דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / "עשיריות" / "אור ירוק" לטובת הזולת

"אור ירוק" לטובת הזולת

Laitman_2011-09-27_1321_w.jpg

בעל הסולם, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות": "הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: "…גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו'. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור"."

ההגדרות והמושגים הקבליים, שונים מהמושגים המקובלים בציבור הרחב. "גוי", הוא מי שפועל לטובת עצמו. אדם השייך ל"אומות העולם" שאינו "יהודי", הוא אדם שאינו משתוקק לייחוד. ההגדרה "ישראל", כוללת בתוכה רק את מי שמכוון ישר לבורא ("ישר-אל"), להשפעה, מכוון ל"ואהבת לרעך כמוך", לחיבור, לאיחוד, לאחדות, לערבות ולכל מה שמאפיין את האיחוד ואת הקשר בינינו. כי דווקא "מאהבת הזולת" מגיעים ל"אהבת ה'".

אדם שרוצה לעלות לדרגת ההשפעה, לדרגת "אהבת הזולת", מפני שזה יביא אותו לדבקות עם הבורא, זאת אומרת, שרצונו "להתגייר", להפוך את הרצון לקבל שלו "על מנת לקבל" לרצון לקבל "על מנת להשפיע". כלומר, "להתגייר" זה פשוט מאוד, זאת אומרת – לתקן את האגו. כך התורה דורשת מאיתנו. והלל סיכם אותה במספר מילים: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".

מסופר גם שאותו הגֵר פנה קודם לחכם אחר, לשמאי, עם בקשה ללמד אותו את הכלל "ואהבת לרעך כמוך". אבל שמאי סילק אותו מפני שבלתי אפשרי "לקפוץ" מייד לדרגת "ואהבת לרעך כמוך". במובן זה שמאי מסמל "קו שמאל", "אור חכמה", והלל מסמל "קו ימין", "אור חסדים", תכונת החסדים.

כאן יש להבין שהעיקרון "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" מצביע על "להשפיע על מנת להשפיע", על החסדים. אבל בחסדים ישנם לפחות שני אופנים: מצד השלילה ומצד החיוב.

  • בנוגע לשלילה, אני צריך כל הזמן לבדוק מה קורה, האם אני הייתי סובל אם היו עושים לי אותו הדבר? ואם כן, אז ודאי שאני לא אעשה זאת לאחרים.
  • מצד שני, אם אני רואה שאני הייתי יכול להרוויח הון על חשבון האחרים, אז האם גם עליי לעזור להם? כאן מסתבר שהעיקרון "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", בעצם מחייב אותי להתחיל לעבוד לטובת הזולת, לעבור לפעולות של השפעה. אחרת אני מונע מהאחרים לקבל כל טוב. ולא חשוב שאני לא מייצר את הטוב, לא בעצמי מייצר אותו מתוך הרצון שלי על פי העיקרון "ואהבת לרעך כמוך". אני לא מוסיף את כוח ההשפעה כדי לחלק לאחרים. אבל אם אני רואה שאני מסוגל למנוע "הפסד" אצל הזולת, אז אני חייב לעשות זאת, וגם זה נקרא "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".

לכן, אם אני נשמר לא להזיק לזולת ועוזר לו על ידי סיוע, אז אני מתחיל להתקדם לפעולות אמיתיות של השפעה. העיקרון של הלל מלמד אותי לחשוב ואפילו לפעול בכיוון הזה, אבל בינתיים לא ביוזמתי. אני נמצא בתפקיד של גורם חיובי (+) מול גורם שלילי (-) של הזולת. ה"פלוס" שלי יכול להיכנס לתוך ה"מינוס" שלו, אבל בתנאי שיש באמצע "בלוק" מיוחד שמקשר. ה"בלוק" הזה תלוי בי, כי דווקא אני נותן את הסכמתי להפעלתו.

אז כיצד נותנים את ה"טוב" הזה? – לשם כך, אני עדיין לא פועל מתוך הרצון שלי, אבל כבר מכניע את עצמי גם כלפי התגובות החיוביות, המעודדות. אני כאילו נותן "אור ירוק", ואז הזולת מקבל שפע מלמעלה. כלומר, העיקרון של הלל ("אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך") מלמד אותי לעשות פעולות של השפעה לטובת הזולת, אבל בינתיים אלה פעולות פסיביות. אני עדיין לא צריך לבצע תיקונים בתוך הרצון לקבל שלי.

נניח, שאתמול אתה איבדת ברחוב המחאה בנקאית ואני מצאתי אותה והחזרתי לך. על ידי זה אני לא עשיתי לזולת את מה ששנוא עלי. כי אני גרמתי לך לקבל את הסכום הנקוב בהמחאה.

אבל, העיקרון של הלל ("אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך") מתכוון לא רק למנוע צרות, אלא גם לעזור לטובת הזולת, על אף שהעזרה הזאת אינה נובעת מתוך הרצון המתוקן שלי שהפך להיות "יצרן של טוב" ויכול לחלק אותו לאחרים. אני עדיין לא מתוקן, אבל עזרתי לשפע לעבור מהמקור שלי ל"צרכן", ליעד. אני הוא זה שהפעלתי את המנגנון הזה (V) ו"פתחתי את הברז".

לכן, תפקידי כאן הוא לא בתוספת השפע, אלא באישור, בהסכמת העברתו. דווקא אני קובע האם ה"ברז" הזה יהיה פתוח.

שאלה: כיצד אני פותח את ה"ברז" בתוך ה"עשירייה" שלי?

תשובתי: על ידי השתתפותך. אני מעורר את המאור המחזיר למוטב עבור כולם. וזה מתבטא בערבות שלי.

שאלה: הפעולה עצמה ברורה, אבל כיצד ניתן להסכים עמה במחשבות? הרי, אני תמיד מלא ביקורת.

תשובתי: במחשבה אני כבר מתייחס טוב לזולת, מפני שברצוני לקבל את אותו היחס כלפי. אני חושב עליו דברים טובים, אבל עדיין לא מרגיש נזק כתוצאה מכך, לא מרגיש פגיעה באגו שלי, מפני שעדיין לא מפעיל אותו ולא מושך אותו לעבודה.

ברור שאני מרגיש קנאה, שנאה, תאווה וכבוד. לתת אישור שיהיה טוב לזולת, זה מנוגד לאגו שלי. להיפך, אני הייתי רוצה שיהיה לכולם פחות ממני.

אבל זה לא פוגע, לא מחסיר מה"קרן", לכן אני מוכן להסכים שהזולת יקבל את מה שמגיע לו. כי יחד עם זאת אף אחד לא מאיים על הרכוש שלי ולא לוקחים ממני כלום.

מצד שני, אם אני עובד לא סתם בתוך תכונת החסדים, אלא עם כוונה "על מנת להשפיע", אז אני כבר מוציא משהו מהרכוש שלי ומעביר לזולת. זה כבר לא נתון לעקרון של הלל, אלא כאן מדובר על "חיוב החשבון שלי" על פי העיקרון "ואהבת לרעך כמוך". כשאני רוצה "לבלוע" את כל העולם, אני מגיש את העולם הזה לזולת "על המגש", אני מבטל את האגו שלי, את כל הרכוש שלי.

נכון להיום, כל האנושות מוצאת את עצמה במצב של אותו ה"גֵר" שבא להלל. מרצונה או לא מרצונה, מלית ברירה, היא חייבת לעבור לעקרון של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". אנחנו ניצבים מול המשפט של הלל, מול שלב המעבר שבלעדיו לא נגיע ל"אהבת הזולת" האמיתית. "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" זה המשפט שכולל בתוכו את כל התיקון.

מתוך שיעור על פי המאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", 30.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
עומד עם רגל אחת על המדרגה הבאה
הכלל של הלל
הפסיכולוגיה המטריאליסטית של האהבה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/9eArt

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest