קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמר של בעל הסולם ("פרי חכם"):
"כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבא גורם חורבן לנפשו, כמ"ש: "כל המתגאה", כי לא יצויר לך היוצא מהכלל בלא לבוש גאווה. ואוי לו שגורם חורבן לנפשו."
אם אדם לא נמשך להתמוסס ולהיעלם בתוך הכלל, אז מנקודת מבט רוחנית זה נקרא שהוא נמצא בגאווה. זו לא אותה הגאווה שבעולם שלנו שמחייבת את האדם להשתוקק להרגיש את עצמו גבוה ומצליח יותר מהאחרים. אם הוא לא רוצה להתחבר עם האחרים ולהיכנס לתוכם, אז זה נקרא גאווה רוחנית.
הוא מחריב את נפשו אם לא מתפלל על כך כדי להתכלל בכלל ולפעול דרך הכלל, כלומר לטובת הכלל כולו, מפני שמבטל את עצמו ונעלם שם.
באותו הרגע שבו אנחנו מתחילים לצעוק ולהתפלל כדי להתחבר, אז מופיע אצלנו הכוח כדי לצאת ממצרים, להסתתר מהאגו הפרטי שלנו. יציאת מצרים זו בריחה מהאגו העצמי, הודות להכרה בנחיצות החיבור.
האור מתפשט ושורה בתוך ה"כלים דקבלה" של כל הכלל, שכולנו מתאחדים מעל לאגו של כל אחד ומתמלאים ב"אור חסדים". יחד עם זה, כל אחד מבטל את עצמו כלפי הכלל, מוותר על הרצון לקבל שלו וכולם מתאחדים לרצון אחד, לכלי אחד, שמתמלא על ידי האור העליון.
ההכנה היא דווקא בחיבור, כלומר להבאת עצמנו לצורה של האור, שהוא אחד. אז כלי אחד מקבל אור אחד. ברגע שאנחנו מגיעים לאיזו התאמה הקטנה ביותר לאור, אז אנחנו מייד מגלים את עצמנו שנמצאים בתוכו בחיבור ואיחוד עם הבורא.
וזה מתגלה אך ורק דרך החיבור. כל אחד שחושב ומקווה להגיע למשהו באופן עצמאי ולא דרך הקבוצה, תופס בצורה לא נכונה את המציאות ובזה מרחיק את עצמו מהמטרה ומחריב את הקבוצה. מה גם, שזה נוגע לכל הפעולות לחלוטין, אפילו בחיים הפרטיים, מפני שהגשמיות צריכה להיעלם בתוך הרוחניות.
זהו תנאי מאוד רציני, וככל שאנחנו מתקדמים יותר, כך התנאים נעשים יותר ויותר נוקשים.
כתוב, שכל יום מתרחש מתן תורה. כלומר, המצב הרוחני כבר קיים ונמצא לפנינו והכול תלוי רק בהכנה שלנו לקבלת התורה: כלומר, מתי יתגלה בנו החיסרון הגדול להגיע לחיבור הראשון. ואז אנחנו מייד נצא ממצרים, נקבל את התורה ונתכלל בתהליך של העבודה הרוחנית.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 05.07.2013
ידיעות קודמות בנושא:
בקש עבור כולם, ולא תטעה
תפילה עבור עצמי רק מזיקה
להתפלל עבור כל אחד או עבור כולם?
