אדיר במרום ה'

מאמר מספר "שמעתי", ל"ג: "ענין גלות, שהיה ביום כפורים ואצל המן":

"לכן הוא רואה שכל הרוממות השם ית' שהשיג, היה בגלל השערות והסתירות שהיה לו, וזה סוד "אדיר במרום ה' ", כלומר, שע"י האדרת זוכים לרוממות ה'."

ודאי, שזה בלתי אפשרי ללא תמיכת הקבוצה, ללא העבודה שהאחרים מבצעים. הם יכולים אפילו לא לדבר על זה, אבל מפני שכולנו קשורים זה לזה, אז אני מתחזק בזכות האחרים. ולכן אני יכול להמשיך, לעבור את כל הדינים ולאגור את הבירורים הדרושים עד למידה מספקת לגילוי גדלות הבורא.

תחילה, עוד לא מתגלה הבורא, אלא גדלות הבורא. אבל אחר כך אנחנו נראה שגם לא נדרש יותר. האדם מגלה את הבורא כאשר הוא דורש את גדלות הבורא ולא היכרות.

אני מתקדם על ידי הבחן מאוד ברור שמתחדד יותר ויותר שזה רוממות ה'. אני לא דורש מהבורא שום היכרות אחרת חוץ מכוח הרוממות שלו, שייתן לי אפשרות להתקדם הלאה לדבקות ולבצע פעולות השפעה, שלא תלויות בשום הבחן אחר חוץ מרוממות.

רק שזה בלבד יהיה במחשבות שלי, בעיניי, כדבר הגדול ביותר. אין לי כבר צורך בכל האבחנות והבירורים הבאים אחרי הרוממות הזאת, כדי שלא ישמשו כתירוצים לפעולות שלי. מספיק לי רק דבר אחד: שהבורא הוא הגדול.

זה נקרא אמונה טהורה, ללא תועלת עצמית. אני לא מבקש שהבורא יאכיל אותי, שיביא לי בריאות, מנוחה, חיים טובים, קשרים טובים עם אנשים, הצלחות וכולי. דווקא מעל לכל החסרונות האלה, מעל לחוסר הצלחה, מעל לזה שהבורא לא נותן לי כלום, ויותר ויותר מתגלה פרעה, מעל לכל האכזבה הגדולה, מעל לחושך, אני מבקש רק דבר אחד – גדלות הבורא, כלומר כוח לעבוד בשבילו.

ובהתאם לזה מתגלה יותר ויותר כוח הדחייה של האגו שלי. כאן מתגלה לי הפער בין שני הקצוות: הרגשה בתוך הרצון לקבל והכרת גדלות הבורא, ששניהם הפוכים זה לזה.

מעל לכל ההשערות, הסתירות, שלא מקובלות על הרצון לקבל, מעל לכל הדינים שעוברים עליי, אני מתקין את גדלות הבורא, "אדיר במרום ה'". המרום הזה נבנה מתוך ההשערות. כך אני בונה בתוכי את שתי האבחנות ההפוכות, שבמרחק ביניהן נמדד הנפח של הנשמה, שמתגלה דווקא על ידי ההופכיות הזאת.

"נמצא, שכל פעם על ידי השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה', עד שהוא מגלה שמותיו של הקב"ה, הנקראים י"ג מידות של רחמים, וזה סוד "ורב יעבוד צעיר". וכמו כן "רשע יכין, וצדיק ילבש"."

"רשע", זה כל הירידות והאכזבות שלי, כל אותם הרגעים שבהם אני תפסתי את עצמי עם הרצון לעשות משהו לתועלת עצמי, לחזור לתכנון הקודם, לא מתוך ניתוק מעצמי ודבקות בבורא. כך אני לאט לאט בונה את הצורה החדשה שלי.

מתוך שיעור על מאמר ל"ג מספר "שמעתי", 30.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
"ויגבה לבו בדרכי ה'"
בהתפעלות מגדלות הבורא
המתנה היחידה מהבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xzUDO

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest