דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אוי למי שמבקש עבור עצמו

אוי למי שמבקש עבור עצמו

בתחילה נברא רק כלי אחד שנשבר להרבה חלקים, והחלקים האלה זה אנחנו. החלקים שצריכים להיאסף קודם ולגרום ליתר החלקים להיאסף, נקראים "ישראל", "ישר-אל".

בעל הסולם כותב לנו על כך בצורה מאוד פנימית, רגשית, במאמר "לא עת האסף המקנה", "פרי חכם":

"המשיל הזוהר, לשנים שבאו בספינה, זאת אומרת, שכל בני האדם נמצאים בספינה אחת. והיה אחד קודח תחתיו, גער בו חבירו, למה אתה קודח, ואותו שוטה ענה לו, מה איכפת לך, הלא תחתי אני קודח, כאילו הוא לא שייך לאחרים ומזיק רק לעצמו. כיצד הוא יכול להבין שהוא תלוי בכולם וכולם תלויים בו אם הוא לא מרגיש את זה?

כל חלקי הבריאה: דומם, צומח, חי, הם קשורים זה לזה ומקיימים את הקשר הזה בצורה אינסטינקטיבית, אם זה בכך שתומכים זה בזה, או אוכלים זה את זה. לא חשוב באילו צורות הם מתקשרים, אבל יש ביניהם הרמוניה, התקשרות נכונה, טבעית. מה שאם כן, בישראל זה לא כך, כמו כן אצל כלל בני האדם. בינתיים אנחנו לא מבינים את זה, ונראה לנו שכל אחד קודח חור רק תחתיו. אולם למעשה, אדם אחד יכול להרוס את כל השלמות כולה. אפילו בגלל אדם אחד האנושות יורדת יותר ויותר למטה.

בכל דור ודור אנחנו מרגישים את עצמנו יותר ויותר מפולגים ומנותקים בגלל ההתגברות של האגו שלנו. לא אכפת לנו מהאחרים, ואנחנו עוד מתגאים בזה שאנחנו אינדיבידואליסטים, ועד כמה אנחנו מיוחדים שלא מתחשבים באחרים. בכך אנחנו כמובן גורמים להידרדרות הכללית.

וזה סוד תפלה בציבור: אסור ליחיד לצאת מהכלל, אלא הוא חייב תמיד להרגיש את עצמו כחלק מהכלל, כבלתי נפרד מגלגלי השיניים של המכונה הזאת. ולבקש על עצמו אסור, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו.

בכך שהוא מבקש יכולת להשפיע לבורא לבד, הוא גורם קלקול גם לעצמו וגם לכולם. אי אפשר לעלות תפילה, בקשה, חיסרון מיחיד, אפילו כדי לעשות נחת רוח לבורא, כי זו פנייה לא נכונה, שלא רק שלא עוזרת, אלא מקלקלת את כל המבנה של הכלי הכללי.

זאת אומרת, אי אפשר לבקש לעשות נחת רוח לבורא לפני שאתה מבקש שתהיה לך אפשרות לעשות נחת רוח לכלל כולו. כי רק כאשר אתה נכלל בכולם וברצונות של הכלל כולו, מהמקום הזה אתה יכול להעלות את החיסרון ולבקש.

כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו. האדם מאוד רוצה תיקון, רוצה להשפיע נחת רוח לכולם, אבל הוא מבקש על עצמו בצורה פרטית. הוא לא מבקש לעצמו בניגוד לאחרים, אלא להיפך, הוא רוצה לעזור לאחרים, לשרת אותם. אבל כל עוד שהוא מרגיש את עצמו כיחיד, לא בתוך הכלל שנמצא שם ומתמוסס בו, התפילה שלו פסולה, והוא אפילו מזיק לנפשו.

רק מתוך ההתכללות השלמה בכלל, כאשר אין הבדל בינו לבין הכלל, מהמצב הזה בלבד הוא יכול להעלות פנייה לבורא. וזה ברור, כי האור העליון שממלא את הכלל זה הבורא. ולכן אתה לא יכול להיות עימו במגע אם אתה לא נכלל בחברה בצורה שאתה נעלם בה.

כל המתגאה אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים להיות במדור אחד. למה מתגאה? כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות, כל המתגאה אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים להיות במדור אחד. ואוי לו שגורם חורבן לנפשו.

אם אתה במשהו נבדל מהאחרים, כבר אתה נמצא בחורבן. ואם מהחורבן הזה, זה שאתה נבדל מהאחרים אתה מעלה בקשה לבורא, אפילו שאתה רוצה להיות כלול מכולם, אתה בזה גורם לחורבן. כל הבקשות יכולות להיות רק מתוך ההתכללות. אפילו אם אני מבקש: "תעזור לי להתכלל בכולם", זאת גם גאווה ותפילה של יחיד. רק על הכלל בכל מקום, בכל מצב, אנחנו רשאים להעלות בקשה לבורא.

וגם בזמן עבודה כשהאדם מתפלל ביחידות, על כורחו יוצא מהכלל ומחריב לנפשו. שלא היה התעוררות, לכל פרט מבני ישראל, לדרוש שום דבר ביחידות, כי לכל פרט לא היה חסר כלום, מחמת שלא הרגישו בעצמם, לאני בפני עצמם, "בני ישראל" זאת חברה שבה אף אחד לא מרגיש את עצמו, אלא מרגיש רק את הכלל כולו.

לכן קיימת "תפילת רבים", תפילה בציבור, כי יש רק נשמה אחת, אין אני ואחרים. וזה כחם לצאת ממצרים ביד רמה. שכולם מרגישים את עצמם כאחד ומבקשים יציאה.

וצריך כל אדם להאסף בכל כחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה, ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל, ואז וישקו כל העדרים, מבאר מים, ממקור אחד, כי אחד מקבל מאחד. כי הגבול הקודם, שהיה בהרגשת האחד, יוסר מעל כל נפשות ישראל, הן למטה הימנו, והן למעלה הימנו, גם בהזדככות, גם בהשגת העביות, וכלל הקדושה יורחב מאד, אפילו לחלקים שקודם לא היו שייכים לישראל, ועכשיו מתחברים לאחדות שלו. כי יתגלה האור, מחזה ולמטה, איפה שהיו קודם כלים דקבלה, שלא יכלו להיות מחוברים למושג אחד, להשפעה, שזו תכונת הכלים מחזה ולמעלה. כי כן טבע אור הכלל השורה על הפרט, שבטל לגבי מציאת הפרט שלו, ואינו מרגיש את עצמו." זה נקרא שנכלל בכלל ישראל, שמפסיק להרגיש את פרטיותו עצמו.

לכן אין לנו במה לעסוק יותר, אלא ללמוד בעצמנו וללמד אחרים איך להגיע למושג "ישראל". למצב הזה הנברא צריך להגיע כדי להתקרב לדבקות עם הבורא, למטרת הבריאה.

מתוך ההכנה לשיעור, 10.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הרס או תיקון?
לעקור מן השורש את השאיפה שלנו להיבדל
משבר עולמי כהכנה לתפילה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/MhvHl

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest