דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אחרי המעשים נמשכים הלבבות

אחרי המעשים נמשכים הלבבות

הקדמת ספר הזוהר, מאמר "שמח במועדים ואינו נותן לעניים": "וזה שקטרג האמת על בריאת האדם, שאמר, שכולו שקרים. אבל חסד אמר, ייברא, מפני שגומל חסד, כי מצוות גמילות חסדים שעושה, שהוא בהכרח מעשה מבוררת להשפיע, הנה על ידיה מתקן לאט לאט, עד שיוכל לעסוק בכל המצוות על מנת להשפיע."

תכונת ה"אמת" מדברת על חומר הרצון, שכולו אגואיסטי (על מנת לקבל) ואינו מסוגל לחשוב על שום דבר מלבד הקבלה לעצמו. אז בשביל מה לברוא אותו? הרי הוא אינו ראוי לכלום. כך האדם רואה את עצמו בראי של ה"אמת".

אולם תכונת ה"חסד" אחראית על כך שלאדם בכל זאת יש אפשרות להשתנות. כי חומר הרצון מסוגל לבצע פעולות של חסד.

אבל כיצד זה אפשרי? הרי הרצון לקבל נמצא כולו בשקר וצמא רק להפיק תועלת לעצמו. הכול נכון, כל כוונותיו הן לטובת עצמו, אבל הפעולות יכולות להיות מכוונות ל"על מנת להשפיע". ואז על אף הפיצול הפנימי הזה, למרות הפער בין המחשבות והמעשים, יחד עם זאת, הפעולות עם כוונות שבינתיים אינן נכונות, יכולות לשנות את הרצון.

אני משתמש בפעולות של השפעה כדי להגיע בעזרתן לתכונת ההשפעה. ואף על פי שאני לא רוצה להגיע להשפעה ואני משתוקק אליה "כאילו", ואם בכל זאת אני משתדל עד כמה שאפשר על ידי חיבור עם החברים, המורה, הבורא, אז יחד עם כל השקר מצד תכונת האמת, הפעולות הללו יביאו אותי לתיקון.

על ידי הכוונה האגואיסטית שלי אני לא יכול לעורר "אור מקיף", אבל הפעולה עצמה היא כדי להשפיע ואני מודע למצב הזה. אז אני מעורר את המאור המחזיר למוטב. הוא משפיע עליי רק באותה המידה שאני "כביכול" רוצה לצאת מתוך הכוונה האגואיסטית של "על מנת לקבל" לכוונה אלטרואיסטית "על מנת להשפיע".

נכון שאני לא מסוגל ולא רוצה להשפיע, אבל הפעולות שלי מכוונות נכון וזה מספיק. פעולה נכונה יחד עם כוונה לא נכונה מעוררת את המאור שמתקן את הכוונה.

כי אני כלול מרצון וכוונה (מחשבה). אני לא מסוגל לשלוט על הכוונה שלי, כי אני תמיד רוצה לעצמי. לפעמים נדמה לי שאני רוצה באמת לטובת הזולת, אבל אחר כך מתברר שכל המשחק הזה מכור מראש ואני סתם שיקרתי לעצמי בלי להבין את עצמי. הכוונות שלי זדוניות, לא נכונות, רעות (בשוגג או אפילו בזדון). זאת תוצאה של "שבירת הכלים" ואין מה לעשות. אבל אני מסוגל לבצע פעולות בתוך הקבוצה, בהפצה, בתחום החינוך האינטגרלי. ואם הפעולות הללו מסודרות בצורה נכונה, כדי להצליח בהן, אז עליי לבקש כוח מהקבוצה להגיע לשיעורים ולמורה כדי לרכוש לאט לאט חכמה, לפנות לקהל הרחב כדי להשפיע לו את המסר שלי כדי שאנשים יקבלו את דעתי. במידת האפשר, אני מסדר את הפעולות שלי כאילו שאני משפיע. וזה מספיק כדי לעורר "אור מקיף", שבתגובה מתחיל לשנות את הכוונה שלי.

כי הפעולות שלי נכונות ורק הכוונה מקולקלת. ועכשיו היא מצטרפת למעשים יותר ויותר על ידי "האור המקיף" שפועל עליה. כך "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", עד שהכוונה תואמת למעשה.

אנחנו נבדלים מכל היתר רק בכוונה שבעזרתה אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב. ואם אנחנו לא עושים זאת, אנחנו לא נצליח, ואפילו להיפך, המצב יחמיר. אנחנו נגיע לסיבוב חדש שגם הוא יביא אותנו בסופו של דבר לטוב, אבל בדרך ייסורים.

עשיית פעולות טובות היא לא בעיה. אני יכול לחלק לאנשים מתנות רק מפני שעומד מאחוריי "מלאך" עם מקל, ואם אני עוצר לרגע אני מקבל מייד מכה. מסתבר, שהמעשה עצמו מצוין, אבל הכוונה לפעמים נסתרת אפילו ממני. לכן, הדבר היחיד שדרוש הוא לעורר "אור מקיף" על ידי המאמצים שלי. אני משתדל להוסיף כוונה נכונה כלפי החברים, כלפי המורה, כלפי הלימוד, כלפי הקהל הרחב, כי דווקא המאמצים הללו מעוררים את "המאור המחזיר למוטב".

חומר הרצון אינו משתנה, הפעולות אינן משתנות, אלא משתנה רק הכוונה. הבריאה כולה מיועדת רק כדי לבנות כוונה נכונה ולחברה בהדרגה למעשים.

והמעשים צריכים להיות בהתאם לכוונה. בהתחלה אני לא רוצה לקבל שום דבר, מפני שאין לי כוונה נכונה, ואחר כך אני כבר יכול לקבל משהו בזכות ה"מסך" ו"אור חוזר", אני כבר מסוגל להשפיע בחזרה ואז אני מפעיל את הרצונות, את כלי הקבלה שלי.

כלומר, עבודתנו יכולה להיות בהימנעות מקבלה או בקבלה כדי להראות שאנחנו מבינים מהי האהבה כלפינו ורוצים בעצמנו להודות, להחזיר את אותו היחס. העיקר הוא, הכוונה שקובעת את טיב הפעולה.

מתוך שיעור על פי "הקדמת ספר הזוהר", 26.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כוונה ופעולה
השפעה נסתרת וגלויה: מה נכון?
השפעה ללא שכר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest