אגרת לענן הכבוד

כשיתרו התקרב למחנה של בני ישראל, הוא כתב באיגרת שהייתה מיועדת למשה: "חותנך יתרו הגיע. בבקשה תצא ותפגוש אותי. אם אתה לא רוצה לצאת למעני תצא למען אשתך ציפורה, ואם לא למענה אז למען שני בניה".

יתרו קשר את המכתב לחץ והשליך אותו לענן הכבוד. אף שבדרך כלל הענן דחה את הכול, הוא הכניס את האיגרת הזו למען משה.

שמות רבה, סדר "יתרו", פרשה כ"ז: "זה יתרו בשעה שבא אצל משה. מה כבוד נחל. ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך. ר' יהושע אומר שלח לו ביד שליח. ר' אליעזר אומר שלח לו אגרת ואמר עשה בגיני ואם אין אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך ואם אין אתה עושה בגינה עשה בגין בניך".

מדובר על המצב הפנימי של האדם. אין קשר בין התכונות "יתרו" ו"משה". משה התנתק מיתרו ולכן יתרו אומר: יכול להיות שיכול להיווצר כאן קשר, אם לא איתי אז עם ציפורה, אם לא איתה אז עם הבנים. הוא מחפש קשר.

"שלח חץ עם אגרת לענן הכבוד", פירוש הדבר, שמשה נמצא במדרגה הבאה, לא ניתן להשיג אותו.

כשאומרים ברוחניות שאחד שולח לשני איזו שהיא בשורה, שליח או מתווך, בגלל חוסר האפשרות לגשת אליו, מדובר על כך שלא ניתן לחבר בין שתי התכונות הללו (השפעה וקבלה), הן אינן מבינות זו את זו.

"יתרו", זו תכונת הקבלה, האגו. "משה", זו תכונת ההשפעה. שתי התכונות הללו באדם לא מסתדרות יחד, ולכן צריך לעשות ביניהן מעבר שמחבר ביניהן. הדבר היחיד שיכולה התכונה של יתרו, זה להעלות את הרצונות שלו, את המכתב לענן הכבוד לתכונת "משה" הבלתי מושגת על ידו.

הפער הזה שקיים בין "משה" ל"יתרו" הוא הכרחי. בזכות הפער הזה הם מתחילים ביחד ליצור את הקשר.

הרי עכשיו בעם ישראל צריכות להתחיל להתגלות התכונות האגואיסטיות שאיתן הוא יצא ממצרים. הוא יצא ממצרים בלי לתקן אותן, הוא רק עשה עליהן "צמצום" ולא השתמש בהן. עכשיו הן יתחילו להיתקן בהדרגה, ו"יתרו" זה הביטוי של כל אותן התכונות האגואיסטיות, אך עם הרצון לעלות עד לדרגת "משה". היא נמצאת ב"יתרו", הרי משה היה אצלו ארבעים שנה (המרחק מ"מלכות" ל"בינה") כשהוא בונה את הנקודה הזו. וזה בדיוק אותו החץ שיתרו שולח למשה. ומשה כמובן הולך לקראתו – האדם לא יכול לסרב כיוון שהוא רואה עד כמה שהוא זקוק לכך.

משה מספר ליתרו את כל מה שקרה לו. יתרו מתחיל להרגיש את זה ומברך את הבורא על מה שהוא עשה עם ישראל. שתי התכונות הללו באדם, מתחילים לראות כשהן נכללות זו בזו בצורה הדדית. משה קודם כל צריך לעשות את כל העבודה בדרגת "בינה" ולאחר מכן להמשיך אותה עם התכונות השפלות שלו, עם מה שנקרא "עם". פירוש הדבר, שהאדם תמיד עושה את העבודה הרוחנית בדרגה הזכה ביותר שלו, ואחר כך מצרף אליה רצונות עבים יותר.

משה מוסר ליתרו את התורה עם כל המדרגות שעבר, במידה שהיא יכולה להיכנס לתוך האגו ולהתחיל כבר לעבוד בו. לאחר שיתרו מקבל את התורה, הוא בתורו מספר למשה כיצד לעבוד עם האגו.

המרחק בין "מלכות" ל"בינה" הוא ארבעים מדרגות וארבעים שנה. יתרו, זה "מלכות" העולה עד דרגת "בינה" ונכללת בה. ומשה, שנכלל ביתרו ועובד בו, זו "בינה" שירדה ל"מלכות".

תחילה, משה מוסר ליתרו את התורה בצורה אלגורית, והוא באופן חלקי נכלל באותן המדרגות שעבר משה והעם, כלומר, שאר התכונות שהיו מתוקנות באדם.

ולאחר מכן, יתרו מספר למשה כיצד ניתן לעבוד עם האגו – כלומר, "מלכות" העולה ל"בינה" יוצרת בה מערכת עבודה עם האגו. הרי הדרגה העליונה, "בינה", צריכה לכלול בתוכה את האגו, על מנת להבין כיצד לעבוד איתו וליצור מערכת של תיקון הדרגתי של אגו בתוך אגו.

ולכן יתרו ומשה לא צריכים רק להתקיים בצורה נפרדת אלא צריכים להתכלל זה בזה.

לאחר שמשה מוסר ליתרו את התורה, באופן שבו יתרו זקוק לה על מנת לחזור לעמו ולתקן את הרצונות הנמוכים יותר (הרי יתרו זו מדרגת מעבר לרצונות הנמוכים המהווים את העם שלו), משה מקבל מיתרו את שיטת העבודה עם האגו.

הוא מתחיל להבין כיצד לחלק אותו לעשרות, למאות, לאלפים, כיצד לעבוד עם עביות הרצון – עם מה שאין ב"בינה", הרי היא כולה "שקופה". וכשמגיעה העביות, אז מופיע הצורך בשיטת הדירוג, בהיררכיה.

וכך נבנית השיטה הזו, על אף שבעיקרון היא לא אופיינית לישראל. ישראל זה רק תכונת ה"בינה", תכונת ההשפעה. אך עם ישראל יצא ממצרים כשהוא ספג לתוכו את כל האגו, קלט אותו בתוכו.

עכשיו הם מתחילים לדרג את האגו ולהבין כיצד לעבוד עימו בצורה הדרגתית. שיטת העבודה הזו עם האגו יכולה להיות מקובלת על ידי עם ישראל דווקא בזכות יתרו.

מתוך התוכנית "סוד הספר הנצחי", 11.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
"בית הספר" של יתרו
"חייזרים" של העולם שלנו
שיחה על פרשת השבוע יתרו

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest