אחרי רבים להטות

בעל הסולם, מאמר "החרות": "לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות. עתה באנו לידי ברור דברים בהבנת המשפט של חרות היחיד, כי באמת קיימת שאלה גדולה: מאין לקחו הרבים את הזכות להפקיע את חירותו של היחיד, ולשלול ממנו את היקר לו בחיים, שהוא החרות, שלכאורה אין כאן יותר מכוח הזרוע בלבד?"

אנחנו רואים את זה בכל מקום, מימים עברו ועד היום כל ארגון חברתי סביב האדם הוא למעשה מערכת של דיכוי. יתכן שאינני רוצה לציית אך אינני יכול. החברה היא שמארגנת את החוקים וקובעת שכך אני צריך להתנהג וכך להסתדר. "אם תפרוץ את הגבולות שאנחנו מציבים לך, תיענש", כך אומרים לי. "והעונש יהיה כזה שאתה תרגיש מאוד רע אם תפר את החוקים שלנו". באופן כזה, הסביבה פשוט עושה איתי מה שהיא רוצה.

האם באמת הדבר הזה נכון מצד הטבע? והאם מצד ההתפתחות הרוחנית הדבר הזה נכון? הרי בכך הם מגבילים אותי ועושים ממני מה שהם רוצים.

כבר אינני מדבר על כך שנולדתי שלא מרצוני ולא בחרתי בהורים, בסביבה ובחינוך. כל מה שקיבלתי עד גיל 20 הוא תוצאה של מה שקיבלתי מהסביבה, שלחו אותי לבית ספר לכל מיני מגמות, לימדו וחינכו אותי בכל מיני שיטות, הרגילו אותי בכל מיני הרגלים, הראו לי סרטים וספרים שונים, העמידו אותי תחת השפעת אמצעי התקשורת. לאחר מכן אני נמצא בתוך החברה והכול סגור מסביב בצורה כזאת שאינני יודע ואינני מסוגל לעשות שום דבר לבד ואין לי לאן לברוח. בקיצור, הכול מסביבי קבוע ואינני עושה שום דבר באופן עצמאי. אני תמיד מנוהל על ידי טעמים וערכים זרים. מכאן נובע שלגמרי אינני חופשי.

בנוסף לכך, קובעים לי גבולות ברורים: "אתה לא רוצה עיתון מסוים? – תקנה אחר. לא רוצה כדורגל? –תראה סרטי פעולה. עד לכאן מותר, אך לא יותר מכך. אם לא תהיה כמונו, תסבול מסנקציות". החוק הזה היה קיים בכל החברות במשך כל ההיסטוריה האנושית. האם זה נכון? האם ניתן לקרוא לזה חרות היחיד? היכן חופש הפרט?

שאלות מסוג זה בדרך כלל מכוסות על ידי טענות על שלום החברה והדאגה לרווחת הכלל: "כיצד אתה יכול ללכת נגד כולם? הם רבים ואתה אחד, אז מי חשוב יותר? כמובן שמסה של אנשים כמוך, אז ודאי שלא מתחשבים בך אלא בהם". אך עבור האדם כל זה אינו הוכחה.

כעת נתקדם למעלה מזה: אם הבורא הוא טוב ומיטיב, אם הוא שלם, האם לפי השלמות שלו והטוב שהוא רוצה להשפיע אני חייב להיות כפוף לחברה? הרי מה החברה מהווה בפני עצמה, במיוחד אם נדון בקנה המידה הגלובלי של היום לפי החינוך, התרבות והערכים? האם אני חייב להימצא בקרב האנשים האלה, להיות ניזון מהם ונכנע כלפיהם? האם כך פועל החוק הכללי? זה בכלל לא מובן…

אם כך, מדוע בעל הסולם כותב "לחיי החברה החוק אחרי רבים להטות"? מדוע אני חייב לעשות הכול לטובת האחרים? מי מייצג את הרוב הזה? מי מדבר בשם הרבים? אם אלפי אנשים יוצאים לרחובות וצועקים, זה נקרא רבים? אולי יש מישהו אחד שמסובב אותם?

אך העיקר הוא אפילו לא מה שקורה בעולם שלנו, אלא כיצד ההשגחה העליונה, הבורא הטוב והמיטיב רוצה באמצעות המסות האלה להביא אותי לשלמות, להעלות אותי לעולם הרוחני. זה לא מובן. כיצד אני מגיע לשלמות על ידי ההתכללות ברבים?

כדי לקבל תשובה, עיין בפוסט: "אחרי יחיד להטות".

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 11.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אחרי יחיד להטות
החופש הרוחני של היחיד
ללכת אחרי הרוב או אחרי היחיד?