מֵעֵבֶר לתחום החומר
מתוך השיעור בניו-ג'רזי
אנחנו אף פעם לא חשבנו שהפיזיקה יכולה להיות גובלת עם מיסטיקה, עם משהו שנמצא מחוץ לגבולות העולם המושג והנמדד, שאותו אפשר לראות, להרגיש, להריח וכולי. כי המדע זה משהו יציב, רציני, מבוסס, ראוי לאמון, מדוד ובדוק.
אולם בעשורים האחרונים הפיזיקה הקוונטית, שעוסקת בחלקיקים הקטנים שמהם מורכב החומר, הגיעה למסקנות מפתיעות: החומר בפני עצמו לא קיים, החלקיקים אינם קיימים, הם רק נראים לנו. למעשה מאחורי החלקיקים נמצאים גלים, וגם הגלים אחר כך נעלמים ונשאר רק איזה כוח. הכול כאילו נעלם, מתאדה והופך לכלום.
בתחילת המאה שעברה הפיזיקה גילתה בעיה - האם זה חלקיק החומר או הגל. והיום אנחנו כבר מבינים שהחומר מצטייר ככזה רק בהרגשות שלנו, ולמעשה מהווה איזו אנרגיה. גם אנחנו מהווים אנרגיה, או כפי שמגדירה זאת חכמת הקבלה, אנחנו תכונות. יש תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה, כוח הקבלה וכוח ההשפעה, "פלוס" ו"מינוס", ומשני הכוחות הללו מורכבת כל המציאות. ולמרות שאנחנו מרגישים את המציאות בצורה יותר "מוצקה", זה בגלל שכך אנחנו מרגישים. הכול מורגש כלפי האדם המשיג.
בעל הסולם, "שמעתי", מאמר צ"ח, "רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם": "רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם. לכן הרצון לקבל בהצורה שהוא נמצא, שהוא עמ"נ לקבל, נקרא גשמיות, משום שהוא יתבטל מצורה זו, ויקבל צורה בעמ"נ להשפיע."
מדובר על הכוח הבסיסי שקיים במציאות. אבל אנחנו נמצאים בתכונה אגואיסטית: כל החיים שלנו, כל ההרגשות שלנו מבוססות על קבלה, ספיגה, בליעה לתוכנו. מתוך מה שאנחנו יכולים להרגיש, מסוגלים לתפוס בפנים, מורכבת תמונת העולם שלנו. וודאי שהתמונה הזאת היא לא אמיתית, כי אנחנו הרי לא מכירים את אותה האנרגיה, את אותו הכוח שקיים סביבנו. בהיותו המשפיע, האלטרואיסטי, הוא הפוך לנו ואנחנו תופסים בכלי הקבלה שלנו רק העתקה מועטה שלו.
לכן המציאות שלנו היא כל כך קטנה, מועטה ואפורה, כפי שמתארים לנו אותה המקובלים שמשיגים מציאות אמיתית, רחבה ונצחית. אין דבר יותר נמוך וגרוע יותר מהעולם שלנו, וזה כבר מרגיע: כי מה שלא יהיה מחוצה לנו, זה כבר טוב יותר ממה שיש לנו כאן.
לכן, אנחנו נשיג רוחניות במידה שנשיג את הכוח השני, את כוח ההשפעה. ובינתיים, מכל המציאות שנמשכת ממעלה למטה אנחנו מרגישים רק את השכבה הנמוכה ביותר שמתגלה במלואה ברצון לקבל שלנו. ואת כל יתר המדרגות אנחנו נוכל להרגיש רק אם אנחנו נרכוש את הרצון להשפיע, שמתחלק ל- 125 מדרגות.
הרצון להשפיע הוא ענק, ואנחנו מגלים אותו בהדרגה, דרגה אחר דרגה, עד שמגיעים לתפיסת המציאות השלמה של להשפיע, שנקראת "עולם אין סוף". ואז העולם הגשמי שלנו מתבטל, כל מה שאנחנו מרגישים ברצון לקבל שלנו, נעלם.
בינתיים צריכים לקבל כהנחה, שכל תמונת העולם הנוכחית שאנו מרגישים, זה דבר זמני וניתן לשינוי. בסופו של דבר הכול ישתנה, ולא יישאר שום זכר מאיך שאני מרגיש עכשיו את עצמי ואת העולם הזה.
על זה כבר מדברים מדענים רבים, במיוחד הפיזיקאים, במאמרים רבים. ובאמת, הם מתקרבים לגבול שבין העולם הגשמי שלנו והעולם הרוחני, ולכן הם כבר מתחילים במשהו לנחש אילו תכונות הפוכות יכולות להיות שם. רק שאין להם כלים כדי לעבור את הגבול הזה, את ה"מחסום" הזה שבין המציאות הנוכחית שלנו של קבלה והמציאות החיצונית של ההשפעה. וכאן באמת ניצב "מחסום".
וכדי לעבור אותו, נדרשת שיטה מיוחדת, והשיטה הזאת נקראת חכמת הקבלה, שמסבירה איך לקבל, לתפוס את המציאות שנמצאת מהצד השני של ה"מחסום", את "העולם ההפוך".
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 11.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
המדע - רגע האמת וקצה גבול היכולת
ראייה כפולה מתקדמת
מגבר בעוצמה פי 620
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חושבים מדע, כנסים, מציאות מדומה |
מסינרגטיקה לקבלה
חוות דוות (ר. אקימובה, דוקטור לפילוסופיה):
1. הגלובליזציה והאינטגראציה הבינלאומית דורשת בניית תמונת עולם חדשה.
2. האנושות חילקה את הידע האחד של הטבע ל- 82 מדעים, שלא נותנים לנו את הראייה הכללית של העולם, לצורך זה חייבים להקיף אובייקטים של העולם הפיזי, החי והחברה.
3. התוצאות העיקריות במדע התקבלו עבור המערכות שנמצאות באיזון. מערכות כאלה מגיבות להפרעות על ידי החזרה לאיזון. החלקים של המערכת משתפים פעולה במרחקים קצרים ולא מקושרים עם חלקיקים מרוחקים.
4. אנחנו חיים בעולם של חסר יציבות, בלתי הפיך, בעולם של אבולוציה ואסונות, שבו ההתפתחות וההרס הולכים ידי ביד. אם מרחיקים מערכת כזאת מרחק רב מהאיזון שלה, אז בזמן החלפתה עם הסביבה הסובבת של האנרגיה, החומר, המידע (מערכת פתוחה), אנחנו מגיעים לעולם אחר. בתוכו חלקי המערכת יוצרים קשרים במרחקים, שעולים על שיתוף הפעולה הבין מולקולארי, ונוצרים מבנים מסודרים מאלמנטים כאוטיים.
תגובתי: אנחנו נצמדנו ל"מחסום", שמבדיל את העולם שלנו, שמורגש על ידינו בתכונת ה"קבלה" מהעולם ההפוך לו, שאותו אפשר להרגיש בתכונת ה"השפעה". חכמת הקבלה מסבירה לנו, איך אפשר להשיג ההתפתחות בתוכנו של תכונת ה"השפעה" החדשה הזאת, ואז במקרה כזה, אנחנו נתחיל להרגיש מחוצה לעצמנו, כלומר, נצא מגבולות הזמן, התנועה, המרחק, המרחב, לדרגה של הרגשת התכונות של האובייקטים, ולא של האובייקטים עצמם. ואז עולם החומר שיאבד בהדרגה את חשיבותו, ייעלם מהרגשתנו, ועולם של תכונות ואיכויות יחליף אותו.
ידיעות קודמות בנושא:
להשתחרר מתוך תמונת העולם האגואיסטית
המדע הוא לא האמת, אלא החיפוש
סינרגטיקה – מדע על כללי הכאוס
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חושבים מדע, מציאות מדומה |
לאירופה מחכה ירידה חדה ברמת החיים
חוות דעתו של פ.קופל, אסטרטג של בנק SEB. משבר החוב לא הסתיים, ובשנים הקרובות באירופה צפויה ירידה חדה ברמת החיים, מה שמהווה את התוצאה של הפוליטיקה הכלכלית חסרת האחריות ורבת השנים.
אי אפשר לדבר על ההתעוררות לחיים לאחר המשבר, מאחר והמשבר עדיין לא חלף. לדוגמה, אם נטפל בשבר ביד על ידי משככי כאבים, אז הכאב שחלף לא מעיד על התאחות העצם.
מרכז המשבר העולמי עדיין נמצא באירופה.
תגובתי: משבר החובות לא חלף, מפני שהוא צריך תחילה להקיף את כל העולם, כדי שכולנו נכיר אותו כסוף של כל היחס האגואיסטי כלפי העולם.
המשבר ייסוג, רק במידת תיקון הטבע שלנו משנאה לאהבה. לכן, לפנינו עוד הרבה מצבים שונים ולא הכי נעימים, ונוכל לעבור אותם בקלות ובמהירות בעזרת חכמת הקבלה.
ידיעות קודמות בנושא:
משבר החוב חוזר
התחיל טיפול על ידי הימנעות...
כל עוד יש כוח, לא צריך מוח
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
מסר עם אנרגיה פנימית
שאלה: האם אפשר להשתמש בשיטות השונות להפצת רעיון האינטגרליות, בנוסף לכך שאותן השיטות מעבירות מחשבות דומות?
תשובתי: לא, אסור! הענין הוא שאתה לא יכול להשתמש בשום מעביר ללא העטיפה הנכונה. המידע, והאמצעי שעל ידו הוא מועבר, צריכים להיות תואמים זה לזה.
זה ידוע מפיזיקה, ומטכניקה של רדיו. לכן, אפילו לא צריך לנסות להשתמש בשיטות אחרות.
כדי להקל על האדם את המגע איתנו, וגם כדי שנוכל לפתח את הנגישות אליו, אנחנו צריכים להשתמש בכל המדעים שבחלקם כבר מתחילים לגלות את אותם הרעיונות שעליהם מדברת חכמת הקבלה. אבל, השיטה, ההעברה, והמסר שלנו, צריכים לבוא רק מאיתנו, ורק בפורמט שאנחנו ממציאים בעצמנו. עד כדי כך, שאיני יכול לבטוח באף אדם שאין לו שום קשר איתנו. הוא יכול להיות מומחה גדול, אבל אם הוא לא מרגיש את הרעיון שלנו, אז הוא יצייר משהו מעצמו, ולא משהו מהדרך שלנו. אבל אם הוא יתחיל ללמוד אצלנו, הוא חייב לאמץ כבסיס את הרעיון שלנו, ואחר כך להוסיף את מקצועיותו.
לכן, שימוש במומחים חיצוניים חייב להיות מוגבל מאוד. נניח, שכתבתי ספר ומסרתי אותו למומחה שיבדוק ויתקן לי אותו. אחריו, אני בכל מקרה חייב לבדוק את הטקסט מחדש, מכיוון, שיכול להיות שהוא שינה מילים בכל מיני מקומות בטקסט, כי הוא לא הבין את מהות הכתוב. אך בכל אופן, זה חייב לבוא מאיתנו.
לכן, בעבודות שלנו עובדים ומופעלים רק האנשים שלנו. דווקא הם מבינים את המחשבה, שחייבת להיות בכל המסר שלנו, ועל ידי זה הם מעבירים את הרצון שלהם. וזה הדבר החשוב ביותר - שבמסר יהיה המילוי הפנימי, האנרגיה הפנימית.
מתוך השיעור הווירטואלי, 08.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הסיכוי של העולם
בשביל מה לצטט את המדענים?
מה שנדרש מאיתנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה |
האם להביא אור לבני הבית?
שאלה: אנחנו הגברים מבינים איך לפעול בשיתוף בקבוצה, למה להשתוקק. השאלה היא, איך לעשות את זה בבית, במשפחות, כדי להביא להם את האור שאותו אנחנו מושכים?
תשובתי: תפטור את אשתך מהייסורים האלה. אני מבין שאתה רוצה להעביר כמה שיותר מהר את כל הטוב ולספר על זה לכולם. תנוח. אני אומר לך ברצינות, לא כדאי. כל זה מיושׂם רק בקבוצה, ולא מחוץ לגבולותיה.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
היחסים שלי עם העולם
שכבות הרצון שלי
שיחתו של הבורא עם הנברא האהוב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: קבוצה, שאלות ותשובות |
תחבולות של פרעה
שאלה: בהביטי על הדרך שלנו, אני רואה איך פרעה כל הזמן הולך ליד. לא מזמן הופיע זרם חדש, פסיכולוגיה שיטתית- וקטורית, ורבים חשבו שהיא דומה מאוד לקבלה. כלומר, פרעה פתאום נהיה עוד יותר ערמומי...
תשובתי: השיטה הקבלית היא מאוד ישרה. היא מהתחלה מדברת רק על דבר אחד, רק שלאט לאט היא מגלה יותר ויותר. באותם הטקסטים הקבליים מתגלה לאדם עומק ותנועה יותר גדולים. ואם הוא פועל רק לפי זה, אז הוא מגיע לנקודת הדבקות עם הבורא, עם הכוח היחיד שמנהל את הכול. כל השאר הומצא על ידי בני האדם.
אבל כדי לכוון אותנו אליו, הכוח הזה כל הזמן "מפרמט" אותנו, ביתר חדות, ביתר דקות, עד שאנחנו בעצמנו נהפכים לאותה תכונת ההשפעה החדה, כמוה, כדי להיכנס לתוך "קוף המחט".
אך לפי מהלך ההיסטוריה האדם ממציא כל מיני שיטות. בעולם נספרו קרוב ל- 3,800 שיטות שונות, אמונות ודתות, אך יכולות להיות יותר או פחות, מאחר והן נעלמות מחוסר המאמינים בהן. וכל הזמן, לפי צו השעה, מופיעות תיאוריות חדשות. מאמצע המאה שעברה הופיעה כמות גדולה של שיטות על סמך כל מיני בסיסים מדעיים, בנוסף לכך נולדו הרבה מאוד שיטות מיוחדות למיניהן, שיש בהן שימוש בשירותים החשאיים. למשל, התפתחות היכולות הנפשיות הפנימיות של האדם וכולי. אנשים אפילו לא יודעים על זה.
כל השיטות האלה בנויות רק על האגו, על ההתפתחות שלו. אפילו אם לאדם נדמה שזו התפתחות על אגואיסטית, זה בכל זאת אגואיזם אלטרואיסטי, שאופייני ל- 10% מתושבי כדור הארץ, שרוצים לעשות טוב זה לזה, לשמור על האקולוגיה, להגן על הטבע, על החיות, כלומר עוסקים באלטרואיזם של העולם שלנו. אך בכל זאת, זה אותו האגואיזם.
קיים גבול דק מאוד, מאבק, בירורים, בדיקות: "אז מה היא בכל זאת בעצם, השיטה הטהורה להשגת האור העליון?" היא מסתכמת דווקא בבירור פנימי תמידי של הכיוון שלנו.
אני, בין היתר, רואה עזרה בכל השיטות האחרות. בכלל, הכול בעולם נברא באופן כזה כדי לעזור "לנקות" את האנשים מכל מיני הבלבולים והטעויות.
על בסיס זה, אנחנו צריכים לברר לעצמנו את האמת. כלומר, אתה לא מברר פסיכולוגיה, לא כל מיני שיטות של אימונים אינטלקטואליים ולא תפיסה על-חושית, אלא דווקא ההידמות לאור, על ידי משיכת האור עליך. בזה מסתכם ההבדל בין השיטה הקבלית לשאר השיטות.
את כל השיטות החדשות האלה, שכאילו דומות לחכמת הקבלה, נותן לנו פרעה, במילים אחרות, הבורא דרכו. נאמר: "אני הכבדתי את ליבו", וזה דווקא כדי לסנן, למיין מתוך הקבוצות שלנו את אותם האנשים שיתכן שמהווים נטל.
לכן אין כל צורך להצטער על אותה כמות גדולה של אנשים שבאים, ואחר כך 90% מהם עוזבים. כי מתוך כל האנושות, חכמת הקבלה בוחרת רק את אלה ששייכים לבורא, אלה שבאמת יכולים להיות מתווכים בינו לבין שאר האנושות. העולם הרוחני בנוי על איכות ולא על כמות.
אנחנו שמחים לכל אדם שמגיע. אך לכולם יש חופש בחירה. ואנחנו בשום פנים ואופן לא מזלזלים באף אחד. אבל אם אדם עוזב, אז הבחירה היא שלו. זה אומר, שהוא עדיין צריך לעבוד על עצמו בדרגות אחרות, ועדיין לא מוכן לבוא. הוא קיבל מאיתנו משהו, אחר כך יעבד את זה, וכעבור זמן מה יחזור אלינו. ואם לא, אז יש לו דרך משלו, ובגלגול הבא הוא יסיים אותה. ואילו אנחנו רוצים בגלגול הזה.
חכמת הקבלה מפזרת ידע, כמו שחקלאי זורע זרעים, בעוברו בשדה חרוש, ומי שלוקח, איפה שזה נופל, זה טוב. זה לא תלוי ברצון שלנו. אנחנו רק יכולים לקוות שישמעו עליה כמה שיותר בני אדם, ואחר כך, זאת כבר עבודת הבורא.
מתוך השיעור הווירטואלי 08.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שיטות ההרגעה וחכמת הקבלה
חכמת הקבלה: לא להרוס, אלא לבנות
פרקטיקות "רוחניות": הרוויזיה האחרונה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית |
מדע האחדות ואמצעי העזר שלו
הספר הקבלי בעצמו אינו מספק לנו תיקון. אנחנו צריכים לעבוד עם אנשים בקבוצה. הספר רק מכוון אותנו, בונה בנו גישה שכלית, עוזר לנו להסתכל נכון על מה שקורה, לחשוב, להבין, לעשות אנליזה וסינתזה. הספר הינו מדריך, אבל חומר העבודה נמצא בתוכנו, ובזכות ה"הדרכה" על ידי הספר אנחנו הופכים להיות יותר רגישים לחומר העבודה שלנו.
האור לא בא ממקום אחר, מבחוץ, אנחנו נשארים באותה המציאות, אבל אנחנו ממקדים את המבט באמצעות העבודה המשותפת, שאפשר לקרוא לה גם עבודה "פסיכולוגית". כאשר אנחנו משתדלים על ידי החיבור בינינו לראות את השכבה העמוקה יותר של הקשרים והכוחות, אנחנו עוברים לתחום השפעתם, ומשם לכוונות, לצורות הפנימיות הקבועות. כך אנחנו יותר ויותר מתקרבים לכלי אין-סופי, וכל השינויים מתרחשים רק בתוך תפיסתנו, עד שנגיע לסוף הדרך.
שאלה: בשיעור אנחנו קוראים בספר הזוהר מבלי להבין אותו. תוצאות הקריאה לא יופיעו מיד. איך להסביר לאנשים שהגישה הזאת הינה מדעית?
תשובתי: בצורה דומה אני יכול ללמוד את ספרי הפסיכולוגיה. הם נכתבו על ידי אנשים חכמים שלא קיבלו "גילוי מן השמיים", אלא חקרו תופעות טבע שונות, השוו ביניהן והציגו את מסקנותיהם. כך גם החכמים שמהם אנחנו לומדים, שהיו פסיכולוגים דגולים. בהיותם בתוך החברה הם הגיעו למסקנה שאין שום דבר במציאות חוץ מהאדם, שמהווה את הייצור המורכב ביותר, המערכת החשובה, המושלמת, הנעלה, המפותחת ביותר, מה שנקרא "כתר הבריאה".
אז בואו נחקור את האדם, ואז יתברר לנו כיצד אנחנו מרגישים ותופסים את המציאות, וכיצד צריך להתייחס לכל חלקיה. ראשית עלינו לבחון את עצמינו, להבין איזה מין כלי לתפיסת המציאות אני מהווה. ולאחר מכן עם הכלי הזה אני אתחיל לחקור את העולם.
זה מה שרצה אברהם. קודם כל שנכיר את עצמינו, כדי להתייחס לטבע בצורה נכונה ורציונלית ולא לקלקלו. אם בבבל העתיקה היינו יודעים היכן ומדוע אנו חיים, לא היינו גורמים לעולם את כל מה שעשינו עד כה. עברו כמה אלפי שנים ומה השגנו? מי באמת שמח היום? מי מאושר? כמה מלחמות, כמה סבל יש בהיסטוריה האנושית? ולמה כל זה?
הבעיה היא שאנחנו מלכתחילה לא חקרנו את טבע האדם. אם היינו מבינים אותו, היינו לפחות מכירים ביצר הרע שבנו, בניצול אחד של השני, וגם בצורך להגביל את עצמינו בזה וללמד את האנשים מה זה להיות אדם. אז היינו אחרים, אפילו אם זה מעט זה מספיק בשביל למנוע את דרך הייסורים הזאת מבבל עם מלחמות אין סופיות, צרות וסבל.
זה מה שחכמת הקבלה אומרת. קודם כל, אתה צריך לדעת מי אתה ומה אתה, כיצד אתה תופס את המציאות שבה אתה נמצא, ואז תעשה כרצונך. הדרישה הראשונה - תבחן את עצמך. במילים אחרות, תבין בפני מי אתה עומד. ואתה עומד מול כוח הטבע, הכוח העליון.
לכן, חכמי המקובלים חקרו את טבע האדם בתוך הקבוצה. לאברהם, בהיותו הכהן הבבלי, לא היה מחסור בקהל, הוא מכר לאנשים פסלים ונתן את ברכתו. בקיצור, לפי סוג עיסוקו, הוא עבד עם הציבור. זאת הייתה "מעבדה" גדולה. ויום אחד התפרצו שם בעיות, אנשים התחילו לריב אחד עם השני, ואברהם, שצפה במה שקורה, התחיל להבין מה הטבע רוצה מהאנשים, מדוע הם הופכים לכאלה. זה היה ניתוח פסיכולוגי של בן אדם חכם שאחז בגישה רציונלית. מאוחר יותר, בארץ כנען, היו ניגשים אליו לקבלת עצה חכמה. גם שם תהילתו הלכה לפניו. כה ידוע הוא היה.
ובכן, כאשר אברהם צפה בבבלים, הוא הבין מה קורה. לא היה שום "מברקים מלמעלה", דווקא "עבודת מעבדה" עם קבוצה של בני זמנו אפשרה לו להשיג את החוקים הרוחניים. אם בן אדם שומע את "קולו של הבורא", רואה את פניו או את אחוריו, או חווה מצב של נבואה, כל זה שלבים בהשגתו. הוא חוקר את העולם הרוחני כמדען אמיתי בלי שום מיסטיקה.
כך אברהם ייסד את השיטה, גישה חדשה לחקר הטבע האנושי. ודווקא על פני מהותו של האדם הוא חקר את מהותו של הטבע. הרי הטבע הינו מה שאני מרגיש. כל האלמנטים שמהם מורכבת תמונת עולמי, נמצאים בתוכי. כאשר אני מגלה את זה, אני רואה שכל העולם, כל המציאות תלויה בשינוי טבעו של האדם. העולם נמצא בתוכי, והוא כזה, כמו שאני חושב עליו.
אם כך, כיצד עלינו לשנות את האדם, כדי שהוא ירגיש את העולם כטוב? הרי מלכתחילה צריך להתכוון לטוב.
לשם כך אנחנו בודקים ומגלים. הטבע באמת מוביל אותנו לטוב. איך אפשר לשתף איתו פעולה? אנחנו יכולים לחקור את עצמינו ואת טבענו, ומכך להבין כיצד להגיע למצב הטוב ביותר.
היום מאפיינים אותנו הרגלים רעים. אנחנו כבר יודעים כיצד להתמודד איתם, אוספים את האנשים עם ההרגלים הרעים לקבוצה, ומלמדים אותם איך להיפטר מההרגלים הרעים ולרכוש הרגלים חדשים, טובים. בעיקרו של עניין, זה מה שעלינו לעשות, בזה כל חוכמת הקבלה. בטבע ובמציאות בכלל, אין שום דבר חוץ מזה, רק לשנות את הרגלינו מלקבל ללהשפיע. עלינו רק להתיר את השרשרת כולה בצורה הנכונה. כמובן שלא חסר בלבול בדרך, אך כאשר הסדר נוצר, כל דבר מתייצב במקומו, בדומה לאור העליון הפשוט.
נחזור לספרי הקבלה. הבעיה היא כזאת, תוך כדי לימוד איני מבין מה צריך לעשות. הרי אני זקוק לשינויים פנימיים, איכותיים, אני עובד על עצמי. כך קורה גם בחיים הרגילים, כאשר מוטלות על האדם דרישות מסוימות. חלקם אינם מבינים במה מדובר, אם אני רע במשהו, איך אני יכול להיות טוב יותר? ישנם שסבורים כי הם אינם רעים, אלא להפך, טובים. אחרים בכלל אינם מבינים שאפשר להשתנות. לכן אפילו ברמה הנוכחית יש לנו קושי עם שינויים פנימיים.
הביטו מסביב, כל בעיות התקשורת בינינו במגוון האינטראקציות נובעות מכך שאנחנו לא מרגישים את האחרים, כלומר, לא מסוגלים לתת לעצמינו צורות אחרות. בקבלה זה נקרא "להתלבש" במישהו. לו הייתי יודע להתלבש באחרים, הייתי מרגיש כל אחד. אבל אני לא מסוגל לזה. ישנם כאלה שיש להם יכולת מזערית לעשות זאת, אבל הם עדיין פועלים בצורה מלאכותית, אגואיסטית, על מנת לנצל את הזולת. אנחנו לא מסוגלים לצאת מעצמינו בצורה אמיתית ולכן איננו מבינים זה את זה, אלא מסתובבים כמו עיוורים בחדר.
כל הבעיות של האנושות נובעות מכך שאיננו מבינים זה את זה. וזאת רק הפסיכולוגיה המטריאליסטית. בסופו של דבר, כל מה שאנחנו בונים, נועד ליצור בינינו לפחות איזשהו קשר, כדי שנוכל להסתדר ולא לכרסם אחד את השני. ובאמת אנחנו עיוורים. וכל זה אקטואלי עוד יותר כאשר מתקרב המצב של התלות ההדדית הגלובלית. דווקא עליה מצביע המשבר הנוכחי. פתאום מתברר שאנחנו, העיוורים, שאינם מסוגלים להבין זה את זה, תלויים זה בזה. בשבילינו זה אסון גדול. אנחנו מנסים לשלוט ולסדר בכל מיני דרכים, אך שום דבר לא מצליח. לכן חוכמת הקבלה מתגלה לעולם.
לפיכך מתברר כמה קשה להעביר את המסר שלנו, כמה קשה לעבוד עם האדם ולהסביר לו שהוא יכול לשנות את תפיסת עולמו. הרי אפילו ברמה הגשמית הוא אינו רוצה להבין את האחרים. וכאן מדובר על להבין את עצמך ההפוך, המתוקן. האדם לחלוטין לא מסכים עם הדמות הזאת. תתאר לעצמך איך הדבר נראה, המדריך מציע לך לחקור את הטבע שלך, "זה ייקח כמה שנים. אתה תקבל מכות ובאמצעותם תברר את הרע שבך. ואז על ידי כמה פעולות נוספות, אתה תגלה מה זה טוב, ותרצה להחליף זה בזה. תעבוד בקבוצה ותשאף לאהבת חברים, תוך כדי לימוד והפצה".
חכמת הקבלה הינה היחידה מבין כל השיטות והאמצעים שמסבירה איך האדם יכול לכלול בתוכו את הדמויות של כל האנשים שבעולם, להכיר ולהבין אותם על ידי כך שמתלבש בכל אחד מהם, להתקרב לכל אחד עד להתאחדות לאחד. זאת בעצם המטרה, לכלול בפנים את כל הדמויות שבעולם ולהתאחד עם כולם. כלומר, "כאיש אחד בלב אחד". אנחנו עוד לא השגנו את זה, אך כל יום מתברר לאנושות יותר ויותר שבלי זה אנחנו אבודים.
ובכן, השיטה מחייבת להפעיל מאמץ בקבוצה, כלומר בחברה. לשם כך אנחנו משתמשים בספרי המקובלים. אם נפתח ספרים של פסיכולוגים וסוציולוגים, גם שם לא כל הדברים יהיו לי ברורים. בעיני האדם הפשוט המדע שלהם נראה מאד מוזר. אבל גם ברמת החי של העולם שלנו אנחנו לא חקרנו את הפסיכולוגיה שלנו אפילו באחוז אחד. יתר על כן, גם בפרה אפשר לגלות עולם ומלואו, הווטרינרים יספרו לך על כך. אז מה אפשר להגיד על האדם.
מצד שני, ספרי הקבלה מגלים לנו את חוטי הקשר ההדדי שנמתחים בין כולנו, אך לא שייכים לעולם הזה. כאן כל אחד מושך את הטוב לעצמו, וזה לא נקרא קשר. המקובלים מספרים לנו על הפעולה ההפוכה, על כך שכל אחד מוסר את הטוב באהבה לאחרים, רוצה למלא את כולם, ובזכות זה אנחנו מתאחדים, הופכים לאחד.
עם זאת, הפעולות והיחסים האלה אינם מוכרים לנו. המקובלים לקחו את המילים מהעולם שלנו והביעו בעזרתם את מה שלא קיים כאן. כתוצאה מכך, כאשר אנחנו קוראים את ספריהם, אנחנו לא מבינים על מה הם כותבים. לו הייתי יודע את הפסיכולוגיה הפנימית, מה זה באמת "אבא "ו"אמא", "אח" ו"אחות", "חברים", מה זה "השפעה" ו"קבלה", אז הייתי קורא את הספרים האלה כמו כרוניקה משפחתית. כל העולם היה בשבילי משפחה אחת. אבל אני לא מבין את היחסים שבנויים על השפעה, ולכן ספרי המקובלים על הפסיכולוגיה העליונה אינם מובנים לי.
אף על פי כן מתארים הספרים את המצב הבא שלנו שאליו אנחנו נגיע בכל מקרה. ולכן כמו ילדים שרוצים לגדול, אנחנו עושים מאמצים פנימיים, כדי להיות במצב הזה באהבה, בקשר הדדי, בהשתתפות הדדית ואיחוד. על כך מספרים לנו ספרי המקובלים ועל ידי כך עוזרים לנו להתכלל במערכת הפנימית המשותפת. החכמים שמהם אנחנו לומדים גם נמצאים בתוכה. וזה לא מיסטיקה. הרי גם העולם שלנו שרוי בשלימות. כל דבר בו הוא שכל אחיד, מודעות אחידה, רצון אחד. אף אחד לא חי ולא מת מעצמו. כולנו נמצאים ברצון האחד הזה.
בצורה כזאת, על ידי כך שאני סופג את הכוחות העליונים מהספרים, אני כאילו רץ אל אמא ומטפס על זרועותיה. במילים אחרות אני נמשך לשכל העליון, לרצונות הנעלים של החכמים הנמצאים במערכת המאוחדת, רוצה להתקרב ולהתכלל בהם. וכיוון שכל הבריאה הינה רצון, בדרך זו אני מפעיל אותו. כך מסתבר שזה לא ספר מה שאני מחזיק בידי, אלא מערכת הבריאה, ומחבר הספר הוא לא מקובל, אלא כוח הפועל מלכתחילה בכל המציאות. וזה לא החברים אלה שלפניי, אלא מערכת שנראית לי מקולקלת פחות או יותר, תלוי במידת הקלקול שלי עצמי. הרי "כל הפוסל במומו פוסל".
כך בהדרגה אני נכנס למערכת הגדולה והמושלמת ועובד בה. כל הבריאה הינה המעבדה שלי. ברוח הזאת עלינו להתייחס למציאות. וגם אם אנחנו עוד לא מצאנו את המילים הנכונות, הקרובות ומובנות לכל אחד, אנחנו בהחלט נמצא אותן. יתר על כן, בן אדם ירגיש שאין שום דבר פשוט יותר מההסבר שלנו ושום דבר אינו קרוב יותר ממנו לליבו.
חכמת הקבלה היא אוניברסלית, וכל שאר המדעים חוקרים את המציאות שאנחנו תופסים, כשמנגנון התפיסה בעצמו אינו מוכר לנו. לדוגמה, כאשר בפיזיקה אני חוקר את מאפייני החומר, האינטראקציות של החלקיקים או הגלים, אין לי שום מושג כיצד מתבצעת הצפייה עצמה. ויוצא שאני חוקר תופעות מסוימות בלי לדעת את יסודן. מצד שני, לו הייתי מכיר אותן, לו הייתי מבין שכל דבר מתרחש בתחושותיי, בתוכי, אז הייתי בהתחלה "מאפס" את עצמי, הייתי מגיע לנקודת האיזון ומשם הייתי מתחיל את הניסוי שלי. הרי קודם צריך לכייל את הערך אפס, ליצור יסודות, לקחת כיוון צפונה ואז להתחיל לנוע. אבל מדענים מבצעים את מחקריהם ללא יסוד מוצק, ולכן נעמדים מול הקיר. לו הם היו "מאפסים" את עצמם בצורה מדויקת יותר, בהתאם לטבע האנושי והתפיסה האנושית, הם היו מגלים את המציאות האמיתית האין-סופית.
לכן כל המדע זו טעות גדולה, שנובעת מחוסר הכיול הראשוני. תארו לעצמכם שמודדים את הסקר הטופוגרפי ללא התייחסות לקנה המידה. זה בלתי אפשרי. בדיוק כך פועלים המדענים כאשר הם מתעלמים מהטבע האנושי. עם זאת, בסופו של דבר, בדומה לכל הפעילות שלנו, הדבר גם יביא תועלת משלו. כלומר, יקרב אותנו להכרת הרע.
מתוך שיעור על מאמר של רב"ש, 10.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
המסע אל יסודות הבריאה
ניסוי שהוזמן על ידי הטבע עצמו
חכמת הקבלה – מאברהם ועד ימינו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חושבים מדע, טבע, לימוד חכמת הקבלה, מציאות מדומה, פוסטים נבחרים, שיעור הקבלה היומי |
נקודת המגע עם האנושות
עלינו להמשיך להתעקש ולהתקדם לקראת המטרה. פעם זה היה נראה דמיוני לגמרי. לפני 30 שנה כאשר שמעתי את מורי אומר כי בעוד 15 שנה האנשים יתחילו להתעניין בקבלה, אני חשבתי שהוא מדמיין. זה היה נראה לי כדבר בלתי אפשרי בהחלט. אבל באמת, כעבור 15 שנה, לפתע הכול התחיל לפרוח ולהסתדר, והיום זה כבר מקבל אופי המוני. זהו השלב הבא!
אם בשנת 1995 התחילה הכניסה לקבלה, אז היום זה הכניסה למימוש שלה, לגילוי ברור של המדרגה הבאה, מצב גבוה יותר. לקראת זה האנושות כבר מתקדמת. וראו כיצד היא מתקדמת. המונים כמונו נמשכים ליציאה האמיתית לשלב הבא, "אנחנו רוצים להרגיש אותו. אנחנו רוצים לחיות בתוכו. כמובן במסגרת המציאות הארצית שלנו, אבל אנחנו רוצים להתקיים ברמה הזאת, דווקא בתוך חברה כזאת, בקשר כזה, להרגיש את עצמנו בקשר ברור עם הכוח העליון, בקשר מוחלט עימו, בחיבור עימו".
למרות שכל יתר האנושות מתקדמת עדיין ללא הכרה, על ידי ייסורים, מופיעות בתוכה כל יום הרגשות חדשות, הבנות חדשות, קטנות עדיין, אך מכיוון שזהו קהל רב, אזי ההרגשות הקטנות שמוכפלות במיליארדי אנשים, זה כוח עצום.
אנחנו רואים שאם קודם אנשים לא רצו לדבר על האינטגרציה, על החיבור ביניהם (על כך כתב בעל הסולם בעיתון "האומה" ובספר "הדור האחרון"), מפני שהאמינו כי זה קומוניזם, סוציאליזם, אוטופיה לא מציאותית, אז היום זה כבר לא כך. הם מגיעים לזה מתוך הייסורים, מפני שהטבע מציג לפנינו את המסה הגלובלית העצומה של כל האנושות הנמצאת בקשר הדדי מוחלט, והם אינם מסוגלים להתרחק או להתנתק זה מזה. האנשים רואים שאין דרך אחרת, צריכים להתייחס לזה. לעשות משהו בנידון.
הטבע מאלץ אותנו להתקרב, ואת שיטת ההתקרבות איננו מכירים. הטבע, הכלכלה, התלות ההדדית, מאלצים אותנו למשהו, ואיננו יודעים כיצד לגשת אליו עם נטיותינו האגואיסטיות האינדיבידואליסטיות. מסתבר כי אצל אנשים מלית ברירה מופיע הצורך והדרישה לשיטה האינטגרלית. ולמרות שהם נדחפים קדימה על ידי ייסורים, ולא כמונו על ידי השאיפה קדימה מתוכנו כלפי מעלה, הם בכל זאת באים בעקבותינו.
זה מתרחש מספר שנים כבר, אך מבחינה היסטורית זה בנקודת זמן אחת, מפני שמדובר אפילו לא על עשרות שנים, אלא בסך הכול מספר שנים, מפני שהזמן נדחס. ובהדרגה מצטייר שהאנושות מרגישה את עצמה כל הזמן מתקדמת לקראת כיוון אחד כלשהו, היא נעשית אינטגרלית בעל כורחה, ומתקדמת לקראת משהו. לקראת מה, הם עדיין לא מבינים, אבל ברור שצריכה להיות דרך מוצא כלשהי. היכן המוצא הזה, היכן היפתרון?
וכאן צריכה להיווצר בינינו נקודת המגע, תחום המגע בינינו לשאר האנושות. ואנחנו נראה, אני מאד מקווה עוד השנה, עד כמה אנחנו מתחברים אליהם. לפתע הם יתחילו להבין: "כן, זאת השיטה להצלתנו".
בשבילם זאת ההצלה. בשבילנו, זה המעבר לדרגת ההתפתחות הבאה. החיבור הזה בינינו ליתר האנושות צריך להתרחש בזמן הקרוב בתוך ההכרה, בתוך ההרגשה שדווקא על זה מדברים בתוך הקבוצה שמונה מיליוני אנשים, וזהו הפיתרון הנכון היחיד. פשוט אין פתרונות אחרים. לכן, עלינו להתגאות במה שאנחנו עוסקים היום.
בין השיחות וההרצאות שלנו מצפה לנו עבודה רבה בשיטת התארגנותנו בתוך הקבוצה, בתוך החברה הקטנה שבתוכה נוצרת תחושה של חיבור שמגלה את הכוח העליון. כמו גלאי שנמצא בתוך כל השדה הפיזי, האלקטרומגנטי, החשמלי, שתופס את השדה הזה על פי המתח, העוצמה, הכיוון והתנועה, כך גם אנחנו כאשר אנו בונים את הקבוצה, נצטרך בכוונה לבנות בינינו חיבור כזה, תכונה כזאת שתתפוס את השדה הזה שבו כולנו נמצאים.
הגלאי, הרגש המשותף הזה יהיה המימוש המעשי של השיטה שלנו, ואותו אנחנו נוכל להציג ולהראות לעולם. דרכו אנחנו נכיר מה קורה לנו, את העתיד, את העבר, ואת תכנית הבריאה כולה. היא תהיה שלנו, אנחנו נתקיים בתוכה עם הידע הזה, עם ההרגשה הזאת. לכן אנחנו עומדים לפני המימוש המעשי.
בכנס הזה אנחנו נבצע אותו לראשונה. נשתדל להתמסר לבניית הרגש הזה ולחוש את הבורא.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אנחנו הראשונים!
המתאם בין האנושות והטבע
העלייה מאפס
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, טבע, כנסים, קבוצה |
סדנאות למימוש האמיתי של חכמת הקבלה
שאלה: בשביל מה אנחנו עורכים סדנאות ומה הן נותנות באופן כללי?
תשובתי: חכמת הקבלה היא מדע מעשי. לכן, כל אלפי השנים, כל עוד לא היינו צריכים לעסוק בה באופן מעשי, היא הייתה נסתרת מבני האדם ורק מדענים מקובלים בודדים פיתחו את השיטה והתאימו אותה כל פעם לאותו הדור שבו הם חיו.
אבל הם לא הראו את השיטה הזאת לאנשים אלא פשוט מדור לדור, במקביל להתפתחותם, הם עיבדו והתאימו אותה, עד שכל האנושות הגיעה לזמנינו ומצאה את עצמה במשבר אינטגרלי וגלובלי, כלומר, במצרים האגואיסטית האמיתית, בהרגשת הגלות ממשהו טוב, טבעי, נורמלי.
אנחנו רואים שהטבע שלנו הורס אותנו ואנחנו לא מסוגלים לצאת מתוכו, וחיים כאסירים של האגו שלנו שדוחף אותנו לעבר מעשים מסוכנים כאלה, שיכולים פשוט להשמיד את כל האנושות. אנחנו בעצמנו משמידים את הטבע, את כדור הארץ, ואת כל הסביבה שבה קיימים, ומכינים לילדינו עתיד די נורא.
בשביל מה אנחנו מגדלים אותם? אני מסתכל על הילדים שההורים מראש מכינים עבורם תנאים בלתי נסבלים. בשביל מה להוליד אותם? היום אתה אוהב אותם, ומה יהיה איתם מחר?! אתה הרי עושה כך שהם לא יוכלו לחיות! הם ימותו מוות של סבל! אתה לא מרגיש את זה?! לא, האדם לא מרגיש את זה, הוא עדיין עיוור.
אבל בהדרגה הוא מתחיל להבין את זה. אבל אפילו שמבין את זה, הוא בכל זאת לא מסוגל לשנות את עצמו ונוהג אחרת. הוא בכל מקרה משתמש בכל מה שרק אפשר, מבלי לחוס על שום דבר ולא לוקח שום דבר בחשבון, לא משנה מה יישאר לילדים. כך אנחנו מתייחסים לטבע, לחברה, להכול.
לכן חכמת הקבלה מתגלה היום, כדי להסביר לנו שדווקא זה נקרא עבדות, דווקא זה נקרא גלות מרוחניות, ודווקא זה המצב הנבזי וההפוך ביותר למצב העליון. וכדי לעזור לנו לצאת ממנו, להוציא את עצמנו מתוכו, מתגלה חכמת הקבלה. לכן היא התגלתה עכשיו כשאנחנו צריכים לממש באופן מעשי את כל העצות, החוקים והכללים שלה.
אבל כדי ליישם אותם בפועל, אנחנו תחילה צריכים ללמוד אותם.
וללמוד את זה אנחנו צריכים כרגיל בקבוצה, בבית הספר, בכך שעוזרים זה לזה, בכך שלומדים לפי ספרי לימוד ועורכים לימוד מעשי בקבוצה קטנה, לפי אב טיפוס של העבודה העתידית עם כל האנושות.
לכן הסדנאות הן הכרחיות, הן העיקר! והן מהוות מימוש אמיתי של חכמת הקבלה, שלשם כך היא בעצם קיימת. זה לא מדע תיאורטי, לא פילוסופיה, אלא דווקא דבר מעשי.
מתוך השיעור הווירטואלי, 22.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אימון פסיכולוגי
הגיע הזמן!
קבלה, עבודה מעשׂית נטו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, טבע, כנסים, קבוצה |
מזמין על עצמי את האור
חכמת הקבלה, שהיא החלק הפנימי של התורה, נבדל מכל יתר המדעים והידיעות של האנושות, שאותם גילינו ושעוד עתידים לגלות, בכך שאנחנו מקבלים גישה לניהול האור העליון, בכך שמזמינים אותו עלינו.כשאנחנו באמת נוכל להפעיל את השפעתו של האור העליון עלינו, ממש על ידי "לחיצת כפתור" ויצירת הדחף שלו, אז זה יהיה הרגע החשוב ביותר עבורנו.זוהי דרך מאוד לא פשוטה ללימוד ולהבנת הכלי של השיטה הרוחנית.
זה נקרא "גלות מצרים", כשאתה רואה עד כמה חסרה לך השפעתו של האור העליון, באיזה אופן אתה יכול להזמין אותו מתוכך על ידי התעוררות מיוחדת, שנקראת מ"ן, חיסרון מיוחד, שמכוון דווקא כלפי האור העליון, בהבנה של מה שהוא יכול לשנות בך, בהכרה שרק הוא יכול לעשות את זה. דווקא האנרגיה העליונה הזאת צריכה לשנות בך את האגו שלך, לתכונה הפוכה שאינה קיימת בעולם שלנו ואיננו מבינים "מהי", אנחנו רק מתחילים להרגיש אותו מהחיסרון שלו, מתוך החושך, את האור.
מדוע בעצם אנחנו מרגישים חושך, בו בזמן שכל העולם אינו מרגיש אותו? אנחנו מרגישים אותו מפני שקיים בנו ניצוץ של אור, ומפני שבזה אנחנו מכוונים אליו, בכך שמעלים אותו מעל לאגו שלנו, אנחנו באופן כזה מכוונים את עצמנו למקור האור: למטה נמצא האגו, ולמעלה מעליו נמצא הניצוץ הזה.
אם אנחנו מאוד רוצים שהאגו שלנו יהיה במשהו דומה לניצוץ, אז אנחנו מזמינים את האור, והוא משפיע דרך הניצוץ על האגו שלנו, ואז אנחנו מתחילים להרגיש את השינוי שלו.בניצוץ הזה ישנה ההידמות לאור. דווקא בכך שאנחנו מעלים אותו מעל לאגו, אנחנו מעדיפים להימצא בתכונת האור ולא בתכונות של האגו שלנו.
כאן אנחנו כבר עוברים מעולם של כמות לעולם של איכות, כאשר מעריכים הכול לא בקנה מידה של "זמן, תנועה, מקום", אלא רק בתכונת האור: עד כמה הוא גבוה יותר, טוב יותר וקרוב יותר, שימלא אותנו יותר, ישלוט בנו. זה נקרא לשנות בתוכנו את ה"פרעה" לבורא. כך אנחנו עובדים.
מתוך השיעור הווירטואלי, 08.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האקורד המסיים של השלב הראשון
תשתוקקו ותמצאו!
ניצוץ אחד אינו מספיק
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה |
המסע אל יסודות הבריאה
שאלה: איך אפשר להסביר לאנשים את השפעתו של ספר הקבלה על האדם?
תשובתי: כאשר אני לומד מספר בפסיכולוגיה, אני מתחיל לגלות בתוך עצמי תופעות שונות. אני מדבר עם האנשים בקבוצה שאני רוצה להשתנות לפי שיטת התרפיה הקבוצתית, אנחנו עושים עבודה ואני מגלה את תגובותיי, מכיר את הטבע שלי ומשווה אותו עם האחרים.
נניח שאנחנו מדענים שהתאספו לקבוצה. כל אחד לומד בה את הטבע שלו כלפי טבעם של האחרים. והספר עוזר לנו, הוא נכתב על ידי בן אדם חכם שנותן את ההסברים הנדרשים. בזכות זה אני כבר לא מסתכל על עצמי מבפנים, אלא משתדל עד כמה שאפשר להסתכל מהצד, מתוך עמדה אובייקטיבית, כדי להבין מי אני ומה אני, בשביל מה ולמה, ומה היא המהות של מה שאני? כמובן שאין בעולם שלנו אובייקטיביות אמיתית, התנתקות אמיתית מהעצמי, אך הגישה הזאת קיימת, ובאמצעותה אנחנו מגיעים לתוצאות שונות.
פרויד שעמד ביסודה של השיטה הפסיכולוגית פעל בהגיון רב. אבל הפסיכולוגיה המטריאליסטית מסוגלת לבצע ניסויים רק על התופעות הנפרדות מהחיים, מהחומר שעומד מול עינינו. אם אנחנו תופסים ממנו משהו על בסיס אמפירי, ניסיוני, בזה אנחנו יכולים להשתמש בלי לחרוג מעבר לגישה הרציונלית, המבוססת אך ורק על נתונים ניסיוניים.
במה זה שונה מחוכמת הקבלה? בחוכמת הקבלה אני עובד באותו האופן כמו הפסיכולוגים, בלי לדעת שום דבר ובלי דעה מוקדמת מראש. שרוי ברצון להכיר וללמוד את עצמי, אני מגיע לקבוצה כמו לפקולטה לפסיכולוגיה. יש לי מורה וספרי לימוד, והם מדברים עליי ומסבירים לי מה זה "אני". רק ההסברים שלהם חודרים עמוק יותר לתוך הפנימיות שלי ונוגעים בשכבות העמוקות ביותר של היותי.
מתברר ששם בפנים פועלים שני כוחות, קבלה והשפעה. שלא כמו בעולם שלנו, אלה כוחות יסוד שמנהלים אותי ואת כל הטבע. חכמת הקבלה מספרת על תפיסת המציאות, ושוב חודרת פנימה עמוק יותר מהפסיכולוגיה. אני לומד איך אני קשור לכולם, ומתחיל להבין עד כמה אמיתית התמונה שאני רואה לפניי. מתברר, שכאשר אני פונה למישהו, אני בעצם פונה לדמות המצטיירת אצלי בפנים. כל זה אינו פנטזיה, אלא עובדות ריאליות, מוחשיות. אני רק צריך לבדוק איך אני תופס את המציאות, מה מתוך זה תלוי בתכונות שלי, ואילו מהן אני יכול לשנות.
וכאן מסבירים לי שישנה תכונה שנקראת "קבלה". עכשיו אני נמצא בתוכה והיא מגדירה את כל הפסיכולוגיה שלי של תפיסת המציאות. דרך הפריזמה הזאת אני מסתכל על העולם- "איך ליהנות ממה שאני רואה?" הרצון האגואיסטי שבתוכי רוצה רק דבר אחד, לקבל תענוגים. ולכן הדמויות שמצטיירות בתוכי מוכתבות על ידי הרצון האגואיסטי שלי. בכל פעם אני בודק את מידת ההנאה או לחילופין, שנאה ודחייה. לקרב את הפריט הזה או לדחות אותו? כך אני שופט כל דבר, ובמראה הזאת מצטיירים קווים המתארים כל דבר שאני רואה. הם כאילו מוצגים בפניי, אבל למעשה הם נמצאים בתוכי, ברצון לקבל שלי.
בצורה כזאת אני מתחיל להבין איך אני תופס את המציאות ואיך אני יכול להתעלות מעל התפיסה הנוכחית על ידי זה שאחליף אותה בתפיסה האמיתית. "המדרגה הבאה שלך, אומרים לי מקובלים, זה לעבור מתפיסת העולם של המקבל לזאת של המשפיע". אני פשוט ארכוש את האמצעי החדש שיעזור לי לגלות היכן באמת אני נמצא. ולאחר מכן, כאשר אני אגלה את המציאות השניה, יתגלו לי שתי אפשרויות, לתפוס את המציאות בקבלה שוב, או לתפוס אותה בהשפעה.
אי אפשר להסתפק רק באחת מהצורות האלה, אני חייב להפנים את שתיהן. על ידי השגת המציאות בהשפעה, אני משיג אותה גם בקבלה. כפי שנאמר: " זה כנגד זה ברא אלוקים". אני עולה בשני קווים, ושניהם גדלים בתוכי עד שאני משיג את המערכת, השיטה, הנוסחה, שיאפשרו לי להשתמש בהם בצורה הטובה ביותר לרצון שלי. במילים אחרות, אני ממלא בתוכי גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע בצורה האופטימלית, הטובה ביותר. הנוסחה כאן מבוססת על הערך הגבולי, זה התנאי ההכרחי שלה: " לא תקבל כלום חוץ ממקסימום".
זה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה. לומדים בקבוצה, זאת אומרת במעבדה, שכוללת כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, זואולוגיה ומרכיבים אחרים. בגדול אנחנו חוקרים את יסודות הטבע הכולל, שמהווה בסופו של דבר רצון לקבל ורצון להשפיע, וגם כוונות על מנת לקבל ועל מנת להשפיע.
לכן אני כל כך שמחתי כשגיליתי את זה. במדע כל אחד עוסק בתחום הצר שלו, ומה הלאה? וכאן פרוסים לפנינו יסודות הטבע. בהתחלה אנחנו נגלה מה זה המציאות, נפנים שכל דבר נמצא בתוכנו, ואין שום דבר מחוצה לנו. כל המציאות כולה נפרסת בפנינו בתוך גבולותיה, ואנחנו מגלים את כולה עד הסוף.
מה יהיה לאחר מכן, אנחנו לא יודעים, אך הגישה נשארת מדעית לחלוטין. אין כאן שום סתירות, להפך, השיטה הקבלית כל כך אוניברסלית ומקיפה, כל כך בסיסית, שמאפשרת לנו פשטות בכל דבר.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 10.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ניסוי שהוזמן על ידי הטבע עצמו
הפסיכולוגיה של הנשמה
הפסיכולוגיה של העולם הרוחני
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חושבים מדע, טבע, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי |
שיטות ההרגעה וחכמת הקבלה
שאלה: חבר אחד התקשר אליי ואמר: "אני יושב ולומד תורה, וטוב לי ככה". פעם הוא למד איתנו בקבוצה ואחר כך עזב...
תשובתי: לימוד תורה נותן לאדם סיפוק. הוא רואה שכל העולם עוסק בזה ולכן מרגיש את עצמו בטוח יותר, כמו תינוק בידיים של אמא.
אבל אם לאדם קיים צורך פנימי חד, שלמרות ההמונים מעניינת אותו ההכרה, ההבנה, ולא ההרגעה הפנימית שהוא מוכרח לפרוץ אל הידע העליון, להרגשה, לגילוי העולם, לסיבה שלו, לתוכנית, למטרה, אז האדם הזה הוא שלנו, אז הוא הולך בראש כמו כל הקבוצה העולמית.טבעי הדבר, שבדרך מתחרש המיון, הניפוי, שרבים עוזבים, ואחר כך יבואו אלינו חדשים וכך תעבור תקופה נוספת.
אבל עבור כל אדם ההתקדמות האישית שלו מלווה בשאלה הקבועה: "האם אני הולך קדימה להשגה, להיכרות עם ההנהגה העליונה? או שאני שוכב על הספה ומרגיע את עצמי באותם הדברים כמו האחרים והכול בסדר? אני אחכה, ומה שיהיה יהיה, ובינתיים טוב לי". כאילו שאני סגרתי את התריסים ומסתכל דרכם רק קדימה, כמו שסוגרים לבהמות את העיניים כדי שהם יסתכלו רק קדימה. על כך מבוססות כל השיטות חוץ מחכמת הקבלה.
הם "רותמים" את האדם, נותנים לו ביטחון: "הכול יהיה אצלך בסדר, אם אתה תמשיך כך ללכת". אומרים: "תדע פחות, תישן טוב יותר".
ועוד כל יום אני מבצע איזה שהן מצוות: שם הדלקתי נר, פה התפללתי או שעשיתי עוד משהו, אז בהתאם לזה אני כבר כאילו מחובר, כלומר, הכול בסדר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, כמובן שהכול מסודר בצורה טובה.
שאלה: איך אתה מתייחס לאותן השיטות שמדברות באותן המילים, שבהן מדברת חכמת הקבלה, כי הן הרי כולן דומות?
תשובתי: כן, הכול דומה. אם כולם מדברים על אהבה ועל ידידות, אז כולם דומים, החל מהסוציאליזם, הקומוניזם ועד לנאציזם וכולי.
אני נפגשתי עם הרבה מנהיגים של תנועות שונות: סופים, גורו למיניהם, אולם אפילו איני רוצה להזכיר אותם, שלא יחשבו שאני מזלזל באנשים האלה. פשוט חכמת הקבלה זה משהו אחר לחלוטין.
חכמת הקבלה מיועדת לאדם שמחפש תשובה ולא הרגעה באיזה שהוא שלב, סיפוק, הסתפקות בתשובה מרדימה. הוא לא נרגע, לא צריך להוכיח לו בכוח השכנוע: "תראה, ישנם מיליונים שמאמינים בזה", הוא לא שם לב לטיעונים כאלה.
מקובל זה אדם שהולך עד הסוף. אל תאמין, אל תסמוך על שום דבר, עד שלא תגלה בתכונות החדשות עולם חדש. נאמר, "אלף נכנסים לחדר", כלומר, לתוך הכלי הזה, ורק אחד בסופו של דבר "יוצא להוראה", אל האור.
"אלף ואחד", בעיקרון הכוונה היא כמובן לא לכמות. איננו צריכים לחשוב כך ולהתאכזב. "אלף ואחד", הכוונה שאנחנו צריכים להשיג הגדלה פי אלף, עד "אריך אנפין".
מתוך השיעור הווירטואלי, 08.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ושוב על הדת...
חכמת הקבלה: לא להרוס, אלא לבנות
לקחת את האגואיזם בתור שותף
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית |
ניסוי שהוזמן על ידי הטבע עצמו
שאלה: מה תפקיד הקבוצה בדרך שלנו לפיתרון השאלה האמיתית?
תשובתי: הודות לקבוצה האדם שנמצא בניתוק מוחלט מחוקי הטבע האינטגרלי של המערכת, יכול לגשת לבניית המערכת הזאת, ללמוד ולחקור את חוקיה. חכמת הקבלה היא מדע אינטגרלי על הטבע הכולל. אין בה שום דבר מלאכותי או מדומה. כדי ללמוד את החוק הכללי של איזון כל חלקי הטבע, אנחנו צריכים ליצור מעין "מעבדה" ולהשתדל לבנות בה כזאת הדמיה של המערכת. כך זה מתרחש גם במדעים אחרים. אפילו שהמודל שלנו הוא לא אמיתי, אבל בעזרתו אנחנו נתחיל לפחות במקצת להבין את חוקי הטבע והיחסים ההדדיים של חלקיו.
הקבוצה מהווה מעבדה כזאת. ספרי המקובלים הם הוראות העבודה. ואנחנו הם החוקרים, המדענים, שעורכים את הניסויים, לא על עצמנו אלא על הקבוצה, במידת האיחוד שלנו. אילו מאמצים נדרשים מאיתנו? על סמך אילו תנאים? למען איזו מטרה? כל הפעילות הניסיונית שלנו מכוונת למחקר הזה ומתרכזת רק על נקודת האיחוד.בזה אנחנו לא שונים בשום דבר ממדענים אחרים, שדווקא באופן כזה חוקרים את הטבע. ולכן, בעל הסולם כותב, שהפסיכולוגיה המטריאליסטית הניחה, למעשה, את היסודות לפופולאריות של חכמת הקבלה בקרב העָם. כי הפסיכולוגים הרי גם הם עובדים עם קבוצות, שעל בסיסן לומדים את הטבע האנושי ואת טבע החברה. והנה, גם אנחנו יכולים, כמעט באותם המושגים, לייצב ולהסביר את ההמלצות שלנו בעבודה עם החברה ועם כל האנושות. צריך רק למצוא את המילים הנכונות שמובנות לקהל הרחב.
כך או אחרת, זה תואם לחלוטין לעבודת המדענים והפסיכולוגים. כן, אנחנו לומדים על חוקי טבע גבוהים יותר ויחד עם זה יותר עמוקים ונסתרים, שהאדם לא מגיע אליהם בדרך כלל. אבל גם הפיזיקאים לדוגמה, לומדים על חלקיקים אלמנטאריים, שעליהם אין להמונים שום מושג.
במאיץ החלקיקים הגדול הושקעו מיליארדים, עשרות אלפי מומחים, ובניית מתקן טכנולוגי ענק, מה גם, שנלמדים בו יסודות הבריאה שאינם קשורים לתועלת גשמית מיידית. המדענים מקווים לגלות מה התרחש ביקום לפני מיליארדי שנים, אף על פי שאיננו יודעים מה מחכה לנו מחר והמצב בעולם הופך לרע מיום ליום. איפה כאן ההיגיון? ובכל זאת ממשיכים ליישם את הפרויקט הזה.
ואילו אנחנו עוסקים בחכמה העליונה והחשובה, שבאמת מסוגלת להציל את האנושות. הנושא של המחקר טמון בבריאה, בטבע עצמו, שבעצמו "מזמין" את הניסוי הזה מאיתנו, מפני שבו תלוי כל העתיד הטוב שלנו. ולכן אנחנו צריכים למצוא את המילים הנכונות, הדוגמאות החדשות, כדי שבסופו של דבר האנשים יבינו על מה מדובר. וזה יקרה, נקודת המגע בין חכמת הקבלה לבין ההמונים כבר קרובה.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 10.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הפסיכולוגיה של הנשמה
חכמת הקבלה – מאברהם ועד ימינו
הנבחרים ללכת לפני כולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חושבים מדע, טבע, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
אנחנו נחוצים לעולם
בימינו, קבוצה אינה יכולה להיסגר בתוך עצמה, היא אינה יכולה שלא לשאת את השיטה להמונים. זו כבר לא קבוצה ולא חכמת הקבלה. אין אפילו מה לחשוב על בידוד, אחרת, פשוט לא היינו מחזיקים מעמד.
להיפך, העולם מדי יום דורש מאיתנו יותר ויותר חזק. בדיוק עכשיו הוא מתחיל להבין במה תלוי העתיד הטוב שלו, איך להינצל מהמשבר, להמתיק אותו במקצת. בינתיים, ישנם חיפושים, אבל כבר מתברר שצריך לתפוס כיוון חדש, לעבר האדם, ולא למדע וטכנולוגיה. העיקר הוא העולם הפנימי של בני האדם והקשר ההדדי ביניהם. אבל, בכך שהאנושות מבינה את זה, היא מגלה את חוסר האונים העצמי.
כך גם אנחנו, בזה שמשקיעים מאמצים גדולים מאוד בדרך הרוחנית, לא רואים תוצאות. ובינתיים, אין ברירה אחרת, אנחנו חייבים לשנות את עצמנו. את זה מבינים גם מומחים חיצוניים. אבל כאן מופיעה השאלה: "איך לעשות את זה?". אפילו אנחנו בקושי רב מקבלים את המחשבה על המאור המחזיר למוטב כעל האמצעי היחיד. לפעמים רק כעבור עשר שנים האדם מבין, שדווקא את האור הזה צריך להעמיד בראש. מסתבר שהמאמצים שלי צריכים להיות מכוונים לכך, כדי להעיר את המאור, והוא כבר יבצע את המשימה.
והנה גם העולם היום נמצא במצב דומה של חיפוש, שרבים מהם עושים אותו. הם מחפשים באמצעות מה אפשר לשנות את האדם. בסופו של דבר הם יראו, שרק באמצעות החינוך האינטגרלי שאנחנו, תנועת ה"ערבות", מציעים. העולם יגלה את זה, אין לו ברירה אחרת. ואז הוא יזדקק לנו באמת.
ובינתיים, עד כמה שזה אפשרי, צריך רק להפיץ לאנשים את הידע הזה ואת השיטה הזאת כדי שיהיה להם קל יותר לזרז את הזמן.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, "בא אל פרעה", 23.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
המנוע שדוחף את הרעיונות
הפצה: פשוט ולעניין
בתפקיד המקשרים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, קבוצה, שיעור הקבלה היומי, תנועת "הערבות" |
תן לאדם את מה שהוא מוכן לקבל
שאלה: בשנים האחרונות אנחנו מדברים הרבה על העבודה עבור 99% מאוכלוסיית העולם. אם אני כבר מתוקן, ורואה את העולם כמתוקן, לשם מה עליי לתקן אותם?
תשובתי: אם הם לא היו סובלים, יתכן שהיית צודק. אם הם לא היו מחפשים פתרון למצבם, אז בוודאי שלא היינו פונים אליהם.
חכמת הקבלה הייתה נסתרת לאורך אלפי שנים. לראשונה היא התגלתה לפני 5773 שנים, אך אחר כך שוב הוסתרה. הגילוי השני שלה קרה בבבל העתיקה, לפני 3700 שנה. אבל למעשה אף אחד לא השתמש בה והיא שוב נעלמה. עכשיו, בעשרות השנים האחרונות היא שוב מתגלה בהדרגה. הגילוי השלישי הזה מאופיין בגלובליות שלו.
בעולם קיים צורך ממשי לדעת כיצד להמשיך לחיות? האנושות סוף סוף גילתה את אפסיות קיומה. לשם מה לחיות? האם צורת הקיום של החומר החלבוני - וזה הכול? אך מכיוון שאתה כבר התפתחת עד לרמה שאתה כל הזמן סובל ותמיד חסר לך משהו, אז הייסורים הללו מעוררים את השאלה: למה לי החיים האלה, לשם מה, כיצד, מדוע?
הרי לפני שהשאלות הללו התגלו, עד שהייסורים הופיעו בצורה גלובלית פחות או יותר במשפחה, בחברה, בתרבות, במדע, והיום גם בכלכלה, אנחנו לא יצאנו להמונים.
אבל אם גם היום האדם לא צריך כלום, אתה אל תגיד לו שום דבר, תן לו לחיות בשקט. הבורא נותן לו רצונות בדרגה מסוימת, והוא ממלא את הרצונות האלה: יש לו בית, גינה, תרנגולות, חלקה קטנה. טוב לו, מספיק, אל תיגע בו. אין לך זכות!
אך אם האדם סובל, תנסה לתת לו משהו כדי שהוא ימצא תשובה על שאלתו אודות הייסורים.
ואם הייסורים מתגלים כבר בצורה גלובלית: במצב הנוראי של הילדים בבתי הספר, בניכור של הנוער, בדיכאון, סמים, התאבדויות, אבטלה, קריסה מוחלטת של היחס קודם לחיים?
אז אנחנו יכולים לדבר, אבל בכללות, בלי לפנות לכל אדם. לדבר על הסיבה למה שקורה, על האגו שלנו וכיצד אנחנו יכולים לתקן אותו מעט, אם נשנה את היחסים בינינו, נוכל להגיע לחיים טובים יותר.
למעשה, אנחנו רק מציעים איך אפשר לשפר את מצבנו, ורק במקום ששם ישנה הדרישה הגדולה ביותר לכך. לכן, אנחנו מפיצים קבלה רק באותם המקומות שזה נחוץ, שבהם לאנשים יש צורך אמיתי בכך.
שאלה: אם אני יוצא להפצה עבור 99% מהאוכלוסייה, ללא הכנה מינימלית, האם אגרום להם יותר תועלת או נזק?
תשובה: צריכים ללמוד זאת. יש לנו קורסים מיוחדים למחנכים ולמורים, עבור האנשים שעובדים עם ההמונים, וכן למרצים. כל מי שמשתתף בהפצה ברחבי המדינה חייב לעבור את הקורסים האלה.
אנחנו מחייבים את כולם, בלי יוצא מן הכלל. כולם! כל אחד צריך לעבור את הקורסים הללו ולהשתפר. וזה עוזר. ראשית, זה מעצב את האדם: באמצעות פנייה אל היתר, הוא מתקשר אליהם, ומתוך המגע איתם הוא מתחיל לעצב את עצמו.
ההפצה זה האמצעי היעיל לעלייה הרוחנית.
מתוך שיעור מס' 4 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האור המושך של האהבה
"נקודה שבלב" שלא הבשילה
בואו נכיר את הבורא!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, כנסים, פוסטים נבחרים |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר