דף הבית / אהבה / אהבה ארצית, היא מלכתחילה חסרת ערך

אהבה ארצית, היא מלכתחילה חסרת ערך

שאלה: "שיר השירים אשר לשלמה" המלך, זה אולי הסמל הבולט ביותר של האהבה. מספיק להסתכל על הרשימה של יצירות האמנות שנכתבו על בסיס הציטוטים של "שיר השירים", כדי להבין את מידת השפעתו של הספר הזה על רגשותיו ודמיונו של האדם מרגע כתיבתו ועד ימינו.

מיד מתעוררת השאלה, למי נכתב השיר הנפלא הזה?

תשובתי: הם נכתבו לאדם שכבר מרגיש, שכל החיים וכל הטבע זה אהבה, והכלל "ואהבת לרעך כמוך", זה הכוח הכללי ששולט בעולם. מדובר על אדם, שבהתפתחות שלו כבר השיג הבנה והכרה שהטוב סובב אותו ושכל המציאות מלכתחילה מסודרת ובנויה בהתאם למטרה הסופית, להשגת השלמות.

שלמות לא בזה, כדי לפעול תחת השפעת הורמונים ולקרוא לזה "אהבה": מזה שאני חווה ומרגיש תענוג ממשהו, אני אומר שאני אוהב את זה. למשל, אני אוהב דגים. אבל אנחנו לא יכולים לאהוב דג אחרת מאשר לאכול אותו. אם אדם מבין שהוא אוהב במהות שלו, כלומר ביצר הרע, אז זוהי אהבה ארצית טבעית.

על ידי האהבה הזאת הוא הורס את העולם, מפני שמקרב את מה שטוב עבורו, ודוחה את מה שרע עבורו. בזה הוא לא מתעלה מעל לרצון האגואיסטי שלו. יוצא, שהאהבה שלנו היא מלכתחילה חסרת ערך.

אדם צריך לעלות לאהבה אחרת לחלוטין – לחיבור. הוא חייב להתחבר עם כולם, עם החומר הדומם, הצומח, החי ובני האדם מעל ליחסים הטבעיים שלך. אם אני פונה בצורה כזאת לעולם, שהוא כולו אהבה, אז זה אומר שאני משתתף ברצונות ובייסורים הכלליים. אני מרגיש את מה שהכרחי ונחוץ לכל אחד, ורוצה למלא ולהשלים את זה: "ואהבת לרעך כמוך".

זה נקרא "אהבה", ולא ההשתוקקות ליהנות מהעולם הסובב ובהתאם לזה לקבוע מה מוצא חן בעיניי ומה לא מוצא חן. אני מתנתק מהאהבה הטבעית הזאת, מתעלה מעליה ומתחיל לאהוב את כולם, מפני שבהתאם לחוק הכללי של הטבע אני חייב להיות מקושר עם כולם. זה מושג בעזרת חינוך מיוחד, שבמהלכו אני מתחיל להבין ולהכיר שכולם מקושרים ביניהם, תלויים זה בזה, לכולם יש גורל אחד, ואנחנו מנהלים אותו.

אם אני משיג כזה יחס לטבע, אז אני רואה, שלמעשה כוח האהבה פועל בכול. ומזה מתחיל "שיר השירים": "ישקני מנשיקות פיהו", שזה אומר, שאני כבר מחובר עם כל הטבע ומתחיל לחקור, איך להמשיך הלאה לפתח את קשרי האהבה.

כלומר, "שיר", מהתחלה מעלה אותי לדרגה גבוהה מאוד: אני מבין, שאני חייב למלא ולהשלים את הבריאה שבה אנחנו, בני האדם, קיימים בהופכיות: "יצר לב האדם רע מנעוריו". זה אומר, שבמקום לנצל את העולם שקיים מחוץ לי, אני צריך להתחבר איתו ולהשלים בכזאת צורה שיהיה לו טוב.

כלומר האהבה מתבטאת בזה, שאני רוצה שלכולם יהיה טוב. כך אנחנו מתייחסים לילדים, כל הזמן חושבים על מה שאנחנו יכולים להוסיף עוד לדאגה עליהם, למלא, ליצור מצב רוח טוב. זהו הביטוי של האהבה. אני לא נהנה מהאובייקט, כפי שזה בדרך כלל קורה בחיים שלנו, אלא נהנה מזה שטוב לו. מאותו הרגע שאני מכוון לזה, מתחיל הסיפור.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 189, 28.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אין שתי אהבות דומות זו לזו
האהבה שהאגואיסטים לא מכירים
האם יש אהבה בעולם הזה?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/GtQpX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest