אהבה בכדורים?

שאלה: קראתי שניתן להזמין את הרגשת האהבה על ידי שלושה חומרים כימיים שבעיקרון ניתן לקחת בכדורים. אולי כדאי שנרכוש חפיסה של אהבה שלא תופסת הרבה מקום בכיס?

תשובתי: הדבר אפשרי אם מדובר למשל על משיכה מינית או על הרגעה פרמקולוגית שבאמצעות איזשהו סם משכר יכריחו את האדם להאמין בכך שהוא אוהב. בגדול, יש כל מיני סוגי אהבות. למשל אני אוהב דגים, בעיקר כשהם מטוגנים על המחבת, ואתה אוהב אותם במרק.

אך האמת היא ש"אהבה" זה כשאני מרגיש את רצונות הזולת שנמצאים בו ולא בי. בשביל זה אני קודם כל עושה צמצום על הרצונות שלי, ובזכות זה יש לי את תכונת ההשפעה, בינה, שמאפשרת לי להרגיש את האחרים. ואז אני יכול לצרף את הרצונות של הזולת לרצונות שלי ולמלא את הרצונות שלו באמצעות הרצונות שלי. זה מה שנקרא אהבה.

בדרך אליה מצפה לנו תהליך שלם. קודם כל, אני ואתה צריכים לבצע את הצמצום הראשון (צמצום א'), כשאנחנו מעלימים כל השתתפות אישית ומתעלים מעל כל הרצונות שלנו. הם עכשיו אינם פועלים בי. ואז אני יוצא מעצמי אליך כדי לראות, לקבל, להרגיש את הרצונות שלך. אני רוצה לקבל את הרצונות שלך, לקשור אותם לעצמי כדי שהם יימצאו בי יחד עם הרצונות שלי.

כשהרצונות שלי יהיו למעלה, בדומה לראש הפרצוף, והרצונות שלך יהיו כגוף הפרצוף, אני אוכל למלא אותם. אני כל הזמן אדאג רק לזה.

זאת העבודה של בינה. קיימות בי שתי דרגות: דרגת בינה ודרגת זו"ן, שהם ה"ילדים". אני בעצמי קיים רק בגלגלתא ועיניים (ג"ע) שם אני לא זקוק לדבר מלבד המינימום (min). לאחר מכן אני מעלה אותך אליי – ל"רחם" שלי, לאח"פ שלי.

זה מה שנקרא "לאהוב" – לשרת את הזולת בהתאם לרצונות שלו. אם היו קיימים כדורים כאלה, הייתי זורק אותם למקורות המים וכולם היו שותים והעולם היה מיתקן… אבל אין כדורים כאלה, וגם לא יהיו. הרי דרושים כאן מאמצים, דרושה כאן יגיעה.

אחרת, למה הבורא לא חשב מראש על כדורים כאלה? האם הוא באמת נהנה כשהוא מסתכל על הייסורים שלנו? העניין הוא שאנחנו בעצמנו צריכים לגלות בנו את השלילה ואת דרך התיקון. בדרך הזאת אנחנו בכל פעם נדרוש מהבורא כוח לבירור, כוח לתיקון וכוח למילוי. אלה הם שלושת השלבים שבלעדיהם לא נוכל להסתדר.

כשאני פועל בצורה כזאת אני למעשה מתחיל להבין מה הוא ברא. אני משיג את המחשבה שלו, את התוכנית שלו, והופך להיות דומה לו במעמד, בדרגה. אני רוכש ומבין את כל המציאות, אני רואה אותה כשקופה, בכל הרוחב ובכל העומק, בכל הנפח. דבר כזה לא ניתן לקבל מלכתחילה. הרי הנברא כבר היה נמצא בעולם אין-סוף, מלא באור, אך הוא הרגיש את עצמו כטיפה קטנה באוקיינוס.

אני צריך לגלות בתוכי רצון להתעלות לאין-סוף, אני צריך בעצמי לברר מה יש בו, להרגיש אותו, לרכוש אותו, שהוא יהיה ברשותי. וכדורים לא יכולים לעזור כאן.

מתוך שיעור על מאמר שבעל הסולם פרסם בעיתון "האומה", 09.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
רחוב דו-סיטרי
להצית את ניצוץ האהבה
125 גשרים ממני לבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KE6oV

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest