחשיך בחוץ ולכבות את האורות בבית. לא, זהו החושך של האגו שאותו אנחנו מרגישים בפנים בתוכנו, כאשר שום דבר יותר לא יכול להציל אותנו ואין שום אפשרות לברוח.

ולברוח אנחנו צריכים למרכז הקבוצה, לאהבה לחברים, לאהבת הזולת. על זה צריך להתרכז, בכך שדורשים שרק זה יהיה חשוב. האור מברר את ה"כלים" ומתקן אותם. הכול בא ממנו, חוץ מהבקשה לעזרה.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 31.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"
צירים לפני לידת העולם החדש
בקשה שלא ניתן לסרב לה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Fij56

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest