עבודה רוחנית של 100% בשרשראות האגו
שאלה: באיזו צורה צריך לעבוד כדי שהפעולה תהיה מעל לרצון לקבל שלי?
תשובתי: קשה לנו לתאר זאת בינתיים, מפני שאפילו פעולת ההשפעה אצלנו, היא עדיין מטעם הרצון לקבל. אבל גם זה טוב, וזה נקרא "לא לשמה".
אם אני משפיע כדי להרוויח יותר, אז זה נקרא אגו מפותח ומוגדל בעולם שלנו. אגואיסט שהוא לא מפותח, פשוט לוקח לעצמו, כמו שודד שמאיים עליך באקדח ולוקח הכול לעצמו כפי שפועל האגו הנאיבי והפשוט ביותר.
אם הבנק גונב ממך, בכך שכאילו עוזר לך במתן הלוואה, אחר כך אתה רואה שהרוויחו על חשבונך היטב, אז זה כבר אגו יותר גבוה ומפותח. לכן, אפילו בהיסטוריה האנושית, בתחילה היו הרבה מלחמות, גניבות, והאנשים נאלצו להסתתר מאחורי חומות העיר.
אבל אחר כך האדם החכים ולמד לשקר לאחרים ולגנוב בצורה חכמה, על פי החוק. הוא כבר עושה חשבון ורואה שאין טעם להשתמש בנשק ולשפוך דם כה רב, אם אפשר לעשות את זה אחרת ולעשות עסקה, שתביא רווח עוד יותר גדול ובטוח. אבל כל החישובים האלה נובעים בינתיים מאותו הרצון לקבל.
אבל כאשר אני משיג רצון להשפיע, אז המעשים שלי נקראים "לא לשמה", מפני שאני אמנם מבצע אותם בצורה אגואיסטית לעצמי, אבל מנסה לפעול לא למען עצמי. פשוט אין לי ברירה, כי אני הרי נמצא בגלות, בעבדות אצל האגו שלי, ולכן נאלץ לשמוע לו ולחשוב על עצמי.
לפעמים אני כל כך משתוקק להשפיע, להתחבר עם האחרים, אבל אחר כך רואה, שעשיתי הכול למען עצמי. ואם לא היה לי אינטרס עצמי, לא הייתי מצליח לעשות כלום, אפילו לא לחשוב על זה. אבל אני כבר לא מסכים עם זה ומשתדל לבצע לפחות איזושהי פעולה בעל מנת להשפיע, לכן היא נקראת "לא לשמה". זאת עבודה רוחנית במאה אחוז, כי האדם הרי אינו אשם שנמצא בגלות, תחת שליטת הרצון לקבל שלו.
הוא פועל כך מחוסר ברירה, וחייב לעבור את התהליך הזה, בכך שמשיג מהירות מספיק גבוהה כדי לקבל חיסרון שלם, כלי שלם להשפעה. לכן אנחנו צריכים לפעול עדיין במצב של "לא לשמה", בכך שרוצים לתאר לעצמנו את כל המצבים שבהם ממומשת ההשפעה עצמה ("לשמה"), ולנסות פיזית, נפשית, פנימית, בכל הלב (הרצון) להשתתף בפעולה הזאת, בזה שאדם מחייב את עצמו להיכלל בתוכה.
אפילו שאני אצליח במידה כלשהי לחשוב על ההשפעה, וכל השאר יהיה אגואיסטי, בכל זאת השתדלתי. ולכן זו נקראת "עבודה רוחנית", כי אפילו שאני יודע שאני פועל למען עצמי, לפחות בפעולות החיצוניות אני משקיע את כל המאמצים כדי לפעול בעל מנת להשפיע. ולכן זה נקרא "לא לשמה", זאת כבר עבודה רוחנית, ולא סתם אלטרואיזם שיקרי כפי שזה מתרחש בעולם שלנו.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 15.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תתנו לאור לסיים את עבודתו
כוחה של זכות הבכורה
כשמתחילים לסרב לעבוד בשביל האגו
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
הקריטריון היחיד
שאלה: האם אפשר כהתחלה לבנות חברה אינטגרלית באיזו מדינה נפרדת, למשל באוקראינה, איפה שקיים הצורך באידיאולוגיה יעילה?
תשובתי: בכל מקום קיים הצורך באידיאולוגיה יעילה. השאלה היא רק, מי סבור שהצורך הזה קיים?
אנחנו רואים שהמונים סובלים והם סובלים בכל המדינות. כך זה באוקראינה וגם במדינות הבלטיות, ובמידה מסוימת גם באירופה, שסובלת, אם לא מבעיות חומריות, אז ממה שמכונה בעיות רוחניות: דיכאון, סמים, התאבדויות.
לכן, קשה לומר מי נמצא במידת ההכרה יותר טובה או יותר רעה של מצבו המייאש.
הכול תלוי גם באופי של העָם. לא פעם הייתי באמריקה הלטינית. למרות שהאנשים חיים שם בצנעה רבה ואפילו סובלים מרעב, יש להם אופי אחר. הם נושׂאים חלק ניכר מהבעיות באופן אחר לחלוטין מאשר האירופאים.
לכן, קשה לאפיין היכן החברה קרובה יותר או רחוקה יותר משיטת העלייה.
כדי להתחיל במימוש של השיטה הזאת, האנשים צריכים להבין שהם צריכים להתעלות מעל האגו הקטן שלהם: האישי, הלאומי, העממי, המדיני. הם צריכים לראות בזה רעיון שיאחד את כל האנושות. כאן צריכה להיות עלייה די רצינית מעל לשאיפות שלהם במשך הדורות, מעל לגאווה, לגדלות, להכרת הייחודיות העצמית. זה לא פשוט.
אפשר להבין עד כמה האנשים מוכנים לתפוס את הרעיון הזה מתוך הקריטריון הבא: אם אתה מסביר שעתידה של האנושות הוא לא בייחודיות של איזה שהוא עָם ובדיכוי, בעליונות שלו על האחרים, אלא בכדי לשמש לכל השאר דוגמה לאיחוד ולעזור להם בזה, והחברה מוכנה לשמוע לך, אז היא כבר קרובה למימוש של השיטה הזאת, ממש מוכנה לכך.
מתוך השיעור הווירטואלי, 05.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
חיים ללא מותרות
המודרניזציה של המוסר
ההיענות היא אמצעי להארכת החיים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
עבודת הנמלים של האור
שאלה: מדוע תהליך התיקון הוא כל כך איטי?
תשובתי: תהליך התיקון הוא בכלל לא איטי. אנחנו פשוט לא מכירים את כל הטבע. אף אחד מאיתנו לא יודע בכמה מיליארדי קשרים הוא מחובר עם כל האחרים, ואֵילו שכבות מסתתרות בעומק הרצון שלו.
האדם בכלל לא מרגיש את הרצונות והתכונות שלו, וחושב שאין לו כלום חוץ מאותם דחפים בהמיים שהוא מרגיש בתוכו. והאור העליון משפיע עלינו, מנקה, ועושה סדר בכל השכבות התחתונות של הרצון שלנו.
תאר לעצמך: עכשיו אתה לומד, אבל מה אתה באמת עושה? אתה יושב עם הגוף הפיזי, הגוף הבהמי שלך, מסתכל בספר ולומד מתוכו, במקרה הטוב, 1% ממה שכתוב, ובשכל הבהמי והגשמי שלך, ברצון האגואיסטי, אתה קובע כיצד להשתמש בכל זה בצורה הטובה ביותר לתועלת עצמך.
אבל יחד עם זה, יש לך קשר מסוים עם שיטת התיקון (התורה), אפילו אם הוא אגואיסטי. זה אפילו עדיין לא "לא לשמה", כי אתה הרי חושב רק איך להרוויח ולהתעלות מעל כולם. אבל בכל אופן, במצב הזה כבר נוצר קשר מסוים בין השכבות הגשמיות שלך, השכבות האגואיסטיות שלך, לבין התורה, מפני שהביאו אותך ללמוד, ועכשיו אתה מסתכל בספר, אפילו אם אינך מבין בו שום דבר.
הקשר הזה כבר קיים, אפילו אם אתה, בעיניים הבהמיות שלך, מנסה לקרוא את מה שכתוב על העולם האחר ולנצל את העולם ההוא בצורה אגואיסטית. אפילו על ידי מגע כזה עם המקור, אתה כבר מקבל ממנו הארה קטנה. והאור הזה מתחיל לשנות אותך מבפנים, בעומק של הרצונות האגואיסטיים שלך. לא רק בדרגת החי, אלא אפילו בדרגות הדומם והצומח. הוא פועל עליך וכל הזמן משנה אותך, בזמן שאתה משקיע מאמצים שהם אפילו לגמרי ב"לא לשמה", כמו אגואיסט גמור.
אבל האור פועל על אותן השכבות העמוקות, שמתוכן אתה מתחבר איתו. אתה הרי רוצה משהו אחר לגמרי: להרגיש, להבין היכן מתרחשים השינויים הללו. אתה רוצה לבלוע את האור המקיף, לקבל אותו בתוך הרצונות האגואיסטיים שלך וליהנות.
ובינתיים הוא מתקן אותך מבפנים, מהמעמקים הכי נמוכים של האגואיזם השפל שלך – להשפעה. בינתיים אתה לא מרגיש את השינויים הללו, מפני שהם נעשים בפנים באופן בלתי הכרתי. אבל בהדרגה, על ידי התיקונים האלה אתה תשנה את המחשבות והרצונות שלך ותתחיל לחשוב שאתה באמת רוצה להגיע לאהבה לזולת, ואולי אתה אפילו רוצה ליהנות לבורא.
לכן לא צריך עכשיו להתרעם על כך שאין אור. האור יגיע ברגע שתתחיל לדרוש אותו במלוא הכוח, ברגע שתרצה שהוא ישלוט עליך ושתכונת ההשפעה תשרה בך. אבל כל עוד אתה לא רוצה את זה, ואתה אפילו בכלל לא יודע מה אתה רוצה, אז איזה גילוי יכול להיות? אין עבורו חיסרון!
אותם הרצונות בינתיים נסתרים עמוק בפנים, ואל תדאג, הם כל רגע מיתקנים יותר ויותר על ידי האור. הדרך הזאת היא כל כך ארוכה, מפני שאנחנו לא משקיעים מספיק מאמצים. אבל אפשר היה לזרז מאוד את כל ההתפתחות.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 20.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להוקיר כל טיפה של אור
האור עבור כל שוכני העפר
חיישן רגיש ביותר לאור המקיף
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
כל עוד יש כוח, לא צריך מוח
דעתו של טימותי גייטנר, שר האוצר האמריקאי: "המשבר הכלכלי שמקיף את אירופה הוא רציני מאוד. ההשלכות של המשבר יורגשו במהלך העשורים הקרובים.
אירופה נקטה עד עכשיו במספיק פעולות כדי לשכנע את העולם למנוע כישלון כלכלי נוראי, אבל בינתיים חסרות סיבות להחזרת האמון המלא. יש לבדוק מהם האמצעים הפיננסיים הדרושים להגדלת משאבי קרן המטבע הבינלאומית. אני מאמין שמדינות העולם יעשו את כל שביכולתן, כפי שהן עשו בעבר, על מנת להבטיח שיהיו לקרן המטבע הבינלאומית מספיק אמצעים להתמודד עם האתגרים העתידיים".
התייחסותי: הוא מדבר כאילו המשבר תלוי במישהו מהם או בכולם, ולא בתוכנית התפתחות האנושות, שנועדה להביא אותה עכשיו, בשלב הנוכחי, להכרה שהאגואיזם הוא הרע היחיד בטבע והסיבה לכל הצרות שלנו.
לא משנה אֵילו פעולות האנשים ינקטו, בסופו של דבר נצטרך להזמין על ידי הפעולות שלנו אי נעימויות יותר ויותר גדולות, שיביאו אותנו להרגשת אפיסת כוחות מלאה מכל הניסיונות להיטיב במשהו את המצב. מתוך המצב הזה של אפיסת כוחות, יופיע מצב של ייאוש ונכונות לשמוע מהמקובלים על שיטת התיקון, לא של העולם אלא של עצמנו. ודרכנו, של העולם.
ידיעות קודמות בנושא:
שנת 2012 – שנה מכרעת עבור אירופה
הקהילה הבינלאומית חייבת לשתף פעולה
אירופה היא אגוז קשה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
מאלטרואיזם אגואיסטי – לסופר-אורגניזם ולפאשיזם
ההתנהגות האלטרואיסטית נחשבת ברוב הדתות כמטרתה העיקרית של האנושות. נהוג לחשוב שהאלטרואיזם עומד בבסיסו של החסד.
הסופר הרוסי בוריס קריגר אמר, שאלטרואיזם הוא אגואיזם ברמת המשפחה, הקהילה, השבט והאנושות. כל המעשים האלטרואיסטיים שלנו נעשים על ידינו בסופו של דבר כדי לספק את המצפון, האמונות הדתיות, ההרגלים והפחד להיענש על ידי הגורל, האלוקים. מעשה לא-אנוכי אמיתי, שאין מאחוריו שום סיבה מוסרית, דתית או אינסטינקטיבית, הוא בלתי אפשרי לביצוע!
לאלטרואיזם קיים מקום מיוחד בקבוצה של בני אדם. מופיעה בהם תחושה של "סופר-אורגניזם" (ג'ונתן היידט, בספרו "הנחת האושר", במאמר "סופר-אורגניזם מקרי", ברט הולדובלר ואדוארד ווילסון בספרם "סופר-אורגניזם"), שבו כל אחד מוכן להקריב את עצמו למען שאר חברי הקבוצה. אנשים מוכנים להקריב את עצמם לטובת כל הקבוצה, כדי למנוע איום מצד קבוצה אחרת. אלטרואיזם קבוצתי הוא הבסיס והיסוד של האימונים הצבאיים, שבהם מרגילים את האדם להחשיב את חיי המדינה יותר מחייו עצמו.
הוכחות לתיאוריה הזאת ניתן למצוא עוד אצל דרווין, בעיקרון "הברירה הקבוצתית", שמניח כי "הברירה הטבעית יכולה לחול לא רק על אנשים בודדים, אלא גם על קבוצות שלמות" (מאמרו של ג'יימס שוורץ "מותו של האלטרואיסט"), שבהן האלטרואיזם נחשב לאגואיזם קבוצתי.
"ליצור יחידה פונקציונאלית, שבה כל אחד מוכן להקריב את עצמו למען כל הקבוצה על מנת להתגבר על קשיים או על סכנה, שנובעת בדרך כלל מסופר-אורגניזם אחר, זוהי היכולת האנושית הנעלה ביותר והנוראית ביותר.
זהו סודם של ארגונים מצליחים שעובדים לפי עיקרון הכוורות או ההיררכיה. זוהי מטרתם של האימונים הצבאיים ההתחלתיים. זהו השכר שלמענו אנשים מוכנים להתנדב להתגייס לצבא, או להיכנס ללהקות רוק ולחוגי אוהדים. זהו חלומו של הפאשיזם. הדבר יכול להסביר את אהבתנו לדבקות (זמנית, מותנֵית, או קבועה) במשהו גדול יותר מאיתנו".
אבל אותו אלטרואיזם שמציעה חכמת הקבלה, נולד בתוך האדם תחת השפעת האור העליון, האור המקיף, ובו מופיע הרצון להשפעה ואהבה כלפי החברים לקבוצה, שדעתם זהה לדעתו, מפני שרק איתם הוא רוצה להשיג את המטרה: הדבקות בבורא. זוהי שיטה שונה לחלוטין: "אמונה למעלה מהדעת", לא למען המילוי, אלא דווקא למען ההשפעה. תנסו, ותמצאו את ההבדלים!
ידיעות קודמות בנושא:
עבודת התא – אלטרואיזם טהור
אלטרואיזם הוא חשבון מדויק
האלטרואיזם מתחיל אחרי ההכרחיות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, חינוך, ילדים |
תשכחו משוויון וצדק
בעולם שלנו לא יכולים להיות צדק ושוויון. הרי אנחנו מלכתחילה לא שווים. אז מדוע אנחנו באים בטענות לאנשים שונים, אם הטבע עצמו יצר אותנו כאלה שונים? ומדוע אנחנו בכל זאת שואפים לשוויון, אם זה מנוגד לטבע?
האחוז האחד של העשירים שולט ב-35% מכל ההון העולמי. 10% מהאנושות הם גאונים, שקדנים ומוכשרים, וכך זה היה תמיד! ללא קשר למדינות, ישנם לא יותר מ-20% של אנשים אמידים. התופעה הזאת ידועה בשם "עקרון פארטו". בנוסף לכך, גם בתוך ה-20% העליונים של החברה ישנם 20% עליונים, וכן הלאה. בסופו של דבר, מי שנמצא בחלק העליון של החברה הוא בעל השליטה וההשפעה הגדולים ביותר. טבעי הדבר, שהתופעה הזאת מנוגדת למדדים ה"ממוצעים" בהתפלגות גאוס.
וכדי שלא נחשוב שזוהי תוצאה של האגואיזם שלנו, אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא יוצרים בעצמנו את היחס הזה, אלא מקבלים אותו מהטבע. זה קיים גם בפרצוף הרוחני (בנשמה), שבו כמות מזערית (גם אנחנו אומרים 20%, "על פי הרב"ש", על אף שמדובר בהרבה פחות מכך) הולכת למילוי (ל"תוך" של הפרצוף), וכל השאר נשאר למעשה ריק (סוף הפרצוף), עד כדי כך, שבמקום כל ההיקף אנחנו ממלאים רק קו דק (קו אין סוף).
אבל בתוך הקו הזה, לפי מידת החיבור של היחידים, מתחיל תהליך של אינטגרציה (קבוצה), ואז, בדרגת ה"בהמה" כל אחד מקבל לפי צרכיו הנבונים, ואילו כל המילוי העליון מגיע לרצון הכללי. ולכן בכלל לא עולה השאלה של שלטון וחלוקה!
אבל בעולם שלנו זה נאיבי לדרוש שוויון וצדק, מפני שחוסר השוויון והצדק נקבעו מלכתחילה על ידי הטבע, כדי לאלץ אותנו לעלות, על מנת שנתקן את חוסר השוויון הטבעי הזה בדרגת ה"אדם".
ידיעות קודמות בנושא:
למה אנחנו לא יכולים להירגע
חלוקה צודקת – אף אחד לא מקבל כלום
מהו שוויון?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: טבע, משבר עולמי, קבוצה |
גנבים ברשות החוק
כולנו יחד צריכים להתרכז היטב בתיקון העולם, בחיבור, כדי שהאנשים יגלו שרק זה מה שחסר להם.
כל אדם רוצה משהו, ולא משנה מה בדיוק. לא ניתן למלא את כל הרצונות הללו, מפני שהם "מתלבשים" זה על זה, ומחייבים אותנו ליהנות זה על חשבון זה. כך הכול בנוי. באופן אגואיסטי אנחנו יכולים להשיג רק חלק קטן, ואת כל השאר אנחנו מממשים על חשבון הזולת. חוץ מהאוכל הנחוץ לקיום הגוף ה"בהמי" שלנו, את כל שאר הדברים אנחנו לוקחים מהאחרים, בצורה זו או אחרת. וזה נוגע לכולם, ללא יוצא מן הכלל: יש מישהו שחסרה לו אותה פרוסת הלחם שאני זרקתי, אותה עגבנייה שהתקלקלה לי. כל אחד הוא אגואיסט בהגדרה. כלומר, הוא חי מכך שהוא גונב ולוקח מהזולת.
ולכן בעולם שלנו אף אחד לא יכול להיות מאושר ומסופק. כי המערכת היא אינטגרלית, ואם אני לוקח משהו לעצמי, אני באופן אוטומטי גונב את זה מהאחרים.
רק אם אני משפיע לכולם, השפע מגיע ועובר דרכי. קשה "לעכל" את השיטה הזאת, אך למעשה היא מאוד פשוטה. למעשה, רק בזכותה הכול קיים, בעוד שבזכות האגו שלנו קיים רק הפגם שלנו במוח ובלב, וזאת שטות ביחס למציאות האלטרואיסטית.
ולכן הפיתרון עבור כולנו הוא אחד: לחשוב על החיבור. ברגע שנוכל להתקרב בלבבות זה לזה, לפחות בכמה מילימטרים, העולם ירגיש מייד הקלה והטבה. אז בואו נעשה את זה.
הכול תלוי במה שקורה בתוך האדם. דווקא זה קובע את תפיסת המציאות שלו ואת המציאות עצמה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 12.03.2012
ידיעות קודמת בנושא:
למה רועמים התותחים?
שבירת האגואיזם
מלחמת גוג ומגוג – מבעד לחלון או בתוך הנשמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
מה זה אגואיזם
במושׂג "אגואיזם", אין הכוונה לרצון רגיל של אדם להשיג מילוי לרצונות הגשמיים שלו (אוכל, מין, משפחה) ולרצונות האנושיים (עושר, שליטה, מושכלות), אלא להתנגדות שלו לחיבור, להשפעה ולאהבה לבני אדם.
דחייה מסוג זה מתגלה רק בזמן שהוא משתתף בקבוצה של חינוך אינטגרלי, במידת מאמציו לחיבור עם חברי הקבוצה.
ידיעות קודמת בנושא:
בשבי האגואיזם
פרידה מהאגו
האגו הוא החבר שלנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, קבוצה |
המלכודות שהציב לנו האגו
שאלה: היכן נמצא המקום של הקבוצה בחג הפורים, בסיפור של המן ומרדכי?
תשובתי: בקבוצה אתה יכול לברר היכן נמצא ה"מרדכי" שלך, והיכן נמצא ה"המן" וכל שאר הדמויות שמפריעות לך להתחבר לקבוצה כדי לגרום נחת רוח לבורא.
קודם כל צריכים, מה שנקרא, "למצוא את הצפון", לברר האם יש בך את היחס פנימי ביותר, שאיתו אתה רוצה לעשות נחת רוח לבורא. האם אתה מגלה בתוכך כזאת נקודה, ולו רק רצון חלש ועדין ביותר. האם הוא נמצא אצלך?
אם לא, לא נורא, הוא עוד יבוא, הוא יתגלה על ידי האור המחזיר למוטב, ובסופו של דבר תתחיל להרגיש שאתה שייך איכשהו לבורא. ולפני הכול, אנחנו צריכים למצוא בתוכנו את ההשתוקקות הזאת שקובעת את הכיוון העיקרי, וזה אפשרי רק בעזרת הקבוצה.
לכן, כל מה שאנחנו עושים בקבוצה, עם החברים, כל אסיפות החברים שלנו - הכול צריך להיעשות מתוך מטרה להשפיע נחת רוח לבורא, או לפחות להתקרב לזה. ואם איננו פועלים לשם כך, אז כל זה יהיה "מושב לצים".
כי החיבור בקבוצה עדיין לא אומר שום דבר. ידוע שבמהלך ההכנה של קבוצות שונות, בצבא או בכדורגל, נערכים אימונים פסיכולוגיים למיניהם, שמטרתם לגרום לאדם להיות מוכן להקריב את חייו למען הקבוצה שלו. הוא מתחיל להרגיש שהקבוצה נמצאת מעליו. ולאחר מכן הוא כבר פועל לפי חשבון פשוט: הוא משווה את עצמו עם הקבוצה ורואה שיש לה ערך גבוה, ולכן הוא אפילו מוכן להרוג את עצמו.
זהו אלטרואיזם שקרי שמאפשר לאדם להקריב את עצמו רק מפני שנוצר בו סדר עדיפויות חדש, שקובע מה לפי דעתו יותר חשוב ומה פחות חשוב. אבל אין לכך שום קשר להשפעה, אלא זאת פשוט תוצאה של מניפולציה פסיכולוגית.
וזוהי מלכודת מסוכנת, כי ישנם רבים שחושבים שהם הולכים בדרך של השפעה, אך הם בעצם משתתפים במושב לצים, כלומר, בקבוצה שמקרינה את חשיבות ההשפעה לקבוצה. למעשה, זהו אגואיזם גדול עוד יותר, אגואיזם קבוצתי, שמושך את האדם קדימה. הוא נמצא מעל לאדם, אך אינו מוביל לכיוון הבורא. וזוהי הטעות של אנשים רבים. דווקא כתוצאה מהטעות הזאת, שנעשתה בעבר בשלב מסוים, התפתחו כל הדתות.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 08.03.2012
ידיעות קודמת בנושא:
מה אפשר לתת לבורא?
חג הניצחון של הכוונה
מדוע המלך אוהב את המן (האגו)?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
קבוצה היא מגבר הופך
שאלה: במערכת החינוך הרגילה האדם מבין פחות או יותר במה להשקיע מאמצים. נניח, בבית הספר התלמיד מקשיב בתשומת לב למורה, רושם, עושה שיעורי בית, משקיע מאמץ אינטלקטואלי רב וכוח רצון, ולא מרשה לעצמו לנוח. דבר דומה קורה כאשר האדם מתבגר: במקום לבלות, הוא עובד. המאמצים הללו מובנים. מהם המאמצים האינטגרליים על האגואיזם? האם יש כאן מקום למאמצים כוחניים?
תשובה: למעשה אין. אם האדם בונה את עצמו נכון ביחס לקבוצה, לסביבה, ועושה זאת באופן שהיא תשפיע עליו והוא עליה בצורה חיובית – אז הפעילות ההדדית הזאת גורמת לאדם להשתנות מרצון, מבלי שהוא ישים לב. הוא בעצם משקיע מעט מאוד מאמצים כוחניים כדי למשוך על עצמו את ההשפעה החיובית של הקבוצה.
הרי אם אני משקיע מאמץ כוחני קטן בקבוצה והקבוצה, שמאורגנת באופן מסוים, מגיבה בצורה נכונה, אז הארגון הנכון הזה של הקבוצה מייצר כוח שמשפיע עליי. לבקשה הקטנה שלי היא מגיבה כך שהיא משנה אותי מיידית ונכון. כלומר, באמצעות מאמץ קטן, בקשה קטנה לשינוי כלשהו, אני מקבל הגברה פי אלף של הדחף שלי, ומשתנה. כלומר, הקבוצה היא סוג של מגבר הופך, שפועל עליי בקשר הפוך ומאלץ אותי להשתנות.
מתוך שיחה מס' 10 על החינוך האינטגרלי, 16.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ההנהלה הרוחנית של הקבוצה
קבוצות ל"גיל הזהב"
מאמצים משותפים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
רק קדימה
שאלה: אין לי ספק שאנחנו ניכנס לתוך הכנס בעלייה והתפעלות. אבל מה עליי לעשות אם המצב ישתנה, אם תתחיל ירידה?
תשובתי: ודאי שמחכים לנו גלים: לכל אחד בנפרד, ויכול להיות שגם לכולם יחד. זה ברור, אבל דווקא מעליהם אנחנו צריכים לעבוד. או שאתה חושב שהמגע הראשון עם הרוחניות יפטור אותך מכל הבעיות? – לא, אתה צריך בכל העוצמה להיכנס פנימה, להיאחז כמו בולדוג.
כאשר מתנפל עליך כלב גדול, אתה צריך להכניס את היד לתוך הלוע שלו, כמה שיותר עמוק, ואז הוא ייאלץ להרפות. כך גם כאן: אל תיסוג, תלחץ קדימה, עד כמה שזה אפשרי.
שאלה: האם אני אוכל לעשות את זה בעצמי, לבד?
תשובתי: אתה תוכל לגרום לכולם ללכת אחריך, ללא אף מילה. אם אתה דואג להם, אתה "מכריע את עצמך ואת כל העולם לכף זכות". כי הכוח הרוחני עובר מכל אחד לכולם ומכולם לכל אחד. זה לא סתם החיבור ההדדי שלנו. הוא נמצא בינינו.
שאלה: אני לא מבין מהו הכוח הרוחני, אבל אני יודע מהו האגואיזם שלי. הוא ילחץ עליי, ואני לא אודה בזה, ואסתיר את זה. ומה אם זה יגיע לקיצוניות, לשנאת חינם? אני אגרום נזק לכולם.
תשובתי: הגלים האלה עוברים דרכך כבר שנים. זה נורמלי, ואנחנו צריכים להתגבר על זה. אף אחד לא אומר שהכנס הוא גן עדן, שלתוכו אתה עף כמו מלאך. ודאי שלא.
אנחנו מתאספים יחד ומתנתקים מהעולם, כדי ליצור אווירה כזאת שתשפיע על כולם. ואז כולנו יחד נוכל לא רק לנטרל את היצר הרע שלנו, אלא גם להתגבר ולשלוט עליו. הוא "יתפח" תחתינו, כמו בצק, וכשאנחנו נישאר מעליו, נשיג את הדרגה הרוחנית. אנחנו צריכים לעבור את כל העובי הזה של ההסתרה, והוא מתגלה דווקא בשנאה.
אל תצפה שהכול יעבור חלק, ללא תקלות. אנחנו רוצים את זה, אנחנו רוצים להתעלות במכה אחת, אבל לכל אחד יהיו מחשבות משלו ובירורים משלו. לכן, תביא את כל השנאה שלך ואל תפחד ממנה. העיקר שזה יוזמן על ידי הרצון להתחבר עם כל החברים, ולא על ידי משהו אחר.
שאלה: ומה אם אני אראה שקיים מצב כזה אצל החבר? האם עליי להתערב, או לא לגעת?
תשובתי: אתה חייב להראות לו דוגמא אחרת: לחבק אותו, לעשות משהו ללא לחץ, בעדינות, כדי להעלות ולרומם אותו. אל תעלים עין, כי בפנימיות הוא מפריע לכולם. כולנו בסירה אחת, האם אנחנו יכולים להרשות למישהו לקדוח בה חור? אתה חייב לעטוף אותו בחום, כדי שהוא יהיה מאושר, כדי שהוא ייצא מהירידה.
שאלה: אבל מה אם אני אטעה: יכול להיות שהוא מתרכז במחשבות, ולי נדמה שהוא בירידה...
תשובתי: תחשוב על ההצלחה של כולם, והכול יהיה בסדר. רק אהבה ודאגה.
מתוך שיעור בנושא "תקנון הכנס בערבה", 21.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
נסחפים ברוח האהבה
ערבים זה לזה
לשחק שאני למטה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
שופטים ושוטרים בכל השערים
נאמר: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". שופטים הם אלה שמ
חליטים "בכוח" מה על האדם לעשות עם עצמו, ובכך יוצרים הפרעות פוטנציאליות. ושוטרים הם אלה שמבצעים בפועל את ההחלטה, זורקים את האדם מהדרך ומרחיקים אותו, כמו שנהוג בעולם הזה לחלק את התפקידים.
ובמדרגות העליונות יותר אפשר לפרש את זה כמצבים של קטנות וגדלות. השופטים שופטים את האדם לפי ה"זכויות" שלו (ג"ע, כוח הבינה, אור החסדים שנמצא בו), כשהם שוקלים אותן ביחס לעביות של הרצון לקבל שלו, כמו במאזניים.
והשוטרים עוסקים כבר בכלים דקבלה, שלשם כך יש צורך בשוטרים שישמרו שהם לא יפרצו החוצה והאדם לא ישתמש באח"פ שלו.
זוהי אותה העבודה שתלויה במצב שבו נמצא האדם, בהסתר כפול או בהסתר רגיל, או בגילוי של שכר ועונש, או באהבה. בהתאם לזה משתנה האופי של השופטים, השוטרים, ואחר כך השומרים.
וגם בין השופטים עצמם יש סוגים שונים זה מזה. כל התלמוד הבבלי בנוי על המחלוקת הזאת, על הדינים של הרצון לקבל. זוהי הוראה כיצד האדם צריך לבנות ולהעריך את עצמו, להיות שוטר לעצמו, וקודם כל שופט לעצמו.
האדם משווה את מצבו עם מה שכתוב בתלמוד, ורואה באיזו מדרגה הוא נמצא, אילו דוגמאות הוא צריך לממש על עצמו בדרגות הדומם, הצומח, החי או המדבר. הוא רואה לאיזה מדרגות הוא גרם נזק על ידי האגואיזם שלו ובאיזו צורה הוא יכול להשלים אותו, כלומר לתקן את הנזקים הללו שנגרמו על ידי האגו שלו.
לזה מוקדשת כל הגמרא וכל העבודה במדרגות הרוחניות. אם תפתחו את התלמוד הבבלי, תראו שכל הוויכוחים והמחלוקות הם רק על זה, תוך בירור מפורט לפרטים הקטנים ביותר.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 21.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שריון כנגד האגו
שופטים ושוטרים
שפוט את עצמך!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
השפע הוא השפעה חסרת גבולות
בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", צ"ו: "והזכאים הללו, כבר אינם יכולים לפרוש את עצמם, מקיום המצוה כהלכתה, כמו אדם, שאינו יכול לפרוש את עצמו, מתענוג נפלא, שהגיע לידו. וכן בורחים מפני העבירה, כבורח מפני הדליקה. כי עתה נמצא הענף דבוק בשרשו כראוי, והחיים מושפעים לו בשפע רב ממקורו בלי הפסק".
במצב הזה אנחנו מסוגלים להתגבר, מסוגלים להתעלות מעל לאגואיזם. אבל לא מדובר על "חיים קלים": אנחנו לא יושבים בכורסה רכה, והמטעמים לא עפים לנו לתוך הפה. פשוט, בזכות ההשגה הקודמת, אנחנו מסוגלים לעלות יותר ויותר למעלה מעל לכל המכשולים. הקשיים לא נעלמים והדרך לא נעשית קלה יותר. אנחנו תמיד מתגברים על הרצון לקבל. אבל הפרצופים הקודמים, שמיוצבים בתוך הנשמה, הוסיפו לנו ניסיון. יש כאלה שעדיין מטפסים ל"היכל המלך" ונזרקים שוב ושוב, ויש כאלה שכבר נכנסו פנימה והתחילו לעבוד, אבל בכל מקרה, אין חכם כבעל הניסיון, כי הוא כבר יודע כיצד לשמור על הכיוון לדבקות.
שאלה: ובכל זאת, מתואר כאן מצב טוב...
תשובתי: הוא טוב בכך שיש לך אפשרות להשפיע ללא שום גבולות. אתה לא קיים, אתה בעצמך כלום. אתה רק עושה טוב לכולם, כולל השונאים הכי גדולים שלך, שלפני כן אפילו לא יכולת לחשוב עליהם ללא סלידה. אתה דואג להם בכל דרך אפשרית, ואת עצמך אתה בכלל לא לוקח בחשבון. אתה מוכן לעבוד כל החיים, רק כדי לגרום לפחות גרם אחד של תענוג לאויב השנוא עליך ביותר.
שאלה: וזה השפע?
תשובתי: כן. אתה מתמלא מכך שאתה מסוגל לנהוג בצורה כזאת, להתייחס כך לכולם ללא יוצא מן הכלל. זה נקרא שהתעלית מעל לכל הרצונות שלך ואתה מקבל על מנת להשפיע. את כל האין-סוף שזה עתה רכשת, אתה מוכן לתת לאלה שנראים בעיניך לא רק כמו אפסים, אלא כמו הרשעים הגדולים ביותר. זאת התוצאה מהעבודה שלך.
אחרת, מה זאת דבקות בבורא? אתה משתווה אליו דווקא ביחס שלך לאחרים. אין השתוות אחרת. נאמר: "ממעשיך הכרנוך". ומהם המעשים שלו? – הוא מגלה לך את אהבתו כלפי כולם, על אף שהם הפוכים ממנו ברצונות הגשמיים. הוא אוהב אותם מעל לשנאה, ואתה צריך לדמות את עצמך אליו. בצורה כזאת אתה מגיע לדבקות בבורא.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 14.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מעל התהום השחור
בחזיונות, בדבקות עם הבורא
בזרם בלתי פוסק של אור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
קבוצה פלוס/מינוס הבורא
שאלה: אם אני משקיע את כל כוחותיי בהשפעה לקבוצה, האם זה יוצר בתוכי את הרצון הנכון?
תשובתי: אם אני דואג לקבוצה, זה כבר מעלה אותי מדרגה אחת למעלה, אפילו אם החברים לא מחזירים לי דאגה. כי בכך שאני משרת אותם, אני מתחיל לספוג את הרצון שלהם, אפילו אם הם לא מעבירים לי אותו במכוון. אני נכלל בתוכם בדרגה עמוקה יותר.
כל אחד מצייר לעצמו את התמונה בהתאם לפגמים של עצמו. מבחוץ אני רואה את הפרצופים הרדומים של החברים, אבל כשאני מתחיל לדאוג להם, אני שוקע במימד הפנימי ומגלה את הרצון שלם, את הקשר ההדדי, את מה שהם בעצמם לא מרגישים.
ולכן כל העניין הוא: איך אני מסתכל על הקבוצה. אם אנחנו שווים, אז אני כמו אחד החברים. הם כמוני ואני כמוהם. כשאני מסתכל על החברים ממעלה למטה, זה כבר עניין אחר. אם הם גבוהים ממני, אז אני רואה את הקבוצה עם תוספת הכוח של הבורא, שמצטרף אליה (קבוצה + בורא). ואם הם נמוכים ממני, אז אני רואה את הקבוצה פחות הכוח של הבורא (קבוצה – בורא): לפי מידת האגו שלי, נדמה לי שיש לי יותר כוחות ויותר הבנה שאני מיוחד ומגיע לי יותר.
אם כן, הכול תלוי בעבודה שלי על האגואיזם: או שהוא בפלוס, או שהוא במינוס, אם אני מסוגל לשלוט עליו.
אם אני יכול להעמיד את החברים מעליי, אז אני מגלה בהם אלמנט נוסף: בורא (+בורא) אני רואה שהם לא יודעים את זה, אבל אני בעצמי מגלה שהבורא הוא זה שמאחד אותם, בונה אותם ומכוון אותם. אני מתחבר לכך ורוצה להפוך להיות השותף שלו, כשאני עובד יחד איתו בקבוצה. אני לומד ממנו, ובזכות זה אני מתחבר טוב יותר עם החברים.
ואז, כתוצאה מהחיבור, אני צריך להיות איתם בשווה. ולאחר מכן מורידים אותי, על ידי הכבדת הגאווה.
כתוצאה מכך אני מרגיש הבדלים שונים, עליות וירידות ביחס לקבוצה. ואני מנצל את כל שלושת המצבים, כמו בוכנה של משאבה, כדי להפיק כוח עוד יותר גדול של הבורא ולהתכלל בתוכו שוב ושוב. בעולם שלנו אין לי מקום אחר שבו אני אוכל לגלות את הבורא. הדרך היחידה היא להתכלל בקבוצה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 10.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
יהיה לנו טוב בדרך?
לא צריך לזייף
השפעה ללא שכר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
אור היום
אנחנו לא יכולים להבחין בין יום לבין לילה, עד שלא תהיה לנו לפחות הרגשה חלקית של יום, ואז אנחנו מבינים שהיינו בלילה חשוך. ועד לרגע הזה, אין לאדם אין שום אפשרות להבין מהו יום ומהו לילה, כי לשֵם כך דרושה הרגשה.
אבל אם האדם משקיע כוחות, נותן יגיעה, מבצע בדייקנות את כל הדרישות, עושה את כל מה שרק אפשר, כמו שנאמר: "חוץ מצֵא", אם הוא ממשיך בצורה עיקשת, "כשור לעול וכחמור למשא", אז בסופו של דבר הוא מגיע להרגשה של מה שנקרא "יום השם". אמונה נקראת יום.
אמונה היא הרצון וההרגשה שנותנים לי להעלות מעל עצמי ולהשפיע לבורא, כשאני מקבל יכולת לחשוב עליו מבלי להסתכל על עצמי. אני מתעלה מעל עצמי כך שהצורך והרצון של הבורא הופך עבורי לקובע. רק אותו אני רוצה למלא ורק אליו אני רוצה להיות דבוק, כמו משרת נאמן לבעל הבית. אני תופס את זה כמו "יום" אמיתי, כמו מילוי.
ודאי שאי אפשר להסתדר כאן ללא ביקורת, וכבר ברגע הבא אני מרגיש איך היום מחשיך עבורי, והלב מוכבד. כי אני צריך לברר את המצב שלי. בהתחלה אין לי כלים רוחניים, חוץ מהנקודה הראשונית שאיתה אני נדבק לעליון. בינתיים אני לא מבין ולא תופס שום דבר, אלא רק מתרשם מההרגשה הראשונה הזאת.
ועכשיו אני צריך לרכוש כלים רוחניים, רגש ושכל. ואפשר לקבל אותם רק דרך הרגשת החיסרון, ולכן מתחילים לגלות לי בלב ובמוח רצונות ומחשבות, כאילו נגד המצב הזה. אבל שומרים עליי, ולא נותנים לי מעבר למה שאני מסוגל לברר, כדי שאני כל הזמן, לרגע מסוים, ארגיש פעם מגע של אור, ופעם מגע של חושך, יום ולילה.
ואז, בהבדל הזה, בניגודיות ביניהם, אני אתחיל לברר ולקבל הרגשות, הבחנות, שבהן לאחר מכן אוכל להתמצא בחלל החדש הזה. וכך, בהדרגה, החל משחר הבוקר, מגיע אליי היום, ואני מתחיל להבדיל בין האור והחושך.
אנחנו מתכוננים לזה, יחד עם החברים, כשאנחנו משתוקקים זה לזה בהשפעה, בהשתתפות. אנחנו מתחברים עם החבר ונכללים איתו, כדי לספק לו התקדמות רוחנית, ולתמוך בו כמו בתינוק או באדם חולה שזקוק לעזרתנו ולדאגתנו. תמיכה כזאת מפתחת את הרצונות שלנו, שבהם אנחנו משיגים את הבורא.
הדאגה לאחרים היא הכלי הרוחני. האמונה היא התכונה שנותנת את הכוח להשפיע, להתעלות מעל האגואיזם שלנו, ובמקום דאגה לעצמי, להתחיל לדאוג לזולת ולבורא. אמונה כזאת נקראת אור היום.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 09.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אני מעורר את השחר
עקרונות יסוד מתוך הספר "שמעתי" – מאמר ט"ז, "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה"
עבודת ה'
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר