אור הביטחון

שאלה: בזמן הכנס הייתה הרגשה נעימה של ביטחון בשייכות שלנו לאיחוד המשותף. עכשיו אנחנו צריכים לנתק את ההרגשה הנעימה מהרגשת השייכות, אבל האם יחד עם זה הביטחון צריך להישמר?

תשובתי: ביטחון, זו הארה, זה אור, שאותו אנחנו צריכים לספק לעצמנו. אף אחד אינו יכול להרגיש ביטחון בעצמו, אלא הוא מגיע רק מבחוץ. זה כמו ביטחון של תינוק שנמצא בידיים של אימא. כל הביטחון שלו נובע מהשייכות לגדול.

הערבות, ההתכללות ההדדית, הביטחון, החיבור – כל זה מתחבר למצב אחד, להארה אחת כללית. אחר כך אנחנו נלמד להבדיל את הרגשות האלה ב"ג' קווים". בדרגות שונות, "עיבור", "יניקה", "מוחין", זה קורה באופן שונה. משתנה התלות שלנו בעליון והמבט על הקבוצה, כמו על מדרגה עליונה או על אותה מדרגה שבה אנחנו נמצאים. אם בקבוצה מופיע הכוח העליון, אז אנחנו כבר משייכים אותו כלפי הנשמה שלנו ולא כלפינו.

הכול נמצא בתוך הקבוצה, לכן לא צריכים להיות חכמים גדולים, אלא מה שחשוב עכשיו זה לעשות צעד אחד קדימה, שהוא בשבילנו ממש גורלי. כי הכול תלוי בכך, האם אנחנו נוכל להיכנס עוד יותר עמוק למדרגה שהושגה או שניפול חזרה למטה, ואז יידרש לנו זמן רב מאוד כדי לחזור לאותו המצב.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 17.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
החיים נמשכים במסלול של הכנס
אנחנו הרי כבר נמצאים בעולם הרוחני!
ועכשיו נוסיף מאמץ כפול!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Pv5gn

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest