אז מי מאיתנו נפל?

שאלה: כיצד אפשר להצדיק את החבר שנפל ואיבד את הכיוון הנכון?

תשובתי: כלומר, השאלה היא כזאת: כיצד אני יכול להצדיק את עצמי, אם נראה לי שהחבר איבד את הכיוון?

צריך להתייחס לכך בשתי צורות. בפעולות חיצוניות, מעשיות, עליי לעזור לו. ואילו בתוכי עליי להצדיק אותו ולחשוב שבמקומו אני הייתי נופל הרבה יותר עמוק. ועוד יותר בפנים אני אומר, שאני רואה אותו נופל רק בגלל שהבורא סידר לי נקודת מבט כזו. וכל זה בשביל שאני אתעלה מעל המחשבה הזו ואחשוב שהוא כבר בגמר התיקון ואני הוא זה שלא מתוקן אם אני רואה אותו בירידה. כפי שנאמר: "כל הפוסל במומו פוסל".

העיקר להבין שאנחנו נמצאים כמו בכלוב שקוף, בתוך שדה כוח של הבורא ששולט בכל המצבים שלנו. ולכן, צריך לראות את החבר כמו נציגו של הבורא, שמראה לנו איזשהו יחס שלו כלפינו. כך עלינו לראות את הקבוצה כולה, את העולם ואת עצמנו.

ניתן לנו מגרש שעליו אנחנו כל הזמן צריכים לשמור על הסדר ולהביא אותו למצב של גמר התיקון. עלינו לתקן את ראיתנו כך שנראה את העולם כולו בגמר התיקון, על ידי זה נגיע לגמר התיקון. הרי ברוחניות אין שום שינוים, גם כעת אנחנו נמצאים במצב שלם ומוחלט. אז מדוע אנחנו רואים את ההיפך ממנו, את העולם המקולקל הזה ואת כולם כלא מתוקנים? – אם נפיץ בעולם את שיטת התיקון ונרצה להגיע אליו יחד עם כולם, עד כמה שזה אפשרי, נתקן על ידי זה את עצמנו ונעביר את החלקים שנראים לנו כחיצוניים, פנימה.

כשאנחנו מתפללים עלינו להפליל את עצמנו ולרצות להשתנות. בסופו של דבר נגיע למצב בו הכול יתחבר יחד, ובתוך החלקים המחוברים הללו, יתגלה האור העליון. אז החיצוניות וגם הפנימיות יהיו שווים.

מתוך שיעור על פי מאמרו של הרב"ש, 17.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מה זה בידך, מטה או נחש?
את מי לשפוט ומדוע
כל הרע שבך – זה אני