דף הבית / המשבר ופתרונו / אגואיסטים הכבולים באזיקים של אינטגרליות

אגואיסטים הכבולים באזיקים של אינטגרליות

אנחנו, בשום אופן, לא יכולים להשפיע על גילוי הקשר הכללי בעולם המודרני. התהליך ממשיך כסדרו, ואנו מפרפרים כמו דגים ברשת, ובהכרח מרגישים תלות יותר ויותר גדולה זה בזה.

מצד שני, בצורה פנימית, אנחנו נבדלים יותר ויותר, מתפזרים לצדדים. כך צריך להיות, כי אחרת אנחנו מאבדים את חופש הבחירה.

בתהליך הזה מעורבים גורמים רבים, והתהליך ממשיך. יחד עם הקשר ההולך ומתחזק, גדל ו"מתחזק" גם האגו שלנו. היום, שפיכות הדמים באזורים השונים בעולם, ההרג של נשים וילדים, כבר אינם מעוררים חמלה כמו בעבר. אנחנו חושבים שאנחנו הופכים להיות יותר רגישים ומתורבתים, אולם למעשה, אנחנו נעשים אלימים יותר ואיננו לוקחים בחשבון את הקשר בינינו. כיסוי כלשהו מסתיר אותו מאיתנו, ואנחנו רואים את אותה התמונה הכוזבת של הפירוד הכללי. יתר על כן, אפילו אם אני מודע לתלות שלי באחרים, אני לא מסוגל להתחשב בעובדה הזו.

התוצאות הן עצובות. האם אפשר להסביר בצורה הגיונית מה שקורה בעולם? אם מישהו היה מסתכל עלינו מהצד, הוא לא היה מוצא שום פעולה הגיונית: "מה הם עושים? מדוע הם עושים את כל המאמצים כדי להרוס את החיים אחד לשני?".

הטבע האנושי הוא הפוך לטבע הדומם, הצומח והחי. החי והצומח, הם מכלול אחד שמייצר את החיים, ושקוע בדאגה לעתיד. הרצון העיקרי של בעלי החיים הוא להוליד ולטפח את הצאצאים. זהו חוק הטבע שבלתי ניתן לשינוי. אנחנו, לעומת זאת, מזלזלים בדורות הבאים, הורסים את העולם שבו הם יצטרכו לחיות. לא איכפת לנו מה יישאר לילדים שלנו. המשאבים אוזלים, האקלים הולך ונהיה גרוע יותר, יש מחסור במים נקיים ובאוויר נקי, העצים נכרתים … אז מה? אנחנו אפילו מוכנים לעשות מלחמה, יש לנו עכשיו מאגרי נשק גרעיני לכך…

למעשה, הגישה שלנו היא לא רציונלית והפוכה מכל היגיון. וכאן יש צורך לתת תשובה נכונה, לקבל החלטה. מכיוון שבהיגיון ובתבונה אנחנו חזקים מתמיד, אז בואו ננתק את המוח מהאגו, וניתן לעצמינו דין וחשבון לגבי מה שקורה. כיצד זה יתכן, האנושות מסוגלת לבחור בדרך שונה לגמרי, אבל ממשיכה להתקדם לתהום?

העניין הוא, שהיום, האויב והשונא האמיתי שלנו, הוא האגו שלנו. באופן בוטה וחסר תקדים הוא מרמה אותנו בכל דרך אפשרית, עד כדי כך, שבחיים לא נשאר שום דבר ממה אפשר להנות, להתנחם, להתמלא…

בואו נקווה שאנחנו נגלה את המצב האמיתי בהקדם ונעצור את ההידרדרות למלחמת עולם. הרי, היום, אפילו לאיום הזה אין כוח הרתעה כמו שהיה בעבר: "זה בסדר", אומר לנו האגו, "נילחם קצת. היו שבעה מיליארד, יישארו שבעה מיליון. קורה…". אנחנו לא יכולים לשלוט בעצמינו, ואנחנו כבר רואים שהתרחיש הזה הוא סביר בהחלט.

אבל בינתיים, לאורך התהליך אנחנו מגלים את רשת הקשר הכללית. היא מתגלה בצורה של שני כוחות: אחד שמגיע מהבורא, שמקשר ומחבר אותנו, והכוח השני, שמקורו באגו, ב"רשימות" השבורות, הוא מחלק אותנו ומפריד בינינו. "האור המקיף" שמגיע מ"עיגול" אחד שלם, משפיע עלינו יותר, ומראה לנו שגם אנחנו "עגולים". עם זאת, תחת ההשפעה הזו האגו מתפרץ יותר ויותר, ובסופו של הדבר אנחנו נקרעים בין שני הכוחות המנוגדים הללו שגורמים לנו סבל כפול. על ידי השימוש באגו כמו שהוא היינו מצליחים, אבל הוא מתגלה כנגד הרשת העולמית הגלובלית, ואנחנו כבר לא יכולים להפיק ממנו תועלת. הרי, כדי להצליח ברשת הגלובלית אני בעצמי צריך להיות מחובר עם כולם בצורה טובה ונכונה. זה מה שהרשת הזאת דורשת מאיתנו, אבל היא נתקלת בהתנגדות של הטבע שלי. ובינתיים, הטבע האגואיסטי הוא חזק יותר.

אם בגלל האגו שלי, שרותח ומבעבע בתוך הרשת הכללית הקושרת את כולנו בצורה הדוקה, אני חווה הרבה סבל, יתכן שאני אשתנה. והניסיון לא מונע את הסבל הזה – עד הרגע האחרון אני אנסה לברוח ולהתרחק ממנו. רק החינוך האינטגרלי, שבו טמון האור המחזיר למוטב, יאפשר לי להעלות את העיניים ולראות מראש מה מחכה לי. החינוך האינטגרלי מאפשר לחבר את האגו עם הרשת הגלובלית, ומראה כיצד להשתמש בו לפי החוקים של אותה הרשת.

באופן כללי, אני צריך לתת לעצמי תשובה: מה לעשות הלאה? לשם כך, עלינו תחילה להבין לאן הגענו. ואנחנו הגענו לעולם של אגואיסטים הכבולים זה עם זה. אנחנו רוצים להתפזר כמה שיותר רחוק, משהו מבפנים מושך אותנו החוצה, מבדיל בינינו, אבל הרשת הגלובלית, להיפך, סוגרת אותנו פנימה. אז מה לעשות? מאיפה לקחת את כוח לאיזון, לשלווה?

זה מה שהחינוך האינטגרלי צריך להסביר לאנשים: ניתן להגיע לשלווה, להירגע עד להרגשה של שלמות, שקשה אפילו לדמיין.

איך? אנחנו לא אדונים לאגו שלנו. אנחנו לא יכולים לצמצם אותו, הוא ימשיך לגדול גם בעתיד. גם עם הרשת אי אפשר לעשות שום דבר, היא דוחפת אותנו קרוב יותר זה לזה.

רק האור המחזיר למוטב יכול לתקן את הקשר בינינו ולהביא אותנו לאיזון. הוא מרים אותנו מעל האגו והופך אותו כך, שנוכל להשתמש בו על פי חוקי הרשת ולהתכלל בתוכה.

אפשר להביע את זה אחרת: כאשר אנחנו מתחילים להתחבר באופן מלאכותי, בסופו של הדבר אנחנו נגלה, שאנחנו יכולים לעשות זאת בצורה אמיתית. ובאחדות הזאת נגלה חיים חדשים, רוח חדשה, כוחות חדשים, מציאות חדשה. למעשה, זוהי "חכמת ההמונים" – האחדות שמעלה את כולם לקשר טוב. כאשר אנחנו שואפים להתאחד בשווה, אנו מוצאים בשאיפה הכללית הזאת את הכוח, שקודם לא היה לנו מושג מהו.

זה עובד אצל כולם – ילדים ומבוגרים, צעירים וזקנים, נשים וגברים. כולם יכולים להרכיב "פסיפס" אחד.

באותו הזמן אנחנו הופכים להיות מורכבים יותר ויותר, כל אחד מאיתנו. ה"פאזל" המשותף שלנו הוא באמת מערכת מורכבת. אבל אין מה לדאוג בקשר לכך, מפני שברגע שאנחנו שואפים לאחדות, המרכיבים של המערכת מייד מתחילים לגלות לפנינו את התמונה הכוללת של שילובים ושלמות הדדיים.

מתוך השיעור על מאמר "הערבות", 06.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כל העולם, בסירה אחת
אינטגרליות, שאין לאן לברוח ממנה
במחלוקת עם המציאות החדשה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/H0HLj

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest