דף הבית / כללי / אחים – מתחרים

אחים – מתחרים

אנחנו רואים, שאם נתייחס נכון וטוב לסביבה, מצד אחד, וביחד נבנה חברה יפה ומושלמת, שבתוכה יהיה לאדם טוב, מצד שני, זה יכול להיות לא רע.

הרי לפני לידתו האדם היה בתוך הרחם של אמו, גם אחרי לידתו הוא היה בתוך חממה מסוימת, בסביבת משפחתו, אחר כך בגן הילדים, בבית הספר – החיים יחסית שמרו עליו. אז מדוע איננו יכולים לבנות בינינו יחסים כאלה, כדי שגם בהמשך יהיה כך? מה מקלקל לנו את האפשרות של המשך נהדר ובריא כזה? האם זה היה אי פעם?

אם נפנה להיסטוריה של הדורות העתיקים ביותר, נראה שהם באמת חיו בצורה כזאת – כמו משפחה אחת, קבוצה אחת, כפר אחד. כולם דאגו לכולם. אפשר לכנות את זה קומוניזם, או צורת קיום פרימיטיבית, אבל זה מה שהיה אז. כל הגברים היו יוצאים ביחד להשיג מזון, הנשים היו נשארות עם הילדים, היו מכינות אוכל, דואגות ביחד לכל הילדים. אפילו היום במקומות שונים בעולם אפשר למצוא צורות התנהגות כאלה.

אז מה קרה בהמשך? מדוע לא התפתחנו באותה הצורה, רק בהיקף רחב יותר, על ידי ההתפתחות הטכנית, הטכנולוגית, התרבותית, החינוכית, אבל תוך שמירה על אותה הסביבה היפה? מה היה רע באותם היחסים בינינו שהתקלקלו? מה השתנה?

בכל אחד מאיתנו גדל האגו הפרטי שלו, וזה הרחיק אותנו זה מזה. התחלנו לראות באחרים לא אחים, אלא מתחרים. האדם רצה לשלוט בכולם, לקנות אותם, ולהפוך אותם לעבדיו או פועליו, לגנוב ולהשתלט על רכוש זר – משום שהאנשים הפסיקו להיות מאוחדים באמצעות ניהול משק בית אחד. כלומר, כאשר האגו התחיל להפריד בינינו, עזבנו את צורת הקיום הקדמונית, הפרימיטיבית, הקומוניסטית. דווקא האגו קלקל את מצבנו.

אילו האגו לא היה מתפתח, אלא רק השכל היה מתפתח, אז היה טוב! אבל העובדה היא שדווקא האגו הגדל קידם אותנו – הוא דחף אותנו לעבר ידע, גילויים מדעיים וחיפוש אחר משאבי הטבע.

האגו המתפתח, הרצון לקבל יותר ככל האפשר, זהו רצון בריא, אבל רק אם הוא היה שואף להישגים חדשים – לא סתם לטובתו, אלא לטובת סביבתו. אילו היינו יודעים על כך, היינו מייד "לוקחים את עצמנו בידיים", בלי לאפשר לאגו שלנו להפריד בינינו – כדי שכל פעולותיו לגדל את הרצונות שלנו יהיו רק לטובת הזולת! האם דבר כזה היה אפשרי?

מתוך ההיסטוריה שלנו אנו רואים שלא. הרי עד כה התפתחנו בצורה כזאת שהאגו שגדל בינינו, עלה כמו הר של שנאה וקינאה, התחיל לדרוש תענוגים, כבוד ושליטה מוחלטת על כולם. וכך הגענו עד חיינו היום – למשבר הגדול.

יש לנו הכול, אבל בגלל היחס הגרוע אחד כלפי השני, אנחנו לא יכולים להמציא אף חוק טוב וחיים במצב של חוסר נוחות, אפשר לומר, בחיים הגרועים. אין לנו ביטחון, אין בריאות. בגלל התחרות הבלתי פוסקת בינינו אנחנו הורסים את הטבע, את האקולוגיה. ככל שאנחנו מנצלים את האגו שלנו בצורה רעה, בצורה אינסטינקטיבית, בלתי נשלטת – כך אנחנו מרגישים יותר ויותר שהחיים שלנו נעשים גרועים יותר ויותר.

מסתבר שהטבע שמפתח אותנו, מגלה את יחסו כלפינו דרך חוקיו, דרך הסביבה – משני הכיוונים. מצד אחד, הוא מפתח בנו את האגו, ומצד שני הוא מראה לנו עד כמה הכוח הרע שגדל בנו, מפריד ומרחיק בינינו יותר ויותר – גורם לרוע בעולם, והאדם נענש על כך.

אז מה אפשר לעשות? – בידי, בתוכי נמצאים עכשיו שני כוחות מנוגדים. מצד אחד, הרצון להפיק תועלת עצמית על חשבון כל היתר, ובשל כך אני מרגיש תענוג כלשהו. מצד שני, בעזרת הרצון שלי אני לא מקבל סיפוק, אלא גורם להרס של החברה, המדע, החינוך, התרבות, חיי הפרטיים – הכול נהרס בהשפעת אותו כוח ההתפתחות. ושוב נשאלת השאלה: האם אנחנו מסוגלים להשתמש אחרת באגו שלנו? ואם כן, באיזו דרך?

מתוך שיחה מס' 9 על החיים החדשים, 06.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
התרופה לריפוי קוצר הראייה האינטגרלי
כדי לא לקנא בחתול שלך
החזרה אל האמת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Ysw0T

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest