קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק א', "הסתכלות פנימית", סעיף י"ג:
"ומשמיענו, שהוא ושמו אחד, כלומר, ששמו שה"ס מלכות דא"ס, שה"ס הרצון, דהיינו הרצון לקבל, שנטבע בכל המציאות שהיתה כלולה במחשבת הבריאה."
האור מתפשט בחמש הבחינות, שורש, א', ב', ג', ד', עד "מלכות דאין סוף". אפשר לצייר את זה בצורה של תהליך רציף, בצורה של עיגול בתוך עיגול בתוך עיגול. כך או אחרת, העיקר כאן זו ההתפתחות. במהלכה האור מתגלה יותר ויותר, הרצון נעשה יותר מבורר, הוא יותר ויותר מרגיש ומשיג.
בסופו של דבר, בבחינה ד' הרצון מרגיש שהוא מקבל "אור אין סוף", ללא הגבלות, עד בלי גבול. כלומר, לנברא יש רצון על כל האור הזה והוא לא מוגבל בשום דבר: לא מחוסר ולא מעודף. מצב אידיאלי מושלם, כאילו שהייתי צמא מאוד וקיבלתי כוס מים, בדיוק כמה שהיה נדרש עד לגרם האחרון, לא פחות ולא יותר, בהתאמה מלאה לרצון שלי, כך שלא נשאר שום דבר ולא חסר יותר שום דבר.
זה מה שהבורא הכין לנו, מצב קבוע של "מלכות דאין סוף", שאליו אנחנו צריכים היום להגיע בעצמנו. ובשביל זה צריך שהרצון שלנו יהיה דומה בדיוק לאור, בכוונה תואמת לאור, בחיבור, בהרמוניה שלמה.
בכללות, מדובר על תהליך של קביעת יחסים הדדיים נכונים בין הבורא לנברא. כי בחינה ד' מרגישה את כל מה שמתרחש בתוכה, מרגישה ממי היא מקבלת את האור, מרגישה את היחס של הנותן. כל זה נתון בשבילה ואת כל זה היא מרגישה, חוץ מהתגובה העצמית שלה על מה שקורה. הבורא נותן לרצון לקבל את כל מה שחשב, ממלא אותו לגמרי ברגש, ביחס, בכל המילוי. ובחינה ד', אחרי שקיבלה את כל זה, מסתגרת בתוכה ומתחילה על סמך זה להתפתח, בזה שיש לה את שלושת הפרמטרים:
– רצון לקבל.
– רצון להשפיע, כלומר יחס, אהבה, מצד הבורא.
– תענוג, שממלא אותו.
ישנו אני, רצון לקבל, ישנו התענוג, שאותו אני מקבל, וישנה ההרגשה של נותן התענוג, שאוהב אותי. ושלושת הגורמים האלה מתחילים לעבוד בתוכי. אם לא הייתי מרגיש את האהבה שלו, אז פשוט הייתי נהנה ללא ליאות. אבל האהבה שלו "מקלקלת את כל העסק": מסתבר, שחוץ מהתענוג, קיים עוד משהו שאני צריך להגיב עליו. זה לא נותן לי מנוחה ואני מתחיל את הדרך…
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 12.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
שניים, זה מול זה
הנקודה המרכזית של הבריאה
אנחנו פועלים או הבורא?
