קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"וישבתו העם ביום השביעי. ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש." (תורה, שמות, פרשת "בשלח", פרק ט"ז, פסוקים ל'- לא').
שבת, זהו מצב מיוחד, כאשר במשך ששת הימים (המצבים) הקודמים אנחנו מתקנים את הרצון האגואיסטי שלנו ובאים למימושו בצורה המתוקנת.
בסך הכול ישנן חמש דרגות עיקריות של האגו, שאותן אנחנו צריכים לתקן. ביום השישי מתרחשת ההתמזגות, ההתערבבות, ההתחברות ההדדית שלהן לאחד שלם. ואחר כך על הרצון המחובר והמתוקן הזה אנחנו מקבלים אור. והאור הזה הוא השבת.
אבל אני בעצמי לא מתקן את התכונות האגואיסטיות שלי, אלא האור מתקן אותן. ישנו אור שמגיע כדי לתקן בתוכי את התכונות של יום ראשון, אחר כך שני, שלישי, רביעי וחמישי. ביום השישי יורד אור מיוחד, שמחבר את כל זה יחד ונוצר רצון אלטרואיסטי אחד כולל, תכונת השפעה כוללת, שבה אני מקבל מילוי ביום השביעי.
כלומר במשך ששת ימים נעשה טיהור הכלי, שלתוכו אחר כך יכול להיכנס האור. האור הזה, שממלא את הכלי הטהור, הוא ההתגלמות של היום השביעי.
שאלה: למה ניתן לו כזה טעם, שנקרא "מן"?
תשובתי: מפני שהוא כל הזמן הולך תחת ההשתוקקות שלנו קדימה, כדי לקבל את אור התיקון, ואחר כך גם את אור המילוי.
שאלה: אז מדוע נאמר, שהטעם שלו הוא "כצפיחית בדבש"?
תשובתי: זהו משל קצת לא מובן. כאן לא מתכוונים לדבש דבורים, אלא לאגו שממותק על ידי התיקון, שמתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע ומגלם בזה את הסעודה הזאת. אבל לפעמים מדובר על זה כעל "שור", לפעמים כעל "לוויתן" וכולי. מדובר על שורשים רוחניים, שמתגלים באופן כזה בעולם שלנו.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 11.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
שבת נצחית
התעוררות מלמעלה
השבת היא גמר התיקון
