אור מפסגת ההר

שאלה: החברים מנסים לשכנע אותי לשנות את דעתי ולהסכים עם הקבוצה. זה מאוד מעציב אותי, מפני שאני, סולח להם על הטעויות שלהם ומוכן להמשיך את דרכי יחד איתם. אז מדוע הם לא חושבים שיש לי דעה משלי שהיא שונה מדעת הקבוצה? זה לא נעים לי!

תשובתי: ברור שזה לא נעים לך. מחר החברים יכולים לבוא אליך ולהודיע שהקבוצה קיבלה החלטה על חובת תלבושת אחידה, והיא, כובע של ליצן וחלוק בצבעים כחול ואדום. מה תגיד אז?

זה כבר לא ויכוח רציונלי כלשהו על דרך ההתקדמות, ששם הדעות חלוקות בין שני מחנות. לכן, אפשר להצטרף לכל מחנה וללכת בעקבות דעת קהל זה או אחר, אם לא עם קומוניסטים, אז עם קפיטליסטים. אין בעיה, כי החברה מקבלת את שניהם.

אבל, אם מחר הקבוצה תגיד לך משהו שבכלל אינו מקובל בחברה? אתה אומר שאתה אינך יכול ללבוש כובע ליצן, אז מה לעשות איתך? בלתי אפשרי שחלק יהיו עם כובעים וחלק בלי, כי הקבוצה צריכה להיות מאוחדת. עלינו להתקרב למטרה. אם לפי בעל הסולם המטרה מחייבת לעבור דרך כזאת, אז אנחנו נהיה חייבים לעשות כך.

הערה: אני אמשיך להיות חבר שלכם אבל בלי כובע!

תשובתי: אז אתה לא חבר שלנו. חבר מהמילה "חיבור". אם אינך מסכים איתנו, אז אתה לא יכול להיות חבר שלנו. כפי שאתה חייב להסכים בפה מלא עם החובה ללבוש כובע של ליצן, בדיוק כך עליך להסכים להפצת החינוך האינטגרלי.

זה בכלל לא צריך לעורר בך שאלות. ישנו מדריך שמקבל החלטה וזה לא אני, אלא בעל הסולם. אני רק מסביר את רעיונותיו ועלינו רק לבצע אותם. ואם האדם אינו מבצע את זה, אז לשם מה הוא צריך להיות איתנו ולבזבז את זמנו? בכל מקרה הוא לא ישיג שום דבר, כי הוא קשור אלינו רק באותה המידה שהאגו מאפשר לו. וברגע שהאגו מתנגד ויש צורך להתקדם מעט "למעלה מהדעת", אז את זה הוא כבר אינו יכול לסבול.

אני לא מזלזל באנשים כאלה, כיוון שדעתם נחושה. ואם הם יצליחו להתגבר על ההתנגדות, אז הם יתקדמו בהרבה. אבל אם הם לא יצליחו להתגבר, אז הם פשוט יפריעו לכל היתר. זה נקרא "לקדוח חור בדופן הספינה הכללית". לכן, אין להם מקום בספינת הערבות ההדדית שלנו.

הדרך נבנית על פי החיבור בין הנקודות שכל אחת מהן אינה בולטת מכל היתר, אלא קשורה עם הנקודה שלפניה ועם הנקודה שאחריה. לכן, כולן ביחד הן יוצרות קו. רק כך השביל הזה יוביל אותך לשער של היכל המלך.

ובכל היתר, ששם שולט האגו שלך, מצד ימין ומצד שמאל של הדרך, אתה יכול להסכים עם הקבוצה. אבל כל זה אינו שייך לדרך הרוחנית. מכל מה שיש לפניך, אתה זקוק דווקא לנקודות המחלוקת האלה. לכן, בעל הסולם כותב, שהוא "שמח אני ברשעים שמתגלים". בלי הגילוי הזה בלתי אפשרי להתקדם, דווקא הרשעים שמתגלים מביאים לקדושת היום. בזכות האור שמאיר את הדרך, פתאום אתה רואה לפניך מכשולים ואתה שמח שהם מתגלים.

לכן, אני שמח שהרשעים האלה מתגלים בתלמידים, כי בלי זה לא היה לנו על מה לעבוד. אבל, אם אתה לא רוצה לבצע את העבודה הזאת, אתה יכול לפנות למקום אחר, ימינה או שמאלה, לדת או לחסידות. שם לא ידרשו ממך להתגבר ולהאמין "למעלה מהדעת", אלא אתה סתם תלמד.

אבל כאן אתה לא יכול בלי כוח הקבוצה, המורה והבורא כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב. אתה חייב לעמוד עם החברים מסביב להר סיני, הר של שנאה הדדית, ואף על פי כן לרצות להתחבר. זהו התנאי לקבלת התורה, האור המחזיר למוטב שמאיר לך מפסגת ההר.

מתוך שיעור על פי אגרת של בעל הסולם, 13.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שם, איפה שהכי כואב
כביש מרוצף באבני נגף
מפקיד את חיי בידיו של מורה דרך

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/g0RDu

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest