קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בעולם המערבי הפרסומות נמצאות בכל מקום, וחלק גדול מהן משתמשות בנשים בהקשר מיני שבא לידי ביטוי בצורה בולטת פחות או בולטת יותר. מדוע החברה הגברית המתורבתת נוטה להסתכל על האישה כעל אובייקט מיני?
תשובתי: משום שהיצר הרע שלנו, הרצון האגואיסטי, גדל עם השנים עד למימדים עצומים. לא תיקנו אותו והוא נשאר ברמת הבהמה. ואילו היצר המיני הוא הדחף החזק ביותר וגם הכי קל למימוש. כל התענוגים האחרים מסתובבים סביבו. לכן קל מאוד לבנות "תעשיית אהבה" שמבוססת על סרטים, טלוויזיה, מוזיקה וכן הלאה.
מעולם האהבה מהסוג הזה לא הועלתה לרמת האידיאל. לא משנה מה אנחנו מדמיינים לעצמנו על העבר הרחוק, האנשים היו אז הרבה יותר פשוטים. גבר בחר באישה המתאימה מהסביבה שלו והקים את המשפחה ללא "דברים גבוהים" למיניהם. התחילו להלל את ה"אהבה" בצורה פומבית רק ב-150 השנים האחרונות, בעוד שלפני כן לא היה סביבה שום פולחן.
פולחן האהבה לא נוצר בצורה מקרית, הרי האדם חייב ליהנות ממשהו. איזה ציפיות הוא פיתח? מה הדבר הטוב שהוא יכול למצוא בחייו? כאן בדיוק קמה התעשייה שמשווקת "אהבה" בסיטונאות. היא מבוססת על התענוג הפשוט, העוצמתי והנגיש, שבשונה מהתענוגים האחרים כמעט ואינו דורש השקעה. באינטרנט ובטלוויזיה של היום משתמשים בו כמעט ללא הגבלות.
יתרה מכך, אנחנו דוחפים בכוח לילדים שלנו את מוצרי הלוואי של "המהפכה המינית". החברה מנפחת דרך כלי התקשורת את הילדים מהגיל הרך עם הסטריאוטיפים של המבוגרים, שלגמרי אינם טבעיים עבור הדור המתבגר. יחד עם ההורמונים שמצויים במזון הסטנו את הילדים מדרך ההתפתחות הבריאה, ולמעשה אילצנו אותם לעבור "מוטציות". זוהי רק חזית אחת של המשבר הכללי.
אם אנחנו מחשיבים את עצמנו לחברה תבונית ורציונאלית, חברה בעלת עקרונות וניסיון רב, כיצד אנחנו מרשים לעצמנו דבר כזה? האם בעבר ההורים לא ניסו לשמור את ילדיהם מפני השפעה רעה? האם לא רצו לתת להם את הטוב ביותר, לנטוע בהם ערכים עליונים? אז מה אנחנו עושים עם הילדים עכשיו? מדוע אנחנו נותנים לאכזריות, לציניות וללכלוך של כלי התקשורת המודרניים לפרוץ לחייהם? מדוע בכזאת הסכמה שקטה אנחנו נותנים אור ירוק לוולגריות?
הילד הולך לבית הספר, גולש באינטרנט, והסביבה שלו מעצבת אותו בדומה אליה. למה זה לא מדאיג אותנו? האם יש לנו משהו יקר יותר מהילדים?
אי אפשר ללכוד אותם בין ארבעה קירות, ולכן יש לסתום את כל אותם הערוצים שדרכם הרעל זורם לנשמות שלהם. בואו נדאג לפחות לילדים אם איננו מסוגלים לדאוג למבוגרים. החברה חייבת לפקח על כל התכנים שעליהם גדל הדור הצעיר. כמו כן, אין צורך לדחוף לאדם בכוח את מה שלגמרי אינו נחוץ להתפתחותו.
בחזרה לנושא האישה: אסור להרגיל את הבנות לחשוב שהן נולדו כדי לפתות את הגברים ושהן אמורות להיראות בהתאם. אנחנו בעצמנו מטפחים את הזנות והופכים אותה לנורמה ביחסים בין המינים. והכול כדי שמישהו ירוויח מזה. בצורה זו או אחרת, הכול מתנקז לכסף.
כל עוד אנחנו מאפשרים לכלי התקשורת "לחנך", ובפועל לקלקל את העם, איך אפשר לבוא בטענה לאנשים? יחד עם זאת, רק באמצעות כלי התקשורת נוכל לתקן את המצב, דרך הפיקוח על כל מה שיוצא מהם.
צריכים לעשות סדר בחברה, וזה אומר בין היתר, להגביל את כלי התקשורת, לא את חופש הביטוי, אלא את חופש הדחף הבהמי – להגביל אותו לטובת העם, ולא לטובת אנשי הפרסום ודומיהם.
יש להתחיל מחינוך המוני. עד אז אין עם מי לדבר. הרי האנשים כבר "תפורים" על פי הזמנה, והם תופסים את המצב הקיים כמצב הטבעי והיחיד האפשרי. כתוצאה מכך, סדר העדיפויות אצל ההורים מטושטש והם צופים בחוסר אכפתיות על קלקולם של ילדיהם שהם הדבר הכי יקר שיש להם.
אילו היה אדם ספציפי, מישהו מבוגר יותר, שהיה מקלקל את הילד שלי, הייתי משקיע את כל המאמצים כדי למנוע מגע ביניהם. ואילו אנחנו איננו נוקטים בשום אמצעי נגד כלי התקשורת, אלא להיפך, נותנים להם גישה חופשית לבתינו. אנחנו מודעים למה שמתרחש בבתי הספר ומסכימים עם זה.
האנשים פשוט נכנעו, וכדי לא לקלקל לעצמם את מצב הרוח, הם החליטו שהכול בסדר. צרת רבים בימינו היא לא חצי נחמה, אלא נחמה אמיתית.
רק שינויים בסביבה יעזרו לנו. בראש ובראשונה חייבים קצת "לנקות" אותה. אך בינתיים האדישות שולטת בנו, ואילו הזמן עובר…
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 28.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ערוץ חינוכי במקום הפרסומות
המלחמה הגדולה על האדם הקטן
לפנות ישירות לאדם
