דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אגואיסטים ייחודיים

אגואיסטים ייחודיים

בעל הסולם, "השלום בעולם": "והאמת היא, ששורש כל הערבוביא הרבה השוררת בנו, אינו יותר ממדת "היחידיות" הנזכר לעיל, המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר.

והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם."

עד שכל אחד יכיר ברמת ייחודיותו שמחויבת לפי הטבע שלו, אנחנו לא נתקדם הלאה. כל אחד חייב לראות מידה שלמה של האגו שלו בצורתה האמיתית. במדרגה הגשמית הנוכחית שבה אנחנו נמצאים בעולם הזה כפי שהוא נראה לי, עליי קודם כל להכיר את היסודות עד כמה אני רוצה לנצל את הכול לטובתי.

בסופו של דבר, אני אגלה שאני מתחשב רק בעצמי ומוכן לוותר על כולם, מוכן לעשות את הכול לכל אחד רק כדי להביא לעצמי טיפת תענוג. אחרי שאני עושה חשבונות ובירורים, אני אראה שלא אכפת לי משום דבר, חוץ מעצמי, והפירור הקטן ביותר של תענוג עצמי שווה בעיניי יותר מהסבל של העולם כולו, גם אם הכול ייעלם, יישרף ויסבול כל הזמן.

עד שהאדם לא מגלה את זה בתוכו, הוא לא מכיר את עצמו. זו הכרת מידת הייחודיות העצמית, "הכרת הרע".

מאוד קשה לגלות אותו. גם אם אני מכיר את הרע שלי, אני בכל זאת לא מסכים עם זה. יצר הרע לא מאפשר לי להכיר אותו, לא מאפשר לי לראות ולהרגיש את הטבע שלי, את האגו הייחודי שלי, שבגללו ה"אני" שלי תופס את כל תמונת העולם בלי להשאיר מקום למישהו אחר. כל היתר פשוט אינם קיימים בשבילי, אני לא מסוגל להתחשב בהם. הם נמצאים מחוץ לתפיסתי. הבנה כזאת היא צעד הכרחי לקראת התיקון.

שאלה: מדוע האגו מסתיר מאיתנו את האמת?

תשובתי: זו תגובתו הטבעית ההגנתית, הוא לא רוצה שאני אסבול. כי אם אני אראה את כל מידת הרע שלי, אז אני מייד ארצה להיפטר ממנו. לכן הוא מטשטש את האמת, מגלה טיפה ושוב מכסה. כך זה בנוי כדי שאני אתעמק יותר ויותר עד שאגיע לתחתית שלו, להכרה המקסימלית. ואז אני אהיה מוכן לעזרת האור.

ועד אז אני עדיין לא בשל, לא אעמוד ברצון להיתקן, אני אברח ברגע האחרון. אם האגו לא יסתיר ממני את ההרגשה הלא נעימה של הכרת היצר האגואיסטי שלי, אני לא אוכל להמשיך.

לכן, "הכרת הרע" מגיעה ב"גלים". רק לפני רגע אני הזדעזעתי מהרע שלי, אבל עברה ההסתרה ואני שוב תופס את עצמי במחשבה זדונית על מישהו ש"חבל שהוא לא מת. למה אני צריך אותו? הוא רק מפריע לי…", ושוב אני מזדעזע משפלותי, ושוב אני שוכח.

באופן כללי, כל תכונה פועלת ביחד עם הופכיותה, אחרת אני לא אצליח לחדור לכל עומקה, לבחינה ד' שלה. ובכל מקרה, אני לא מכיר את הרע שלי אם אני לא נמשך לטוב. זהו כלל אוניברסלי לכל המצבים. אני מתקדם לטוב, להשפעה, לחברים, למטרה הנעלה, רק קדימה, בלי להסתכל לצדדים, "בלי הרבה רעש". ואז, במקום טוב, אני מגלה בדרך שממה, הרס וחורבן.

נאמר "כל אשר בידך ובכוחך לעשות עשה". זאת אומרת, תהיה ילד טוב, תשתוקק למטרה, בעקשנות ובהתמדה. בדרך אתה תחכים ותבין, והעיקר להתקדם ולפעול.

שאלה: האם אפשר להתכונן מראש לגילוי הרע כדי להגיע לתיקון "מייד"?

תשובתי: לא, אנחנו לא מכינים את עצמנו ל"הכרת הרע".

אדם אחד שעבד בקרקס אמר לי פעם, שבתרגילים אקרובטיים פועל כלל מאוד פשוט: לפני שמתחילים בודקים לאן נופלים. אני יודע מראש, שאם אני אפול אז אפול למקום מסוים, בתנוחה מסוימת.

לכן, גם ברוחניות יש הקבלה להכנה כזאת. אבל אנחנו עובדים לא כדי ליפול. אנחנו כל הזמן משתוקקים קדימה. נכון שאנחנו צריכים להכין את ה"עורף", אבל מבטינו מופנים למטרה, ואנו לא מתכוונים לסגת, לא רוצים לחזור.

מתוך שיעור על פי המאמר "השלום בעולם", 28.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אגואיסטים הכבולים באזיקים של אינטגרליות
כשמתחילים לסרב לעבוד בשביל האגו
כדי שלא נראה עוד רע בעולם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/QeobX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest