דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אגואיזם: אופרה בגרוש

אגואיזם: אופרה בגרוש

laitman_2009-05-28_0097_70.jpg

הרב"ש, דרגות הסולם, מאמר "מעלת הקטן": "ומי שהוא מקבל אזי כל כמה שנותנים לו, נעשה אצלו ה' יתברך למחויב.

כדוגמת: מי שנותן בכל יום לבנו הקטן גרוש אחד. ואחר כך נתעורר באב מדת האהבה לבנו, ורוצה לעשות לו טובה, אזי הוא נותן לו חמשה גרוש.

ואזי בטח שהקטן, שרואה שהיום קיבל מהאב מתנה גדולה יותר, הוא מתפעל ורוצה לתת לאב הודאה על זה. אבל לאחר שאביו רוצה לתת לו גרוש אחד כרגיל, אזי בנו נתמלא חימה על אביו, על הגירעון שקבל עכשיו.

נמצא שהעודף שקיבל אתמול, לא די שהוסיף לבנו התקרבות, אלא לפי שעל ידי ריבוי הטוב נתרחק ממנו, מטעם שאביו אצלו הוא מחייב, אזי הקטן רוצה שכל יום צריך האב להוסיף. ואם לאו, כל המתנותיו לא יעלו אצלו בשם.

ואצל המקבל הוא כמו שאמרו חז"ל, אין אדם מת וחצי תאוותו בידיו".

לא קל לאחד את הרצון לתענוגים עם כוונת ההשפעה. כפי שרואים מהדוגמה הזאת, איננו מבינים את הבורא. האגואיזם אינו סובל תוספות חד-פעמיות. כל תוספת לתקן הוא מקבל כנורמה חדשה וכועס אם הוא לא מקבל אותה הלאה.

איננו מבינים שבכך שמפחית, הבורא אינו עושה פחות, אלא יותר! רק לא בשביל הרצון לתענוגים, אלא כדי שנרכוש כוונה על מנת להשפיע. אמנם האגואיזם רואה בזה הפסד: גרוש אחד במקום החמישה של אתמול. הבן אינו מבין שהוא צריך להשלים בעצמו את ארבעת הגרושים הנותרים על ידי אמונה, כוונה, הכרת גדלות הנותן. אז, במקום הפסד הוא יקבל רווח נאה, השתוות לבורא.

הרצון הראשוני הבסיסי נברא על ידי הבורא בצורה של נקודה שחורה באמצע האור העליון. והיא נשארת נקודה שחורה. את כל השאר, עד למדרגה העליונה של האין סוף, אנחנו משלימים בעצמנו באמצעות שיטה אחת בלבד: בכך שמעלים את הנותן בעינינו. הנקודה שבלב שלי אינה גדלה בעצמה. היא תגדל רק בלהיקשר לזולת, רק בזכות ההשפעה שבעזרתה אני יכול לחדור דרכה. אין לה יותר על מה לגדול.

האור העליון משפיע עלינו יותר ויותר, אך עדיין איננו מבינים שההתפתחות אינה מוגבלת על ידי מילוי הרצון. אנחנו מתפתחים באור המתגבר, בכך שהולכים אחורה במדרגות הוי"ה. בדרך הזאת השלבים מחליפים זה את זה. אמנם אנחנו רק מחכים למנות אור חדשות, ואיננו מבינים שכבר הגיע הזמן להחליף קבלה להשפעה. ולמרות שהאור מתגבר, אנחנו מרגישים אותו כשלילי, כחושך.

למעשה, האור, זה הטוב, אך כדי לקבלו כטוב, צריך להפוך לכלי הדומה לו. בסופו של דבר הוא לוחץ עלינו, כל עוד איננו מסכימים במשהו עם ציווי הזמן ולא עושים עוד צעד להשפעה. לכן צריך לעבוד לא על הרצון עצמו, אלא על שינוי היחס לנותן. התפתחות, אינה תהליך כמותי אלא איכותי. כשאנחנו זוכרים את זה, אנחנו הולכים מהר קדימה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 03.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
העיקר – לדעת להשתנות
טוב ומיטיב

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/09mvq

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest