דף הבית / חינוך, ילדים / אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד!

אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד!

laitman_2008-12-25_8420_w.jpg

שאלה: האם אתה יכול להרחיב מעט את המושג "ערבות הדדית"? למה אתה מתכוון?

תשובתי: מטרת בריאת העולם היא להביא אותו להומיאוסטזיס, לאיזון. האיזון בין כל המערכות הוא הנקודה הסופית בהתפתחות של כל תת מערכת. זה נובע מתוך מחקרים של הטבע הדומם, הצומח והחי – כולם שואפים לאיזון.

מדוע הרוח נושבת? – הלחץ במקום אחד גדול יותר מהלחץ במקום אחר. כל הפרמטרים הפיזיים הלא מאוזנים בסופו של דבר שואפים לאיזון, לממוצע, לקשר הדדי, להבנה הדדית. כל הרמות בטבע תומכות זו בזו: הצמחים, המינרלים, בעלי החיים וכולי, כולם נמצאים במחזוריות הדדית בלתי פוסקת.

דרגת הטבע האחרונה, שנקראת "אדם", צריכה לכלול בתוכה את כל הדרגות הקודמות. האנשים חייבים להגיע למצב כללי כזה, להדדיות בקשר, כאשר דווקא הם יקבעו את כל המבנה הנכון של הטבע, את ההרמוניה שלו. על האדם להגיע לכך דרך ההבנה, דרך ההרגשה, דרך הכרת התמונה הזאת. עלינו לחקור את המערכות האינטגרליות שבהן הכול קשור הדדית: ההתחלה, האמצע, המרכז והסוף. אין שום דבר שיקבע משהו, אלא כולם – את הכול. זה כמו בתמונה הולוגרפית, על פי העיקרון הזה בנוי כל היקום ולמעשה כל חלק ממנו כולל אותנו.

לכן, מצבנו הסופי מתאפיין בכך שכולם ערבים לכולם. אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד! וזה במסגרת המסה האנושית כולה.

בוודאי שזאת תמונה דמיונית, הפוכה לחלוטין למציאותנו המודרנית. לא הרצון שלנו, לא השכל, פשוט אינם פועלים בכיוון הזה. אבל הטבע יחייב אותנו לכך.

החל מרגע זה ואילך, אנחנו נכנסים למשבר, שנגרם דווקא בגלל חוסר האיזון שלנו, שיתוף הפעולה הלא נכון בינינו.

לכן, החל מקבוצה קטנה שכך מתארת את העתיד, אנחנו חייבים כל הזמן להגדיר לעצמנו את המצב הזה. לא חשוב כיצד אנחנו מכנים את המערכת העתידית, אפילו "קומוניזם" – בכל זאת זוהי המערכת היציבה ביותר שקיימת בטבע. ואנחנו נשיג אותה, מכיוון שזהו מצב האיזון.

עכשיו נשאלת השאלה: "כיצד אנחנו מציגים את זה לאנשים? מהי ערבות הדדית?"

גם עכשיו אנחנו רואים, על פי דוגמת אירופה המאוחדת שאינה מצליחה להתאחד, שהחוסר בחינוך ובלימוד האינטגרלי אינו מאפשר להם לראות נכון היכן הם נמצאים. הם בוחרים תמיד בפתרונות אגואיסטים, ישרים, במקום בפתרונות "עגולים". הם תמיד מתייחסים לעצמם כמו למערכת בדידה, ולא אנלוגית. זאת הבעיה שלהם. לכן, כל הפתרונות שלהם לא יובילו לשום דבר. זה יהיה הרס ארוך מאוד, יתכן שיביא אפילו למלחמת עולם. ואולי כתוצאה מייסורים הם יגיעו בהדרגה לפיתרון הנכון, מפני שכבר ישנם שם אנשים שמדברים על הצורך בחיבור מלא ומוחלט.

אך כיצד ניתן להגיע לחיבור שלם בין 27 מדינות?! אפילו אם מגבילים אותו עד עשר מדינות – בכל זאת זהו פירוד גדול מכל הבחינות! כלומר – דרוש חינוך.

חינוך, יסודו, והתוצאה הצפויה, נקראים "שיתוף פעולה אינטגרלי" או "ערבות הדדית", כאשר אנחנו ערבים זה לזה, אנחנו אחראים אחד לשני, ודווקא בצורה כזאת יוצרים את החברה שלנו. הפחדים נעלמים. הדאגות נעלמות. אני יודע מה עליי לעשות בחברה. אני בטוח לחלוטין שאני אקבל בדיוק מה שיקבלו כל היתר. אני בטוח שיהיה לי כל מה שנחוץ לקיום.

כך אנחנו מנטרלים את כל הבעיות שעלולות להתעורר בכשל חברתי כלשהו. ברור שזאת תמונה אידיאלית שאליה צריך בהדרגה להגיע.

מתוך שיחה מס' 8 על החינוך האינטגרלי, 15.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
על כל פשעים תכסה אהבה
עוד לא התחיל לשמוח, אבל התחיל לחיות
לסבול מהסבל של כל העולם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/tVGus

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest