דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אחד עובד, כולם מקבלים

אחד עובד, כולם מקבלים

שאלה: איך אפשר להסכים שהחבר יקבל שכר עבור העבודה שלי?

תשובתי: אם זאת פעולה בכוונה על מנת להשפיע, אז אני עובד ומוצא תענוג בעבודה עצמה. ואת המילוי אני רוצה להעביר לאחר.

אבל יש כאן עדינות מסוימת. כי אם אני מרגיש שאפיק תועלת מהעבודה שלי, אז השכר אפילו לא מעניין אותי. זה כמו שאומרים לילד קטן: "אם תסדר נכון את כל הקוביות האלה, תקבל עשרה שקלים". והוא לא מבין מה זה 10 שקלים, אבל מוצא חן בעיניו לסדר את הקוביות! לכן אותם 10 שקלים שכל כך יקרים עבורך, אינם מהווים עבורו שכר.

משמע, שאם אני מפיק מהעבודה תענוג גדול יותר מהשכר שאני מקבל עבורה, אז היא בעצמה הופכת להיות השכר שלי, והשכר הקודם מאבד כל חשיבות. כלומר, אני פשוט מחליף שכר אחד בשכר אחר. אבל האם על זה מדובר בעבודה הרוחנית?

לא. מדובר על שכר שאותו אני מאוד רוצה, והעבודה עבורי היא לא תענוג אלא יגיעה. אבל אני מתגבר על עצמי בעזרת כוח האור שמאפשר לי להעדיף את העבודה למרות הכול, ואילו את השכר להעביר לאחרים. וללא ההתגברות הזאת, אני פשוט אחליף מילוי אגואיסטי אחד במילוי אגואיסטי אחר.

אני יכול להיות שליח ששולחים אותו לרוץ ולהביא מכתב, ואני יכול להיות ספורטאי שרץ ונהנה מהריצה עצמה. אתם מרגישים את ההבדל? העיקר שכוח ההתנגדות לא ייעלם, אלא יתווסף. דווקא בזכות זה שאנחנו משתמשים בו, אנחנו מגבירים את כוח ההשפעה שלנו ואת האור שמתגלה.

אור הנרנח"י הוא האור של ההשפעה, שמתגלה דווקא מעל להתגברות. אחרת הוא לא יוכל להתגלות. זה כמו זרם חשמלי שמתגלה על פני ההתנגדות, ואז אפשר לקבל ממנו עוצמה.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 03.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מתנה ליום ההולדת הרוחני
לא יודע מה זה, אבל אני רוצה את זה!
השכר – האהבה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/uOCkw

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest