אבולוציית החיבור של עם ישראל

חג הפסח בפתח, והקשר בינו לבין הפילוג בעם מלמד על תהליך התפתחות החיבור של עם ישראל: היינו עבדים לאגו ואילו כעת אנחנו השולטים בו.

אמנם לא נפטרנו ממנו לחלוטין כי השנאה, הקשורה בסיפור יציאת מצרים, עדיין קיימת בינינו, אך יש דרך להתעלות מעליה לחיבור.

עם ישראל, שלא כשאר אומות העולם, לא צמח באופן טבעי, אלא הוא מִקבץ של אנשים שאסף אברהם אבינו מבבל העתיקה לפני כ-5,000 שנה, וחיבר אותם לפי העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך".

באותם הזמנים חלה התפתחות משמעותית באנושות. האגו גבר בין הבבלים וכתוצאה מכך החלו להתגלות חילוקי דעות, ויכוחים והצטדקויות שגרמו לפילוג עד כדי מלחמת אחים. האגו שלט בהם וגרם להם לייאוש רב, עד כי לבסוף נכנעו והלכו שבי אחריו.

הבבלים הבינו כי אין ביכולתם להישאר מאוחדים, וכי הפירוד ימוטט את כל החברה. לפיכך, החליטו להתחבר כקבוצה למרות כל ההתנגדויות, ולאהוב למרות כל הפשעים. כך הלכו ונעשו ישראל לעם.

מצרים – אגו של הפרד ומשול

כ-500 שנה לאחר מכן שוב התפרץ האגו, אלא שהפעם הוא גרם למשבר ביחסים בתוך עם ישראל, ולמצב מורכב בקשר שלהם, ל"מצרים".

במצרים שלט פרעה, אגו גדול וחדש שהפריד ומשל. כתוצאה ממנו שוב החלו בני ישראל להתנגח זה בזה. אמנם הם רצו מאוד להתחבר "כאיש אחד בלב אחד" אבל לא היו מסוגלים. הם הרגישו שהם נמצאים ב"גלות" מחיבור. ההרגשה שהם אינם מסוגלים להתחבר ביניהם הייתה בלתי נסבלת עד כדי כך שהתעוררה בהם שנאה עזה לפירוד ששולט בהם. בתעצומות נפש אדירות התחברו והתעלו מעל השנאה שביניהם, וממש ברגע האחרון, ב"עיניים עצומות", בחושך מצרים, ברחו למדבָּר.

מסיני ועד שנאת חינם

במדבר עמדו בני ישראל סביב הר סיני, סביב הרהורי השנאה שהתגלו ביניהם, והם מלאי תקווה לקבל כוח חיבור מיוחד שיעזור להם להתחבר ביניהם. הם עמדו "כאיש אחד בלב אחד" וזכו לקבל את התורה – את השיטה שתביא לאהבה.

המרחק בין הר סיני לארץ ישראל הוא די קצר, אפשר להגיע אליה תוך שבוע ימים, אלא שלבני ישראל נדרשו 40 שנה להתחבר. בדרכם אל האושר הם נאלצו להילחם באגו, להתגבר בעזרת כוח החיבור על השנאה שהלכה וגברה.

כשהחיבור היה שלם והיחסים היו מושתתים על אהבה ועל ערבות הדדית, הגיעו בני ישראל לארץ ישראל. עברו שנים והממלכה הפכה מאוחדת, אלא שאז הגיע המשבר הגדול – בית המקדש חרב, אהבת האחים שהייתה בעם ישראל הפכה לשנאת חינם, והיהודים התפזרו בין כל עמי העולם.

2015 – העת להתחבר

מאז חלפו כ-2000 שנה. התקבצנו מחדש בגבולות ישראל, אך ללא כל חיבור פנימי. כיום, אנחנו חיים באופן שבו כל אחד רוצה להצליח על חשבון האחר. ואין דבר שישקף את המציאות יותר מאשר הבחירות האחרונות לכנסת ה-19: מדינה קטנה, 25 מפלגות, אינסוף ויכוחים.

כעת עלינו שוב להתחבר "כאיש אחד בלב אחד" ולפרוש "מטרייה" של אהבה מעל כל השסעים והבעיות. ולא רק כדי שיוטב לנו, אלא משום שמוטל עלינו תפקיד, להיות "אור לגוים", לתת דוגמה לכל העולם כיצד לא להיכנע לאגו, אלא להתעלות מעליו ולהיות מחוברים. אז העולם יקבל מישראל את שיטת החיבור, לה הוא מצפה בתת ההכרה, והאנטישמיות תיפסק מיד.

הצעד הראשון הוא להכיר בכך שאנחנו נמצאים ב"גלות" מחיבור, להרגיש כיצד האגו שלנו גורם לנו להיות בשנאה הדדית, ושעלינו להתעלות מעליו לחיים של גן עדן כאן ועכשיו. אין ביכולתנו לעשות זאת בעצמנו, ולכן כשהאנושות תתחיל לחוש שהיא במבוי סתום מבחינה חברתית וכלכלית תתגלה שיטת החיבור, שהייתה נסתרת לאורך השנים, במטרה להביא אותנו מגלות לגאולה.

השיטה: מעגל של חיבור

השיטה מתממשת בחיבור עם אנשים בסדנה, ממש כמו שפעל אברהם כשאסף את הבבלים אל אוהלו. מדובר על מעגלי שיח קטנים, שבהם יושב קהל מגוון של גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים. בשיח בין יושבי המעגל, שמתנהל בהתאם לתרבות דיון קבועה מראש, כמו: קבלת האחר, ביטול דעתי בפני דעות שונות והרגשת שוויון, ללא כל חילוקי דעות מיותרים, נוצר כוח חדש שלא היה מורגש קודם.

במצב זה, כשכל אחד נשאר בהתנגדות הטבעית שלו ומשתדל להתעלות מעליה ככל יכולתו, מתחילים לחוש בחום, באהבה ובחיבור הדדי. הכוח הזה שקיים בטבע אך נסתר מאיתנו, הוא כוח החיבור – הכוח העליון.

חג הפסח מכונה גם "חג החירות", כי בכוחו להמשיך את בנייתנו כעם ישראל, לשחרר אותנו מכל רע ולהאיר את דרכנו לקיום הדדי, יפה וטוב. אנו תקווה, שבאמצעות החיבור נוכל להראות לעם ישראל ולכל העולם את הדרך אל האושר.

חג שמח!