אחד על אחד

נניח שהבנתי שחיי הם סרט ואני מתחיל להבין את פקודות הבורא; על ידיהן הוא גורם לי לראות את התמונה הזאת. מהפקודות אני עובר אליו, כמו שכתוב: "ממעשייך הכרנוך". אני מתחיל להכיר אותו וכך אני מגלה את תכנית הבריאה ומבין מה הוא רצה כשברא בתוכי את כל הסרט הדמיוני הזה.

הוא רצה שאחזור, בדרך חזרה, בדרך בה נבראתי: מהמסך החיצוני – לכוחות, מהכוחות למחשבות שלו, ומהמחשבות – אליו עצמו. כלומר, לעלות במדרגות של העולמות הרוחניים: מעולם המעשים – לעולם המחשבות – לעולם הכוונות – לעולם האיחוד – ואליו.

לכן אין לי ברירה, בהתקדמות הזאת אני חייב ספר הדרכה, את תמונות התהליך שיכוונו אותי בדרך, כדי שאוכל להיאחז בצורות על המסך החיצוני. לכן מספרים לי במילים של העולם הזה ועליי להבין את המשמעות! (דרך אגב, אין הבדל בין הלימוד הזה והצורה שבה התינוק שנולד לומד להבין את העולם שלנו!) אבל איך אוכל להבין את המשמעות?

לשם כך המקובלים נותנים לי כמה עצות ואני משתדל ללכת לפיהן. זה מביא אותי לכניסה לרוחניות. רק המאמץ נחשב. אני, כמובן, לא מסוגל לעשות שום דבר. כמו שכתוב: "יגעתי ומצאתי".

והמאמץ שלנו הוא דווקא בלדמיין את כולם כאדם אחד ואת מי שפועל עלינו ככוח יחיד. דימוי אחד כללי מצידנו, דימוי אחד מצידו. כך נמשיך להילחם ולהתקדם אחד לקראת השני, זה נקרא קבלה מעשית.

קריאת זוהר עצמה, ללא שום הסברים, משפיעה על האדם ונותנת לו כיוון פנימי. עלינו להתעמק באופן רגשי, לחפש בתוכנו על מה הספר הזה מדבר… הילד גודל לא מפני שהוא מבין שעליו לגדול, אלא בגלל המאמצים שהוא משקיע וכתוצאה מכך הוא רוכש הבנה!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.12.2009

פוסטים קודמים בנושא:
ספר הזוהר – מורה הדרך לרוחניות
מסע לעולם הרגש