דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אורח שדחה את הכיבוד

אורח שדחה את הכיבוד

Laitman_2011-06-16_2570_us.jpg

כנס חרקוב. שיעור מס' 3.

בתחילת המאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", בעל הסולם מביא לנו דוגמה של שיתוף פעולה בין הכוח העליון, הבורא, לנברא, הרצון שברא האור.

מדוע הוא ברא רצון להנות? מפני שרוצה ליהנות לו. אבל לא סתם ליהנות לו על ידי זה שממלא אותו. לא, בשום פנים ואופן. מפני שזה אומר לברוא משהו חסר צורה, כמו ילד שרק צריכים להכניס לו אוכל לפה ועל ידי זה הוא גדל, לא צריך יותר כלום. אם היינו נשארים כאלה, אז לא היינו מתפתחים מעבר לדרגת ה"דומם".

הבורא רוצה למלא, ליהנות לנו לא באמצעות הנאה ישירה שנכנסת לתוכנו, אלא על ידי זה שאנחנו נעשים כמוהו. זה כבר תענוג מסוג אחר לגמרי.

בצורה כזאת קיים בי רצון, והרצון הזה רוצה להתמלא – זה בסך הכול הכלי, האמצעי להתקדם ולהתמלא בתענוג שונה לחלוטין – תענוג מהשגה, מהתפתחות, מהבנת הבורא, מהבריאה כולה, ובהדרגה, ככל שמשיגים את זה, נעשים כמוהו. המקובלים אומרים שבדרך להשגה ההדרגתית ישנן 125 מדרגות של עלייה רוחנית.

לכן בעל הסולם מביא לנו דוגמה שעוזרת להבין את היחס השונה, החדש לגמרי לעצמי, כמו לאחד שרוצה להתמלא, ולקבל תענוג שמגיע כדי שלא לנצל אותו בצורה ישירה כפי שרואים בעולם שלנו, אלא כאמצעי לעלייה ולמילוי בתענוג אחר – כבר לא בדרגת "חי" אלא בדרגת "אדם".

ובכן, תתארו לעצמכם שולחן שעליו נמצא כיבוד. יש בסך הכול חמש מנות. ליד השולחן נמצאים בעל הבית והאורח. בעל הבית עם לב רחב מאוד, הוא רוצה לתת את הכול לאורח, הוא אוהב אותו. לכן הוא ברא בו רצונות, ודרך התענוגים השונים לכאורה רוצה למלא אותם. כאילו!

אורח שדחה את הכיבוד

אם הוא היה בורא כך את הכול, אז שום דבר אחר לא היה קיים. הרצון באופן טבעי רוצה להתמלא, ובמקרה זה האורח קיים בדרגת "דומם", "צומח" או "חי". דרגת ה"חי" כוללת גם את בני האדם בעולם שלנו שחיים רק לפי פקודת הרצונות שמתעוררים בהם בכל רגע של הקיום. התוצאה, על אף שלא בעלי החיים ולא בני אדם אינם מרגישים שמבצעים את תוכנית הבריאה המדויקת, אך בכל זאת זה כך.

אדם נסע למקום כלשהו, עשה משהו, אכל, נח, והנה כבר צריך ללכת לעבודה, צריך לעשות דבר זה או אחר… למעשה, רק הרצונות מניעים אותנו. ולא משנה מה הם, זה לא חשוב, כל זה משחק.

אבל יש גם יחס מיוחד של בעל הבית או של הבורא לאדם – כאשר הוא מעורר בו את "הנקודה שבלב" (•). הנקודה הזאת נקראת "יסוד הנשמה". לאף אחד אין אותה מלכתחילה. אם היא מופיעה, אדם נמשך לא למעדנים, אלא ישירות לבעל הבית. היא מושכת אותו כמו מטען בשדה מגנטי שנמשך למקור.

אורח שדחה את הכיבוד

אדם מרגיש שמשהו מושך אותו. הוא כבר לא שם לב במיוחד למה שיש על השולחן. כן, הוא מנצל זאת לקיום, אבל הוא מאבד משיכה לחיים ואפילו מופיע דיכאון, מכיוון שהוא לא מצליח למצוא מייד את התשובה: לאן הוא נמשך, הוא רוצה משהו, אבל מה – אינו יודע. בעל הבית נסתר. וכל המעדנים שמונחים לפניו בשפע כבר אינם ערבים לחיכו, אינם משמחים אותו.

בצורה כזאת הבורא שולח לאדם את תחילת המגע הבא עימו, הגבוה יותר.

· אל תתענג מקבלה ישירה ממה שיש בעולם הזה, הוא אומר. פשוט תנצל זאת כאמצעי לקיום, ולמגע איתי תצא לדרגה חדשה, שם אנחנו נתחיל להכיר זה את זה, להתקרב, להתכלל זה בזה, להבין זה את זה, להתחלף במחשבות, הרגשות, הפעולות, בהדרגה נהפוך להיות אחד שלם.

· אבל מדוע לא עשית אותי מייד כזה?

· מפני שאני רוצה שתהיה עצמאי, שלא תישאר בדרגת "חי", ששם אתה סתם סופג את כל המעדנים האלה לפי פקודתי, לפי רצוני. במקרה זה אין לך שום דבר משלך. גם אם אני הייתי מאפשר לך להתקרב אליי, אז הכול היה נעשה כרצוני, כמו קודם, ואתה כאילו בכלל לא היית. ואני רוצה שאתה תהיה עצמאי כמוני, לא תלוי בי, ובו בזמן שתהיה בדרגה שלי.

האגדה "הקוסם" מספרת בצורה אלגורית כיצד הבורא חשב מה לברוא עד שברא את האדם. לכן, אסור לנו לשכוח את התמונה הזאת. מפני שכל מה שקיים: הקבוצה, העולם שלנו, יתר העולמות, הלידה, החיים הביולוגים והמוות, כל האירועים, כל המקרים וכן הלאה – הכול רק כדי שמתוך כל זה, דרך כל זה אנחנו נהיה מכוונים במדויק לבורא. רק לשם זה הכול קיים.

ולא משנה שאנחנו חיינו במשך מאות אלפי שנים ועכשיו שבעה מיליארדים בני אדם קיימים בכלל מבלי להבין מה קורה איתם. זה לא חשוב.

בסופו של דבר, מדובר על התפתחות הדרגתית של התכונות שלנו. בדיוק בצורה כזאת הן צריכות להתפתח בדרך, למצב שבו, מצד אחד, אנחנו נהיה עצמאיים, ומצד שני, שווים לבורא. אף על פי שהוא כוח הרצון היחיד שקיים בעולם, אנחנו בכל זאת נוכל להגיע למסקנה הזאת לפי הוראתו, על פי הדרכתו, כלומר על פי חכמת הקבלה, שמסבירה כיצד לקבל את תפיסת הבורא הנכונה.

והדבר היחיד שאנחנו צריכים, בכל המצבים כל הזמן, להבין זאת ולשמור על עצמנו בכיוון הנכון: הכול נשלח מהבורא רק כדי לאפשר לנו להתקרב אליו. מצידו אין ולא יכולה להיות שום פעולה אחרת, שום תכנית אחרת. תכנית הבריאה מכוונת בדיוק לכך שכל הנבראים יתקרבו בהדרגה לבורא, שלב אחר שלב, ככל שיהיו מודעים יותר, במידת המאמצים שלהם שמאפשרים להישאר חופשיים ולא לבטל את "האני" שלהם.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס חרקוב, 17.08.12

ידיעות קודמות בנושא:
צעד לקראת
לידתה של האהבה
מדוע הבורא צריך אותי?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest