קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך כתבי רב"ש, כרך א', מאמר: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך":
"הקב"ה הבטיח לאברהם, כמו שכתוב (לך לך, שביעי) "ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה".
ויש להבין, למה נתן הקב"ה מקודם את הארץ לאומות העולם, ואח"כ יבואו ישראל, והם צריכים לעשות עמהם מלחמות, ולגרש אותם מארצם, ושיהיו טענות לכל העולם, מדוע כבשתם ארץ שלא היתה אף פעם שלכם. ורק על ידי כבוש, שכבשתם ע"י מלחמות, אתם אומרים, שזו היא ארץ שלכם.
ובדרך ענף ושורש יכולים לפרש את כל הענין הנ"ל. היות כי ידוע, כי "ארץ" נקראת מלכות, שהיא שורש הנבראים, שנקראת "מקבל בעל מנת לקבל", וזהו השורש, היינו המקבל הראשון, הנקרא "עולם אין סוף", ואח"כ נעשו תיקונים, היינו שלא לקבל מטעם קבלה עצמית, אלא מטעם שהתחתון רוצה להשפיע להבורא. היינו שרוצה, שהרצון לקבל לצורך עצמו יתבטל אצלו, היינו שלא ישמש עמו, וכל התעסקותו תהיה רק להשפיע נחת רוח להשם יתברך.
ולפי הנ"ל יוצא, שגם בסדר הבריאה של עולם הגשמי, צריך גם כן להיות על סדר שהיה ברוחניות, היינו שמתחילה נתנה הארץ הזאת לאומות העולם, ואח"כ ע"י התגברות ומלחמות, לגרש את אומות העולם מהארץ הזאת, שעם ישראל יכבשו אותה, וירשו את מקומם של אומות העולם.
…לכן רק אחר שאומות העולם קבלו את הארץ הזאת, אז באו עם ישראל ותיקנו את הארץ, שיהיה הכל לשם השם יתברך. וזה נקרא "ארץ ישראל"."
אין לנו שום הצדקה על הארץ הזאת, אלא אם כן אנחנו הולכים לפי ה"שורשים הרוחניים". הבורא ברא את היצר הרע, כלומר את כל הרצון, כל הארץ ניתנה לכוונה אגואיסטית "על מנת לקבל" לעצמו, שנקראת "אומות העולם". אבל אם ישנה קבוצה, שנקראת "ישראל" (ישר-אל), שמסמלת השתוקקות "ישר אל הבורא", אז היא, על ידי עבודתה, כובשת את הרצון הזה במחיר של מלחמה וביגיעה גדולה, ואז הרצון הזה רוכש כוונת השפעה ומתחיל להיקרא "ארץ ישראל".
כלומר קיימים המושגים: "עם ישראל" ו"ארץ ישראל", אזור מיוחד בתוך "מלכות דאין סוף" או על פני כדור הארץ, כ"ענף" של ה"שורש" הרוחני, שיש לו זכות להיקרא כך בהתאם לכוונה של אותן הנשמות או אותם בני האדם של העולם הזה, שמאכלסים אותו.
ישראל לא יכול להיות קיים מלכתחילה כארץ של עם ישראל, בדומה לכל הארצות האחרות בעולם. הוא תמיד מהווה את אותו החלק של ארצות העולם, של הרצון הגדול "לקבל על מנת לקבל" שצריך להכשיר אותו ל"על מנת להשפיע". וזה לא יכול להיות ללא מלחמה, ללא העבודה שלנו.
ובעתיד, ארץ ישראל צריכה להתפשט על כל העולם, כלומר, כל הרצון לקבל יהיה ב"על מנת להשפיע", כשתבוא הגאולה השלמה. במידה שאנחנו נצליח לעשות תיקונים כאלה בעולם הרוחני, כך אנחנו נראה יותר תוצאות טובות בעולם הגשמי. אם אנחנו בהתחלה קיבלנו את הארץ הגשמית של ישראל, אז זוהי רק הזדמנות שניתנה לנו מלמעלה, שאותה אנחנו חייבים לבצע על ידי התיקונים שלנו.
דבר כזה אף פעם לא קרה, רק בזמנינו, כאשר אנחנו חזרנו מהגלות לארץ ישראל, עוד לפני שנעשינו ראויים לה פנימית. אנחנו לא הלכנו ארבעים שנה במדבר, לא תיקנו את עצמנו על ידי התורה, אלא קיבלנו הזדמנות לבוא לכאן לא מתוקנים, לא ראויים. אנחנו קיבלנו את הארץ הזאת כ"ענף" גשמי, כדי לכבוש אותה סופית, בכך שנכבוש גם את ה"שורש" הרוחני, שמהווה סימן לגאולה השלמה.
ידיעות קודמות בנושא:
ההתנגדות האחרונה
עצמאות אמיתית
מקובלים על עם ישראל ועל אומות העולם, חלק א'
