מצב מתוקן
שאלה: דיברת על כך שצריך כל הזמן לחזור למצב המתוקן, להחזיק אותו בראש. מהו המצב הזה?
תשובתי: העניין הוא, שכאשר אדם משיג קשר אינטגרלי עם אנשים אחרים באיזו קבוצה לא גדולה, נשאר לו מזה זיכרון, רושם, מה שנקרא "רשימו". רישום המידע הזה, הוא רגשי, הוא נמצא בתוכו בתור זיכרון, אבל הזיכרון הזה, הוא בעיקרון פעיל.
כלומר, בעזרת כל מצב שנוטה לזה, אנחנו יכולים לממש תמיד את ה"רשימו" הזה ולהתחיל באופן ריאלי לחוות אותו מחדש, להתקיים בתוכו, באופן מיידי, להתחיל מייד להרגיש בו קלות, חוסר מוגבלות, חום, ביטחון, יציאה מכל מצב משברי וכדומה.
כאשר אדם מתחיל לצאת מתוך עצמו לתוך האחרים, הוא רואה שכל הבעיות שלו שאותן הוא הרגיש קודם לכן, הורגשו על ידו רק מפני שהוא היה נמצא בתפיסת מציאות אחרת, "לעצמו" ולא "מעצמו".
לכן העיקר זה להשאיר אצל האדם רישום מצב מאוד מדויק של שיתוף הפעולה ההדדי עם העולם הסובב, עם הסביבה, ולהקנות לו הרגלים, באיזה אופן הוא יכול לחזור מכל מיני המצבים למצב העיקרי והיסודי הזה. ואז הוא יחזור אליו כבר בדרגות אחרות, יותר גבוהות, למרות כל מיני ההפרעות האפשריות, בעזרת סביבות שונות לגמרי, בכל סביבה.
שאלה: באיזו תדירות במשך היום אדם צריך לחזור למצב המתוקן?
תשובתי: הוא צריך להימצא בו כל הזמן. כל מצב שבו אני נמצא, אני מנסה להפוך למצב מתוקן.
שאלה: באיזו צורה אפשר להגביר אותו, לעשות אותו חזק, עוצמתי?
תשובתי: אפשר להגביר אותו על ידי ההתנגדות שאותה אני מרגיש, כדי לחזור אליו. מפני שבסופו של דבר כשאני מתגבר על ההתנגדות, היא הופכת למקדם של ההגברה. והחוויות שלי של השותפות, ניגודיות המצבים, "לעצמי" ו"מעצמי" יהיו בהתאם יותר בהירים, מרוחקים, חזקים.
שאלה: כשאתה מתאר את התופעה הזאת היא נתפסת על ידי כמשהו אינדיבידואלי. אבל אנחנו כל הזמן אומרים שזהו תהליך קבוצתי.
תשובתי: זהו תהליך קבוצתי. אבל אנחנו מדברים על מאמץ אינדיבידואלי בתהליך הקבוצתי. ואחר כך, כאשר התהליך הזה כבר באמת יתייצב כקבוצתי, אז כולם יתחילו להרגיש שותפות יחידה. זהו כבר המצב, שיחידים מתחילים להפוך לשלם כללי, בדיוק כפי שהרבה טיפות מתמזגות לאחת, שבה לא מורגשת שום חלוקה, אלא דווקא מורגשת טיפה אחת גדולה ויחידה.
אבל אנחנו מדברים על כך שהמצבים האלה כל הזמן משתנים, חולפים - קבוצות מתפרקות, מתחברות. אנחנו לא מדברים על קבוצה אחת או על כך שכל האנושות הפכה לכזאת קבוצה. לכן כאן המרכיב האינדיבידואלי של העבודה על עצמי עם כל סביבה נהייה חשוב ועיקרי.
מתוך שיחה על חינוך אינטגרלי, 27.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
"אוסף כלים" לתיקון עצמי
אתה יכול לתקן רק את עצמך
התיקון הוא תחילת השלב הסופי
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
ה"פיזיקאים" וה"משוררים" של הרוחניות
שאלה: מכיוון שהרב"ש רצה שנחשוב על אהבת חברים, הוא כתב מאמרים על הקבוצה. אני מבין שרבי אבא כתב את הזוהר בצורה כל כך נסתרת מסיבות היסטוריות. אבל מדוע אנחנו, שרוצים לחשוב על אהבת חברים בזמן קריאת ספר הזוהר, משאירים אותו באותו המצב, ולא מפשיטים אותו לפחות עד לרמת מאמרי הרב"ש?
תשובתי: נניח שאני בא למומחה ומבקש ממנו לכוון את הצבעים במסך המחשב שלי. הוא רואה את התצוגה על המסך ואומר: "בסדר, אני אכוון. שב ותמתין". אני מסתכל: הוא נכנס ל"פנימיות" של המחשב ומתחיל לשחק שָם עם פיקסלים וקודים, שבהם אינני מבין שום דבר. פתאום אני רואה על המסך צורות למיניהן, שורות של קודים ומספרים..."מה אתה עושה?! אני ביקשתי ממך לעשות את הצבע הצהוב קצת יותר צהוב, ואת הלבן יותר לבן. אז למה אתה מתעסק עם מספרים? לא סיכמתי איתך על זה!".
אך מאחר והוא מבין מה בדיוק צריך לשנות, הוא יוצא לרמה של הכוחות ומגדיר כל כוח, כל וקטור, איך הוא צריך להיות ביחס לאחרים, ובכך הוא משנה את התמונה.
אתה כביכול שואל: מדוע מקובל אחד כתב על צבעים והאחר על מספרים? כל אחד מביע את אותה המציאות היחידה בצורה שונה. למען האמת, שפת המספרים, ה"רשימות", כלומר, שפת הקבלה, כמו שכתב בעל הסולם, מכסה את הכול. כי ברוחניות ישנם רק הכוחות: כוח הקבלה, כוח ההשפעה וה"רשימו". חוץ מזה לא צריך שום דבר.
לאחר מכן אתה כבר מתפעל בתוך הרצונות שלך בצורה זו או אחרת, ומישהו אחר מתפעל אחרת. אך העיקר זה לרשום את ההתפעלויות. וכל אחד רושם בהתאם לאופי שלו. ישנם "משוררים" וישנם "פיזיקאים", כמו בעולם שלנו.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מומחה לרצונות
מגוון של מקצועות רוחניים
בעקבות המקובלים הגדולים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי |
היכן נמצא האלמוות?
אנחנו חיים במציאות אחידה, בעולם אין-סוף, אך אנחנו קולטים ממנה רק את אותו החלק שאנחנו מסוגלים להכיר, ובצורה הזאת, אותו החלק שמורכב מהתכונות שלנו מאותו עולם אין-סוף. אבל, בכל מקרה, אנחנו תמיד מחוברים לעולם אין-סוף, ומשם אנחנו מקבלים כוחות, וכל השינויים בנו מתרחשים מהחיבור אליו.
כך אנחנו לומדים, שכל שינוי מתרחש על ידי העלאת מ"ן מאיתנו דרך כל העולמות עד עולם אין-סוף ויורד משם אלינו בצורת מ"ד. וגם כל שינוי מוליד פרצוף חדש – מצב חדש, והקשר ביניהם גם הוא דרך עולם אין-סוף לפי הכלל "מלכות דעליון נעשית כתר דתחתון". וזה יכול לקרות רק בתנאי שמלכות רוכשת את תכונת אין-סוף ובצורה כזאת היא הופכת לתכונת כתר.
הקפיצה הזאת בשינוי התכונות – בחומר של העולם שלנו נקראת שינוי קוואנטי – מוחשי מאוד, דיסקרטי.
כך אלקטרון שמסתובב סביב גרעין האטום משנה את המסלול שלו בקפיצה, ועובר ממצב סטאטי אחד לאחר. והוא משנה את המסלול שלו בצורה מיידית – נעלם מהמסלול הישן, וממש באותו הרגע, נמצא במסלול חדש, שבו הוא ממשיך את התנועה שלו, כאילו הוא לא עבר שינוי, קפיצה.
הפיזיקאים לא מצליחים למצוא את דרך המעבר ואת זמן המעבר ממסלול למסלול. זה קורה בין רגע. מפני שזוהי פעולה של עליית הכוח שלו לעולם אין-סוף. ומעל לחומר לא קיימים זמן, מרחב ותנועה. לכן אנחנו לא מצליחים למצוא את מה שקורה בין הקפיצות. כלומר, בזמן המעבר, שמהווה עבורנו מרווח (מרווח קוואנטי), מתרחש חיבור בין העולמות, העולם שלנו והעולם העליון.
יתר על כן, כל החומר קיים רק בזכות אותן הקפיצות הקוונטיות, כשהוא מקבל בהן את האנרגיה של האור העליון (תכונת ההשפעה) מעולם אין-סוף.
ואפילו אדם רגיל, בכל רגע של הקיום שלו, יוצא מהמציאות של העולם שלנו, כדי לשנות את המצב שלו למצב חדש, מתחבר לעולם אין-סוף – ושוב חוזר, אבל כבר במצב חדש בעולם שלנו, למרות שנראה לנו שזרימת המציאות היא רציפה. על ידי כאלה חיבורים רציפים לעולם אין-סוף מתרחשים שינויים, זרימות, בכל הטבע, בכל הרמות שלו, מהעולם שלנו בכל חמשת העולמות.
העלייה עד עולם אין-סוף והחזרה נחוצות כדי לשנות את הרשימות – הנתונים שמגדירים את המצבים הקונקרטיים שלנו. אבל אותם המצבים הקונקרטיים, בתורם, צריכים להשתנות בצורה רציפה, לקבל הזנה מעולם אין-סוף ובצורה כזאת לממש את הרשימות החדשות שלהם – עד למימוש המלא שלהם – התיקון המלא של כל הטבע.
זה קורה כאשר כל המציאויות מתחברות למציאות אחת – גילוי מלא של האור – אותו הכוח שממנו, על ידי אימפולסים קוונטיים, כל חלקי המציאות קיבלו רשימות חדשות – אנרגיה חדשה ותכונות חדשות. ולא חשוב איך לקרוא לשנויים האלה בחומר: המרווח בין תמונות העולם, המרווח (הקפיצה) הקוונטי, חוסר המציאות, החלפת הרשימות, השינוי המינימלי של המצב.
העתיד שלנו – הוא בהשתלטות על המצב הזה שמעבר לזמן, בחיבור לאור, לתכונת ההשפעה, מעל לאגו – שם נמצאים החיים מעל למוות. דווקא בהיעדר הזמן בקפיצה הקוונטית – שם נמצא האלמוות שלנו.
ידיעות קודמות בנושא:
היכן מסתתר הבורא?
ריקנות בה שוכנת המחשבה העליונה
קשת האש בין המדרגות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חושבים מדע, מציאות מדומה, פוסטים נבחרים |
תשאיר בבית את ה"אני" שלך
שאלה: אני רוצה שבכנס בערבה אנחנו נבצע את עבודתנו בצורה הטובה ביותר. איך אנחנו צריכים לפעול בפנים כדי להגיע להצלחה?
תשובתי: זה קשה. אני חייב כל הזמן להיות בבירורים, לשאול שאלות ולחפש עליהן תשובות, להיות בעליות וירידות. ואת כל הבעיות אני צריך לפתור רק בדרך של חיבור עם החברים. בכך אני רוצה להראות דוגמא לכולם.
אף אחד לא יכול להצליח לבד. ההצלחה צריכה להתממש עבור כולם יחד. וזה אומר שאני דואג רק לכלי המשותף. לא חשוב מה אני מרגיש, אלא מה אנחנו מרגישים. לא אני הוא זה שמתרומם מעל משהו ומגלה משהו אלא אנחנו מתעלים ומגלים. כל הזמן זה רק אנחנו, ואילו אני בכלל לא קיים. אני רוצה לחיות בתוך ה"מרק" הזה. את המילה "אני" ואת ההרגשה של עצמי עליי להשאיר בבית.
יתר על כן, "אנחנו" זה לא סתם אוסף של חברים, ולא קומנדו בצבא. כל אלה הם צעצועים, ואילו בפועל, "אנחנו" זו הנשמה. אין בה חלקים שמחוברים זה עם זה, אלא כולם בה מולחמים לאחד, ואין לזה שום יחס למה שאנחנו מהווים היום. זוהי בריאה חדשה שנבראה זה עתה.
כי אותה המהות הרוחנית שאנחנו רוצים להקים לא הייתה קיימת לפני כן. קודם לכן היה רק רשימו שבור שהוביל אליה. והיום, על ידי המאמצים שלנו, אנחנו משתדלים ליצור את הנשמה מעולם הנקודים, שרצו אז כביכול לעשות עליה תיקון, ובכוונה שברו אותה למעננו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 08.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מתקיפים בשירה
הכלי הרוחני הוא לא כיס
עם מי לצאת להתקפה?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
מסך הוא השתוות מקסימלית לנותן
שאלה: מה זה אומר ש"הרשימות נכללות במסך"?
תשובתי: לאחר צמצום א', המסך הופך לדבר העיקרי בכל העבודה.
המסך הוא הדאגה היחידה שלי. זהו אותו המקום שבו אני כל הזמן מרגיש את עצמי. כל שאר הדברים חוץ מהמסך הם התנאים הנוספים, שנועדו לתמוך במסך ולקבוע את הצורה שלו, האופי שלו, הכיוון המדויק שלו.
הדאגה שלי היא להתרכז רק במסך. לא משנה לי אילו רצונות מופיעים אצלי, איזה אור יש שם, מה קורה שם בחיים, מפני שכבר התקבלה ההחלטה שמעכשיו והלאה אני כל הזמן משתדל להיות דומה לעליון. וההשתוות לעליון מספקת את המסך.
כל התנאים האחרים, החיצוניים והפנימיים, מה שלא יקרה – הכול מצטבר ומתרכז במושג האחד הזה, שנקרא "מסך". ואני חושב רק עליו: איך אני יכול לבצע את הפעולה האופטימלית והמקסימלית, מכל הפעולות האפשריות, כדי להידמות לבורא, בכל מצב.
לא מדאיג אותי המצב עצמו, שאינו תלוי בי, וגם לא מה שאני מרגיש בפנים. שום דבר! חשוב לי רק להבין שקיבלתי את זה ממנו, ובמצב הזה, שאליו הביאו אותי, חשוב לי לבצע כזאת פעולה שתהפוך אותי להיות דומה לבורא. וזה הכול!
בין אם זה יהיה מצב של קטנות, מצב של גדלות, או מצב ביניים ביניהם – זה לא משנה! כי כל זה הרי מגיע ממנו, ואילו אני מכוון את כל תשומת הלב למסך.
ו"הרשימות הכלולות במסך" הם הנתונים שאיתם אני עובד. זהו המידע על עצמי, על העליון, על המצב הקודם שלי, על התחתון – על הכול. הרשימות הם "רשמים" מכל ההתפעלויות שלי, שהיו ושיהיו. כל הנתונים הללו מצטברים במסך, והעבודה שלי היא לברר אותם, למיין אותם לפי סדר החשיבות ולפעול בהתאם להם כדי להידמות לעליון.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 18.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
החישוב שעושה ממני אדם
המסך הוא ההשקעה שלך במציאות הרוחנית
יותר אור בדרך
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
ההתחלה והסוף נקבעו מראש, ואת התהליך תלמד בדרך
שום דבר אינו מופיע מעצמו, הכול נולד מהרשימות שכלולות במדרגה הקודמת. רק נקודת הבריאה המרכזית הראשונה היא הדבר היחיד שנברא "יש מאין".
בשלב הזה איננו יכולים לדון על הנקודה הראשונית הזאת, אך בשלב יותר מאוחר נוכל להשיג אותה ונבין מהו ה"מאין" הזה. בינתיים איננו יכולים לעלות מעל ליקום שלנו ואיננו תופסים את ההבנות שקיימות מחוצה לו. כאשר ההבנה שלנו תתרחב ותקבל לתוכה תוכנית אחרת נוכל לדון בכך.
עכשיו, יחסית אלינו זה נקרא "מאין". כשנקבל שׂכל רוחני אנחנו נגלה מהיכן מגיעה אפילו המדרגה הזאת ובאיזה מצב היינו נמצאים קודם, ונבין גם מה זאת אומרת "קודם", כי גם מושג הזמן ישתנה אצלנו.
לאחר שהרצון לקבל נולד כתוצאה מהאור, בהמשך הוא רק מתפשט וגדל, הוא משתנה על ידי זה שהוא משיג השתוות לאותו האור. התהליך הזה נקבע מראש ואיננו יכולים לשנות אותו בשום צורה.
הדבר היחידי שנמצא בשליטתנו זה לזרז את ההתפתחות שלנו, בשלב כלשהו של התפתחות הרצון, כשהרצון נקרא "אדם", ובכך לגלות עצמאות, בחירה חופשית. אבל בדרך כזאת אנחנו רק מביעים את הסכמתנו לכל התהליך.
התהליך הופך להיות מובן כשהכול מופיע בשרשרת של סיבה ומסובב כתוצאה מהרשימות של המצבים הקודמים שמתממשים במצבים הבאים. השרשרת הזאת נמשכת מהעבר אל ההווה והעתיד.
על כל פרט אפשר לשאול מדוע הוא כזה ומהיכן הוא הופיע. כי למעשה, אין שום דבר חוץ מהשפעתם של שני הכוחות – כוח ההשפעה וכוח הקבלה, האור והרצון. אין שום כוח שלישי, ולא כוחות מיסטיים.
חכמת הקבלה מדברת על חוקים ברורים ומוחלטים, כפי שנאמר: "חוק נתן ולא יעבור". שום דבר אינו משתנה, השינוי היחידי הוא רק ביחס בין הכוחות הללו והשפעתם ההדדית.
אם אנחנו חוקרים ולומדים על התופעות מבלי לברר את סיבת הופעתן, זה כמו ללמד ילד קטן שבינתיים לא מסוגל לתפוס יותר. הוא מרים את המפסק שעל הקיר כלפי מעלה ופתאום מגלה שנדלק האור, אחר כך הוא מוריד את המפסק כלפי מטה, והאור נכבה. כך הוא עומד, מעלה ומוריד: מעלה - מטה, אור - חושך.
לאחר מכן הוא כבר יודע כיצד להדליק את האור וכיצד לכבות ולעשות חושך, אך הוא עדיין לא מבין מדוע זה קורה כך, ובשלב הזה זה מספיק לו. כך לומד המתחיל: בהתחלה אתה מגלה את ההתחלה ואת המטרה הסופית, ואת התהליך תלמד בדרך. אך לשֵם כך כבר דרושה לך הבנה עמוקה כדי לגלות את הקשר בין הסיבה והמסובב. זאת כל החכמה.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 07.11.2011
ידיעות קודמות בנושא:
שגיאה מכוונת
להתחיל לחיות
על הגבול של אור וכלי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
כביש ללא תמרורים
הבעיה נעוצה בכך שאנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו רחוקים מההשפעה. כל פעולה קטנה מקרבת אותנו בעוד צעד קטנטן אל המטרה. וכך אנחנו הולכים בדרך הזאת, מילימטר אחר מילימטר, ולא ניתן לדלג על אף אחד מהם. לכל מילימטר של דרך תואם רשימו משלו, שאותו צריך לממש, ורק לאחר סיום המימוש, אנחנו עוברים למילימטר הבא. היום הדרך נסתרת מאיתנו. לדוגמה, בזמן הסעודה הזאת אנחנו נעבור 20-30 מילימטר, או רשימות. הרבה מאוד, אבל אף אחד לא ירגיש זאת. וכך, עד שנגיע לכניסה לעולם הרוחני. רק אז אנחנו נרגיש אותו.
בינתיים אנחנו כאילו נוסעים למדריד בכביש ללא תמרורים ולא יודעים, כמה עוד נשאר לנו. יוצא, שהמטר הראשון של הדרך והמטר האחרון לפני שאני אראה את מדריד, הם זהים מבחינתי. לאורך כל הדרך כאילו שלא מתרחש שום דבר: אותו הכביש, אותם השׂדות והעצים מסביב... אין אנו יודעים, כמה פעולות קטנטנות אנחנו מייצרים בכל שנייה, והן כולן מרכיבות את ההתקדמות שלנו. לא במקרה אין תמרורים וסימני מרחק בכביש הזה, זה נעשה כדי שהאדם ילמד לקבל תענוג מהדרך עצמה. אם אתה הולך לקראת השפעה, אז אפילו בחושך אתה צריך להרגיש תענוג. אחרת יוצא, שאתה דורש שכר.
לכן לא צריך לחכות לסוף הדרך. ובכלל אין סוף לדרך. הדרך מסתיימת כשאתה מחליט לעצמך: "אני לא צריך להגיע לשום מקום, טוב לי עם מה שיש, העיקר שאני אוכל ליהנות מהשפעה". בכך שאתה מפסיק לדרוש שכר, אתה מקבל אותו. וזה אומר שהשגת את המטרה.
מתוך סעודה במדריד, 13.05.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אל תדלגו על המדרגות, עוד יהיה להן שימוש
לא לאבד את הקשר עם החיים
הולך רגל שיצא מנקודה א' לנקודה ב'
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים |
אין אור בלי כלי
שאלה: מה הכוונה, שלא קיים אור ללא כלי (רצון)?
תשובתי: תאר לעצמך, שאתה מגיע לסעודה חולה. על השולחן המון דברים טעימים, וכולם מסביב אוכלים בתאבון רב, ואתה בכלל לא רוצה שום דבר. עד אתמול אתה אכלת בעונג רב יחד עם כולם ושׂמחת לכל המאכלים. והיום אינך מרגיש שום טעם ולא נוגע באוכל, כאילו שאתה יושב ליד שולחן ריק. זה נקרא חוסר רצון, חוסר כלי. קיים מילוי, תענוג, לאלה שיש להם תאבון בריא, ואין תענוג, לאלה שאין להם תאבון.
בעולם שלנו, בכל זאת מתגלה לנו המילוי האפשרי, אפילו שזה רק בחומר, ולא בהרגשת התענוג. אחד מרגיש תענוג, שהכיבוד שעומד על השולחן מזמין אותו, האחר אינו מרגיש את התענוג הזה, אך שניהם רואים צלחות עם אוכל! אך בעולם הרוחני זה אחרת, שָם האור, המילוי, מתגלה רק בתנאי שיש לך תאבון אליו. תאר לעצמך, שאתה יושב ליד השולחן עם חבר חולה. אתה רואה את השולחן, העמוס במטעמים, והוא לא רואה דבר. הוא בכלל לא רואה צלחת עם אוכל, כך זה מתרחש בעולם הרוחני!
גם בעולם הגשמי זה קורה: "אני לא רואה כאן דבר שהייתי רוצה לאכול", למרות שברור שהעיניים רואות. אך מאחר ובעולם הרוחני התענוג אינו מתלבש במצרכים גשמיים כלשהם אז אנחנו לא רואים אותו. כלומר הדבר היחידי שחסר לנו, זה כלי, רצון, תאבון. אנחנו עכשיו חולים בכזאת מחלה, שנקראת "אגואיזם", ולכן לא רואים תענוגים רוחניים. לפנינו אוקיינוס של תענוגים, כל העולם לפנינו, זה לא "העולם הזה", אלא עולם אין סוף, כל העולמות נמצאים כאן, לידך. ואתה, במקום כל העולמות האלה רואה את "העולם הזה", מפני שרק אליו יש לך תאבון. אתה נולדת עם רצון כזה, שרק כאן אתה יכול לגלות את הטעם.
ואת העולם הרוחני אתה תוכל להרגיש, רק אם תחילה תרוויח את התיאבון אליו. רק בתנאי הזה אתה תגלה את האור. האור קיים, הנה הוא, רק שאינך יכול לגלותו. במידת הרצון שלך אליו, אתה תגלה את החלק שלו, את אותו החלק שחסר לך. אך כיצד נוכל לדעת מראש, מה צריך לגלות, אם אנחנו אף פעם לא ראינו את האור ולא יודעים, מה זה? אם היו מספרים לי על כאלה טעמים, שידועים לי, אז עוד הייתי יכול להבין. לכן מתעורר בנו "גן רוחני" (רשימו), איזושהי הרגשה לא ברורה של התענוג העתידי. ואחר כך אני צריך להגיע לקבוצה, לספרים, ולשמוע עד כמה הוא חשוב, כלומר לעורר את עצמי. אך ללא רצון, ללא נחיצות, לא ניתן לגלות רוחניות.
כמו שנאמר: "אין כפיה ברוחניות". כל המילוי לפניך, בבקשה, קח! אולם אתה בעצמך לא רוצה, אז על מה אתה מתלונן? אתה בעצמך לא רצית אותו...
מתוך שיעור על כתבי בעל הסולם "פתיחה כוללת לספר פנים מאירות ומסבירות", 24.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בובה המחיה את עצמה
החוק הנסתר של האור
בוא וראה את הבורא שלך!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
זרז של הרצון הרוחני
שאלה: כיצד בני אדם שאינם מרגישים שום השתוקקות לרוחניות, יכולים להגיע אליה, אם לשֵם כך בכל זאת דרוש איזה זיכרון נסתר, טעם שנשכח? לשֵם מה הם סובלים לחינם?
תשובתי: בני אדם סובלים לחינם. לכן צריך להביא להם את שיטת ההתפתחות ללא המכות. אפילו אם באדם אין גֵנים רוחניים (מידע על המצבים הקודמים שלו), הודות להתכללות ההדדית עם כולם, הוא יקבל אותם מאחרים. זה כמו שבעולם שלנו, כשאתה נח בכורסה מול הטלוויזיה עם כוס קפה, צופה בכדורגל ונדמה לך שיותר אין לך צורך בשום דבר, ואז פתאום מראים לך פרסומת כלשהי ומבטיחים לך שאתה זקוק נואשות לאיזשהו חפץ. אתה כבר שוכח מהכדורגל ומתחיל לחשוב כיצד לרכוש את המוצר הזה. הפרסומת שוללת ממך את המנוחה ומעוררת את הרצונות שלך.
איננו מבינים עד כמה אנחנו תלויים בהשפעת הסביבה. אם היא לא הייתה קיימת, היינו חיים כמו בעלי חיים בג'ונגל. הרי בהתאם לרצונות של הגוף שלנו, לא נדרש לנו דבר יותר מלבד הנחוץ לנו. כל מה שיוצא מגבולות הנחיצות, אני רוצה רק הודות להשפעת הסביבה, שלוחצת עליי ומחדירה בי שאני צריך אחד, שתיים, שלוש, ואני חייב להשיג את זה. אם כעת החברה תתחיל לומר לי בכל כלי התקשורת שהרוחניות נחוצה לי ביותר, אז חוץ מהצרכים הפשוטים של הגוף הבהמי הזה, יהיה לי צורך רק ברוחניות.
זה כל מה שאני צריך לעשות, להעמיד את עצמי תחת השפעתה של הסביבה הנכונה. ויותר אין לי צורך בדבר! אין צורך שיעוררו בי את הגֵן הרוחני, הסביבה החיצונית תעשה את כל העבודה הזאת. הגֵנים הרוחניים מתעוררים באנשים מיוחדים שפתאום מקבלים איזו זריקה מלמעלה. זוהי השגחה מיוחדת מלמעלה, ואחרים צריכים להתפתח רק בזכות הסביבה. לכן, אם לא נבנה סביבה נכונה בכל האנושות ולא נפיץ את הידע הזה בכל רחבי העולם, אז האנושות תיאלץ להתקדם רק במחיר של יסורים גדולים.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 24.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כל אחד חשוב
לאן הובילה אותנו שרשרת התפתחות הגֵנים
הנקודה שבלבʺ היא קרש הקפיצה אל הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
אחורנית בזמן
שאלה: האם הזמן יכול לסוב לאחור? האם אני יכול לחזור למצב שכבר הייתי בו?
תשובתי: ודאי! הרי הזמן נקבע על ידי שרשרת של גנים של מידע (רשימות), ואתה יכול לטייל בה מתחילתה ועד סופה וללכת לאן שתרצה. אם יש לך מסך אנטי – אגואיסטי, אז יש לך יכולת להימצא בכל מצב, אתה יכול לבחור כל רשימו שתרצה וליישׂם אותו.
מובן, שאף אחד אינו רוצה לרדת חזרה ממצב מתקדם. אין בזה כל טעם, למעט אם אתה חייב לרדת לפרק זמן מסוים כדי לעזור לאחרים. ואז כדי ליצור איתם קשר, אתה נאלץ לחזור אחורנית.
אך את ה"חזרה" הזאת אתה מבצע דרך פרצוף מיוחד שנקרא "שׂערות". אתה עצמך נשאר במצב המתקדם, אך עושה מעצמך עוד העתק "מוקטן" אחד, ודרכו מקיים מגע עם אלה שלמטה ממך. סתם כך אי אפשר לרדת, זה מנוגד למטרת הבריאה, וכיצד אישיות רוחנית יכולה לעשות דבר כזה?
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 20.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הזמן הוא מכאני או חי?
זמן, הוא אינטנסיביות הפעולות
סערה מסביב לבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
אמצעים להתקדמות רוחנית
שאלה: כדי לבצע פעולה גשמית, אני הולך עם הרגליים ונע ממקום למקום. איזה איבר רוחני מעביר אותי ממצב פנימי אחד לשני?
תשובתי: בעולם הרוחני אנחנו גם כן נעים בעזרת "רגליים", ימין ושמאל. אתה בודק מה זה קו ימין, מה זה קו שמאל, ויכול להבדיל אותם זה מזה. וכשאתה עומד על הקווים האלה, אתה יכול להבין, מהי המשמעות של קרוב יותר קדימה, או רחוק יותר אחורה. אתה הולך עליהם, בכך שאתה פוסע על ה"ארץ" (על הרצון).
אלה הם סמלים חיצוניים של התכונות הפנימיות. אם אתה תפרש אותם בצורה נכונה, אז אתה תראה, שבמקום הגוף הגשמי שלך והעולם החיצוני הסובב אותו, קיימת הנשמה שלך בסביבה הרוחנית. תעבור מתמונה אחת לאחרת ותראה, כיצד האחת תואמת לשנייה.
בעל הסולם כותב ב"תלמוד עשר הספירות", חלק א', אות ל"ג: "תנועה רוחנית, פירושה, התחדשות של שינוי צורה". אין שום תנועה אחרת, אלא רק על חשבון שינויי התכונות מ"למען עצמי" ל"על מנת להשפיע", מאגואיסטי למשפיע! רק זה נחשב לתנועה. ואילו האדם בדרך כלל מעדיף על פני כל זה, המון פעולות חיצוניות, אך אין בהן אפילו רמז להתקדמות רוחנית.
"עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה, שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת. אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום, אלא הכונה היא על התחדשות הצורה, שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה". שום מושׂג אחר לא יכול להיקרא תנועה ברוחניות, רק התחדשות התכונות.
"כי אותו החידוש, דהיינו שינוי הצורה שנתחדשה ברוחני, במשונה מצורה הכללית הקודמתו שבאותו הרוחני, הרי היא נבחנת, שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא, ויצאה בשם ובשליטה לפי עצמה". כלומר נולד כאן מצב חדש לגמרי : רצון, מסך, "עביות", רשימות, כל המרכיבים של המצב החדש הזה שמופיע, בהשוואה לקודם.
שניהם צריכים להופיע בנברא אחד בצורה מדוייקת וברורה בכזה אופן, כדי שהוא יוכל לראות אותם ולבדוק, לספור ולמדוד את היחסים ביניהם. ואז זה יסמל, שהוא נמצא בתנועה הכרתית.
אם מישהו נע ועף ממקום למקום מבלי שידע על כך וירגיש זאת בעצמו, זה לא נקרא תנועה. מדובר רק על השׂגת הנברא עצמו.
"שבזה היא דומה לגמרי למהות גשמית אשר נפרד ממנה איזה חלק, ומתנענע והולך לו ממקום למקום. ולפיכך מכונה החידוש צורה בשם תנועה". ובכן, אתה רוצה להתקדם? זה אפשרי רק בזכות שינוי הרצון.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות" 06.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מהי תנועה רוחנית?
העמוד האמצעי
זמן = תנועה = מקום
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
רשימות – זכרונות מהעתיד
מטרת הבריאה, היא להידמות לבורא. נאמר על כך במילים: "להיטיב לנבראיו". כיצד הנברא יכול להדמות לבורא? ומה אומר הדמיון הזה?
ראשית, צריך לרצות אותו. מה זה לרצות? לרצות זה להיות הפוך לבורא ולרצות להדמות לו. שאין לי את מה שאני רוצה, ואני מאד רוצה את מה שאין לי.
הבורא הוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים, הוא האהבה והההשפעה, תכונות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ... המון תכונות בהן אני לא מתמצא, אך יש לי אפשרות לרצות אותן – צורך, רצון, שתואם לכל אחת מהן.
בבורא נמצאות 613 תכונות ההשפעה, ואילו בי, למרות שאני עדיין לא גיליתי זאת, מונחים 613 רצונות, שמאפשרים לי לרצות את אותן התכונות, כמו תכונות, אורות, הבורא. עליי להגיע עד לרצונות הללו. בכל אחד מהם אני רוצה להיות דומה לו. נאמר על כך: "מה הוא רחום, אף אתה רחום" וכולי.
על מנת לרצות זאת, עלי לדעת מה בדיוק חסר לי. אך כיצד אפשר להכיר את מה שאין לי עדיין? כדי להבין מה זה להיות חזק, עשיר, או חכם, עלי לדעת זאת לא מתוך שמועה. כיצד אני יכול לרצות משהו שאינו ידוע לי?
בעולם שלנו, ילד, בצורה אינסטינקטיבית, רוצה לגדול. בלי לדעת מדוע, הטבע מחייב אותו לכך על אף חוסר ההבנה. התפתחות כזאת מתרחשת בו בדרגת החי, ברוחניות עליי לדעת בעצמי, מה, מדוע ולשם מה אני רוצה. זהו הרצון האמיתי.
כיצד עלי לרצות להדמות לבורא? הרי לשם כך עלי לרכוש את מעמד הבורא, לבדוק, מה זה, האם זה כדאי או לא, ורק אחר כך לרצות. כיצד מקבלים מעמד הבורא, על מנת לרצות להיות דומה לו?
לשם כך נעשתה שבירת הכלים. הודות לה אנחנו משתדלים להידמות לבורא, עוד ועוד, ונעשים כמוהו בעזרת כוחו. לשם כך היו נחוצים חורבן בית המקדש הראשון והשני, שחכמת הקבלה חוקרת במובן הרוחני של שבירת הכלים. מדובר על הנפילה מדרגת "לקבל על מנת להשפיע" (בית המקדש הראשון) לדרגת "להשפיע על מנת להשפיע" (בית המקדש השני), ואחר כך – לדרגת "לקבל על מנת לקבל" בעולם הזה.
כתוצאה מכך יש בנו רשימות של כל המצבים שעברנו, החל מדרגת הבית הראשון, מגובה האהבה, וכלה בדרגת הבית השני, שהוא הרבה יותר נמוך מהראשון, ובכל זאת גדול גם. טמונות בנו כל ההתרשמויות שליקטנו בדרך הזאת, שנקראות "רשימות".
כאשר הן מתעוררות בי, עלי לממש אותן. במילים אחרות, רשימו אחד אינו מספיק לי לתאר לעצמי מה זה להיות המשפיע. לשם כך יש לי קבוצה ולימוד שבעזרתם אני מממש את הרשימו שלי, ומתוכו, במידת כוחי, מעצב את המציאות.
היחסים עם חברי, עם הסביבה, עם האור המחזיר למוטב, נעשים מעין "אתר בניה". יש לי "חומר", כלומר רצון, וגם רשימו. ועכשיו את הרשימו אני רוצה להפוך לחומר, שהוא יתממש בו, שיקנה לו צורה מסוימת. ואז אני זקוק לכוח מלמעלה – כוח האור, שיעזור לי ויעשה זאת.
הרב"ש כותב על כך במאמר "נקודה שבלב" בספר "דרגות הסולם": "כשנחרב בית המקדש כתיב: "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם". זאת אומרת: תבנו לי מקדש מהרצון שלכם, תבנו כזה בית שיהיה בית המקדש, כלומר, השפעה ואהבה. אם יהיה לכם כזה כלי השפעה ואהבה, אז "אני אשכון ביניכם". כלומר ישכון בו האור העליון.
"הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה...לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו". עליי לבנות צורה נכונה מכל הרצונות שלי, שמקורן מאין סוף, בעזרת הרשימות שמונחות בי מזמן השבירה, לממש כל פעם רשימו על חומר יותר ויותר קשה. זה יקנה לי את כל פרטי התפיסה הנחוצים. הרי אני תמיד מקבל צורה הפוכה לבורא. ולכן, כשאני מכיר את צורתי, אני יכול להכיר גם את צורתו, שהפוכה לי – ולהתקדם.
בצורה כזאת, בעולמנו, לאדם כבר יש את הצורות המתאימות וההפוכות לבורא. בקרע הזה בין הרצוי למצוי, תמיד יש לו את האפשרות לבנות את הרצון שלו, מתוך הכרתו מהו רצונו, מכיוון שפעם, לפני שבירת הכלים, היינו במצב שלם, וממנו נשארו לנו הרשימות.
זאת התשובה על השאלה הנצחית: "כיצד אני יכול להידמות לבורא? מאיפה לי לדעת מה זה אומר?" אנחנו יכולים לרצות זאת בזכות הרשימות, שנשארו מהשלבים שעברנו.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 07.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
נחיצות לקשר
תמונה עם כתמים לבנים
האור של המצב העתידי
|
3 תגובות | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
נחיצות לקשר
שאלה: היכן נמצא הקשר שלנו עם הרישומים הרוחניים – הרשימות?
תשובתי: אני מושך מהסביבה רצון חדש, שאיתו אני פונה אל האור. הרצון הזה הוא הנחיצות והצורך לקשר. ככל שהקשר שלנו חזק יותר, כך גבוה יותר אנחנו עולים בסולם העולמות הרוחניים, מתקרבים ביתר צפיפות זה לזה, עושים חיבור בינינו, עד לאין סוף ממש, במקום בו הכל אחד ומאוחד. שָם אנחנו הופכים לנשמה אחת.
והנשמה הפרטית של כל אחד תלויה במידה של הקשר הכללי שהוא השיג. לדוגמה, אני מגלה מסביב רק חלק קטן שמרכיב את הנשמה שלי, ואתה מגלה לידך משהו הרבה יותר גדול, יכול להיות, כולל גם אותי. כל אחד עובד עם הנשמה שלו, עד שכל הרצונות מתאחדים לנשמה אחת ויחידה.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 07.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
רשימות – זכרונות מהעתיד
העבודה המעשית של שקיעה משותפת
גֵן של שבירה/חיבור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לעקוף את עצמי
כנס "UNIDOS" העולמי במדריד, שיעור מס' 1
שאלה: במשך ההיסטוריה האגואיזם כל הזמן גדל, ועכשיו אנחנו השׂגנו את הדרגה המקסימאלית שלו. האם זה אומר, שלא נוכל לעשות דבר להמשך גדילתו?
תשובתי: אנחנו אף פעם לא סייענו לגדילתו של האגואיזם, אנחנו הרי לא מנהלים אותו. האדם הוא לא בעל הבית על הרצונות שלו. הרצונות מתעוררים בתוכנו בניגוד לרצוננו, אנחנו רק מממשים אותם. ואם יש לנו כמה רצונות, אז אנחנו עושים חישוב, איזה מהם גדול יותר, איזה קטן יותר, איזה כדאי לממש ואיזה לעצור. אם איני יכול לממש רצון מסוים, אז אני מעדיף אחר על פניו, שאותו אני כן מסוגל למלא.
אני לא יוצר רצונות, הם מתעוררים בי בהתאם לסדר הרשימות, נתוני המידע, שהם אינדיבידואליים לכל אחד. אני לא יכול להזמין שינויים ברשימות/רצונות, אך יכול לזרז את הופעתם והתגלותם. בכך שאני משתוקק להתפתח מהר יותר, אני נכנס לחברה, שמעלה את חשיבות ההתפתחות הרוחנית. החברה הזאת נותנת לי כוח לממש וליישׂם בצורה נכונה ומהירה את הרצון. אם יש לי כוח כזה, אז הרצונות שלי מתעוררים מהר יותר. אך אם כוח כזה לא קיים אצלי, אז הם מתפתחים לפי הקצב שלהם. לכן, מי שלומד את חכמת הקבלה, מתפתח מהר מאוד.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס במדריד, 04.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מי מקרין את הסרט הרוחני
לעורר את האדמה הקפואה
בהשׂיגנו את הזמן
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים |
אל תאמין לעיניים שלך
בחכמת הקבלה מדובר על העבודה הפנימית של האדם. עליך להתעמק לתוך עצמך ולבנות שָם את הדמויות של החברים, את דמותה של הקבוצה, את עצמך, את עולמך הפנימי, את התרשמותך והתפעלותך מהרוחניות. ולא לשׂים לב להתרשמויות והתפעלויות חיצוניות שיכולות להיות אפילו הפוכות.
אני מקבל התרשמויות כשלהן מהסביבה שיכולות להיות גם לא נכונות, מפני שאלה הן רק ההרגשות שלי כתוצאה מהמצבים, מ"הרשימות" שמתעוררות בי. אך אני צריך לעבוד, בכך שנשען, לא עליהם, אלא על אותה הדמות, שבניתי בתוכי עבור החברים, הקבוצה, עצמי, הבורא והקשר בינינו.
ואני לא ממש סומך על מה שאני מרגיש היום ורואה מהסביבה. הרי מי רואה את זה? אני בעצמי שכולי נמצא בשקר. אז מה זה משנה לי, מה אני רואה עכשיו? אני צריך לבנות בתוכי דגם של העולם הבא, היכן שכולנו מחוברים בהשפעה ואהבה הדדית, שבתוכה אנחנו מגלים את הבורא, כמו בשכינה.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 26.05.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אל תגלה סודות ליבך
אל תזמין על עצמך אש
שלא יהיו עשירים או שלא יהיו עניים?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר