דרכים שונות למעגל הכללי
בעל הסולם, מאמר "הערבות": "דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד, אולם מתוך ירידתו של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל שהוא ענין האהבה עצמית השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהסביר להם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת הזולת, מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדים להם השעבוד להמלכות הפראית של מצרים ארבע מאות שנה ביסורים גדולים ונוראים."
ברור, שכל האנושות צריכה להגיע לגמר התיקון. אף אחד אינו יכול לברוח או להימלט מזה. אבל התהליך מתקדם לפי סדר מסוים, מהקל אל הכבד. אנחנו מתחילים מהבחנות יותר קלות ואחר כך בעזרתן עוברים לתיקון של הבחנות יותר קשות.
החלק הקל ביותר שנקרא "ישראל", כביכול מזרז את ה"זמנים". האנושות רק עכשיו, במעבר בין המאה ה- 20 למאה ה-21, הגיעה להתפרצות האגו שמתחיל "להתעגל". מצד שני, ישראל הקדימו את התהליך הזה ויצאו לאותה דרגת האגו הגדול (Ego) עוד בגלות מצרים. אחר כך הם נפלו מהמדרגה שהשיגו, ובסופו של דבר, ירדו לגלות האחרונה שנמשכה עד ימינו.
האגו הנוכחי הרבה יותר גדול מהאגו שהיה במצרים. ובנוסף לכך הוא "התעגל", נעשה גלובלי, דומה לצורה שנצטרך לקבל בדרך לתיקון.
ובחזרה למצרים, שם בין בני ישראל התגלה רצון לקבל שמתנגד לחיבור בתוך המעגל הכללי, שלא מאפשר להיות אחד שלם. רק זה נקרא "היצר הרע". לא מדובר על גודל הרצון, אלא דווקא על התנגדותו לחיבור.
אבל יתר האנושות התפתחה על בסיס הרצון לקבל הרגיל, ששייך לעולם הזה ומיועד לקיום בו.
נכון להיום, ישראל, עם היצר הרע שלו, מוכנים סוף סוף להיות במעגל. אנחנו כבר מבינים מה קורה וכיצד לתקן את המצב. אבל האנושות עדיין אינה מבינה זאת, מפני שהגיעה למעגל הזה בעזרת האגו הרגיל ה"קווי" שלה, ולא בעזרת היצר הרע.
כתוצאה מכך, לעם ישראל קשה מאוד להתחבר. אף אומה אחרת אינה מפולגת כמוהו. כך מתגלה בו היצר הרע שאין לאחרים. לישראל קשה מאוד לבצע את התיקון. אף על פי שהם כבר עברו את הדרך הזאת, נכון להיום הם נשארו עם "רשימות" שבורות.
ואומות העולם, להיפך, מוכנים לידיעה על החיבור שישפר את חייהם. מפני שאין להם "רשימות" שבורות, הם אינם מתנגדים לחיבור, ואם הם רואים שחיבור "קווי" יספק להם עתיד טוב, אז הם יקבלו את זה.
מסתבר, שאם ישראל עוזרים לחיבור העולם, הם מקרבים את התיקון שלהם. בלי זה אני לא מתאר לעצמי כיצד הם יתחילו להתחבר.
זה גם מסביר מדוע נחוץ הלחץ החיצוני על עם ישראל. הלחץ הזה כבר גדל ויתחזק עוד יותר עד לאיום של השמדה. אחרת, ישראל פשוט לא יבינו מה וכמה דורשים מהם, ומה דרוש מהם כדי להיפטר מהלחץ החיצוני. מדובר על גורם חיצוני הכרחי שמאפשר לחשוב על התיקון.
מתוך שיעור על פי מאמר "הערבות", 21.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
שני רצונות המאורסים עם מחשבת הבריאה
התיקון הוא תחילת השלב הסופי
400 שנה של הכנה ליציאה
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
מתחתית ההר, אל הפסגה
מתוך מאמר של הרב"ש, "הכנה לקבלת התורה מהו":
"אצל ה' כתוב "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר". ולגבי העם כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר". וצריכים להבין מה זה "ההר". הנה הר הוא מלשון הרהורים, שהוא, שכל האדם."
אם אנחנו מקבלים את הידיעה הזאת בשׂכל, זה אומר שהבורא נמצא בראש ההר, כלומר פועל כך, שאנחנו מרגישים ומסכימים שאין לנו ברירה וצריכים לקבל את התורה. כי לאחר שאנחנו מבינים שהיצר הרע מכין אותנו לקבורה, אנחנו נאלצים בהכרח לקבל את התורה, כדי להינצל ממוות, מהחיים האלה שנועדו למיתה.
אז היכן הבחירה שלנו, אם בדרך טבעית יוצא שאנחנו חייבים לקבל את התורה? היצר הרע עצמו, שהוא הרצון שלנו להנות מהחיים האלה, מביא אותנו לבחירה הזאת. אבל האם זה נקרא קבלה?
לכן, כאשר אנחנו מתייצבים בתחתית ההר ומגלים את היצר הרע שלנו, וכנגדו מגלים את התורה, אז זו היא בינתיים תחילת הדרך. מופיעה אצלנו ידיעה ברורה, שבתנאים כאלה אנחנו מתחילים את החיים. ועכשיו, על כל צעד ושעל, שבו מתגלה היצר הרע, אנחנו צריכים להחליט: בשביל מה הוא התגלה, מה הצורך בו ואיך על ידי שימוש נכון ביצר הרע ובתורה, שניתנה לתיקונו, אנחנו יכולים להתעלות לדרגת הבורא, לראש ההר.
זוהי ההכנה לקבלת התורה. אבל זוהי רק הכנה, זה עדיין לא המימוש שלה. כאן אנחנו בינתיים פועלים לפי הכרחיות: מתרחש כזה גילוי שלא משאיר לנו ברירה. אנחנו רואים שיש לנו את היצר הרע והאמצעי לתיקונו, התורה, ואם נסרב לקבל אותה, אז כאן יהיה מקום קבורתנו. אחרת אין לנו שום סיכוי להינצל מהחיים האלה, שגרועים יותר ממוות, ולכן וודאי האדם מקבל את התנאי שהוצב לו.
הבחירה מופיעה אחר כך, בכל צעד ושעל, כאשר אנחנו מתחילים לממש את התורה במשך ארבעים שנה במדבר. כל שנות הנדודים האלה, אלה הן כבר דרגות אמיתיות של קבלת התורה, שעל ידן אנחנו עולים יותר ויותר למעלה, עד שמגיעים לפסגת ההר.
ידיעות קודמות בנושא:
רצון שאינו תלוי באף אחד
על ידי המקל או בכל זאת מרצון?
נתינה וקבלה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
מצבור תיקונים של הדורות הקודמים
בעל הסולם, מאמר "הערבות":
"ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם."
שאלה: אני צריך לעשות את כל התיקונים שמוטלים עליי מההתחלה ועד הסוף. איך "זכות אבות" יכולה לשמש אותי?
תשובתי: אנחנו כולנו נמצאים במערכת אחת שנקראת "מלכות דאין סוף", המלאה באור אין סוף. זה מה שיש בבריאה, ולא יותר מזה.
תוך כדי מהלך ההתפתחות של המערכת הזאת, נעשה "צמצום", הופיעו "עיגולים", ובתוכם נמשך אל המרכז "קו", שאחר כך נשבר. העיגול השחור שבמרכז, זהו הרצון המקולקל עם הכוונה "על מנת לקבל". זהו האגו האמיתי, שאותו אנחנו עדיין לא גילינו.
אנחנו התפתחנו דרך דרגות הדומם, הצומח והחי אל דרגת ה"מדבר", שבה היום מגלים את היצר הרע שלנו, האגו האנושי שמקולקל מעט. אבל רק כאשר אנחנו נכנסים לקבוצה, אנחנו מתחילים לגלות את היצר הרע האמיתי. ואז מתחילים להרגיש, היכן מסתתרת הכוונה "על מנת לקבל" בצורתה האמיתית. היצר הרע מתגלה לנו דווקא בקבוצה, ואז אנחנו ניגשים לתיקון שלו.
התיקון הפרטי מתחיל בחמש ה"שכבות" של הרצון, בחמש דרגות העביות: שורש, א', ב', ג', ד'. בסדר שנמשך מהקל אל הכבד, ממטה למעלה.
אבל, חוץ מזה, אני נכלל במערכת הגדולה, איפה שנעשה תהליך של התיקון הכללי. בתיקון הזה אני לא הראשון. תחילה מיתקנים ה"אבות", אחר כך ה"בנים" ורק בסוף של השרשרת הזאת זה מגיע עד אליי, עד לקבוצה שלי.
במסגרת של המציאות הכללית ה"אבות" תיקנו עביות דשורש, ה"בנים" תיקנו עביות א' ו – ב', ואנחנו מגיעים לעביות ג'.
באופן כזה, בעבר כבר היו נשמות שעשו חלק מהעבודה, והעבודה הזאת נשארת. היום, כאשר אני ניגש לתיקון, אני לא מתחיל מאפס, אלא ממשיך את מה שהם התחילו, ובתורי יוצר מצבור של תיקונים עבור אלה שיבואו אחריי.
כך נעשה התהליך הכללי: מתיקון של "ישראל" (גלגלתא ועיניים) לתיקון של "אומות העולם" (אח"פ). הבחינה הראשונה, התיקון של "ישראל", מתחלקת לשלבים: "אבות", "בנים", וכולי. כמו כן "אומות העולם" גם כן מתחלקים ל- 70 חלקים, שיתוקנו בסדר מסוים. כך החלקים השונים עוזרים זה לזה בדרך. ולכן היום אנחנו מגלים עולם גלובלי, שבו כולם תלויים זה בזה...
מתוך שיעור על מאמר "הערבות" של בעל הסולם, 07.05.2013
דיעות קודמות בנושא:
בהסתמך על הזכויות של קודמינו
האבות: אז ועכשיו
הגיע זמנם של הנכדים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
עיגולים שאינם מצטלבים
כנס חיבור, "המדרגה הבאה". שיעור מס' 1
מתוך כתביו של המגיד מקוז'ניץ, ספר "עבודת ישראל":
"חז"ל אמרו, "פזור נאה לרשעים וכנוס נאה לצדיקים", והוא על פי מ"ש האר"י ז"ל בעולמות העגולים, שאין עגול נוגע בחבירו, ושם היה השבירה עד שניתקן בעולם היושר. ופירוש הענין והמשל, שהשכל של העגולים פירוש, כמי שסובב את עצמו ומתעגל ונפרד מקונו ונדמה לו שברצון עצמו ינהיג את עצמו, וזה שמתנשא לומר "אני אמלוך" וזה היה השבירה. וכן הרשעים כל אחד מתנשא בלבו "אני אמלוך" ולכן הם בעולם הפירוד ואינם יכולים להתחבר כמו העיגולים, כמו שנראה בחוש, כי לא יכלו לשבת יחדיו, ולהם נאה הפזור."
אם אנשים אינם יכולים לשלוט באגו שלהם, עדיף להם להתרחק זה מזה. בכך הם נעשים מותאמים למערכת העליונה.
המערכת העליונה מורכבת מ"כלים דעיגולים" ו"כלים דיושר". רצון ישר, פירושו, שהאדם מסוגל להיות ישר ולחבר יחד "ישראל, אורייתא, קב"ה". הוא מסוגל לשלוט ברצון ליהנות שלו, ובמידה שהוא שולט בו, להשתמש בו לתועלתם של האחרים. הוא מתחיל להרגיש שאלה לא אנשים זרים לו, אלא הוא בעצמו.
מה שקודם חשבתי שזה אני, זה היה רק הגוף הבהמי שלי. והמהות האנושית שלי נמצאת מחוצה לי. כל האנושות כולה, זה למעשה, ה"אני" הרוחני שלי, הגוף הרוחני שלי. וזאת, על אף שעכשיו נראה לי שהם כולם נמצאים מחוצה לי, ואני רוצה להתרחק מהם או להשתמש בהם, להזיק להם.
יוצא כך, שאני משתמש בגוף הרוחני שלי לטובת הגשמיות, עד שאני מתחיל להבין שדווקא מחוצה לי נמצא הגוף האמיתי שלי – הנשמה שלי. אבל אם אני עדיין נמצא באגו שלי, אז ככל שאנחנו מתרחקים זה מזה, כך יותר טוב. ואם אנחנו מתחברים, נעשה רק יותר גרוע.
לכן, על מנת להאיץ את התפתחותה של האנושות בתוך הרצון ליהנות האגואיסטי שלי, פתאום מתחילה לפעול תכנית חדשה, כיוון חדש: פתאום אנחנו מחליטים להתחבר. התחברנו לשוק המשותף, והכול קרס, במיוחד כדי לזרז את "הכרת הרע". ולמעשה, רק פיזור הוא טוב לרשעים, כלומר, לאלה שמשתמשים באגו שלהם.
הרי, זה דומה ל"כלים דעיגולים" בעולמות הרוחניים. אם ל"כלי" עדיין אין "מסך", הוא עגול לחלוטין ואינו נוגע בשני. במידה ויש "מסך", אז כל "כלי" הופך להיות ליושר, והערוצים הישרים האלה מתחברים ביניהם, ומתחילים להשפיע בצורה הדדית זה לזה. לכן, החיבור טוב לצדיקים.
אם לכל הרצונות יש "מסכים" והם משתמשים בהם לתועלת הדדית, אז הם כולם מתחברים וניזונים מצינור משותף אחד המספק אור לכולם. יוצא כך, שהשימוש בחברה הוא לטובה רק כאשר אנחנו נמצאים תחת ה"מסך" ומקבלים הכול כ"כלי" אחד.
לכן, כל מיני תאגידים והתחברויות במסחר ובתרבות רק מקרבים את "הכרת הרע". הרי, רשעים מתחברים ביניהם רק כדי כמה שיותר מהר לגלות את הצורך לעבור לצורת חיים אחרת.
צריך להסתכל על העולם בדומה לעולם הרוחני: העולם הרוחני כולו מורכב מ"כלים דיושר", והעיגולים הקיימים נעשו על ידינו מאותם הרצונות שבהם אנחנו בינתיים לא יכולים להשתמש. לכן, אנחנו עושים עליהם "צמצום", בדומה ל"מלכות" של עולם אין סוף, שצמצמה את עצמה ונשארה עגולה, ולאחר מכן, לפי מידת היכולת שלה, יוצרת קו ישר.
אנחנו צריכים לקחת ממנה דוגמה. אמנם, קשה מאוד לבנות קו ישר. אחרי "צמצום א'" נוצר רק קו דק במרכז של עיגול ריק עצום, אבל אנחנו צריכים דווקא את הקו הישר הזה! הרי, דווקא הוא קובע את מידת הדבקות שלנו עם הבורא.
כשאנחנו מסיימים לבנות את הקו הזה, ומצרפים אליו את כל מה שביכולתנו, בחוץ נשאר רק "לב האבן", החלק שאנחנו לא יכולים לתקן. ואז נעשית פעולה מיוחדת: "רב פעלים מקבציאל", שמסיימת את כל התיקון.
צריך להסתכל על ההיסטוריה של המין האנושי לא כמו על החיים של הגופים הבהמיים, אלא כמו על התפתחות של חלקי הרצון שסובל יותר ויותר. כתוצאה מכך, הסבל הזה מצטבר עד למידה כזאת, שאנחנו פתאום מבינים שאנחנו חיים תחת הנהגתו של "מלאך המוות", האגו שלנו.
במידה שהעולם מתפתח, הוא הופך להיות יותר מחובר, יותר גלובלי. הרשעים מתחברים ומגלים את האגו, את חוסר האונים שלנו, ועוזרים לנו להגיע ל"הכרת הרע" מהר יותר. נקווה שהקבוצה שלנו תשמש דוגמה לאנושות ותעזור לה להבין מה צריך לעשות. מצד שני, כל אחד עדיין יצטרך בעצמו להכיר את הרע שבו בגלל המכות שהמשבר הנוכחי מביא.
כנס חיבור "המדרגה הבאה", שיעור מס' 1, 26.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
צינור החמצן להצלת העולם
הפשטות המסובכת של העיגול
מתחילים להתעורר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, משבר עולמי, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
תחת ההשגחה של הבורא ושל המקובלים
שאלה: מדוע חיבור אגואיסטי של חברים מעורר את השפעת האור העליון, ויגיעות אגואיסטיות אחרות שלנו אינן מסוגלות לעורר אותו? מה ה"טריק" כאן?
תשובה: הבורא מביא את האדם לקבוצה, נאמר, ש"הבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר לו: בחר לך". ומה אתה בוחר? את הסביבה. אתה מקווה שהיא תשפיע עליך, ולו במעט, באותה המידה שאתה מוכן לכופף את עצמך בפניה.
כאן נשאלת השאלה: מדוע ובשביל מה אתה מכופף את עצמך? אם נהיה כֵּנים, בשביל להרוויח טוב. אמרו לך, שאם תוריד את הראש שלך בפני החברים, אפשר להרוויח פרס גדול. בעצם, זה אגו בצורתו הנקייה.
הקבוצה שלפניה אתה מתכופף, לא יותר טובה ממך במאומה. כל החברים הם אותם האגואיסטיים. אבל זה לא משנה, מפני שאתם רוצים להוריד את הראש אחד בפני השני, כדי דרך "אהבת אחים", עם פרסום מאסיבי, לקבל איזה תענוג.
ואז מגיע אליך אור, כי כמו שנאמר, בשביל קיום מצוות צריכים כוונה. במילים אחרות, אפילו שהכוונה שלך היא אגואיסטית, אתה בכל מקרה מקבל את האור המחזיר למוטב.
איך זה קורה? – אתה שואל. אני הייתי בונה את השאלה בצורה אחרת: אם לא היה המנגנון הזה, איך בכלל היית יכול להשתנות?
ישנו משל על שני מלאכים ששאלו את הבורא: "למה נתת את שיטת התיקון לבני האדם ולא לנו?". ועל זה ענה הבורא: "האם יש בכם יצר הרע? לבני האדם יש". זאת אומרת, אתה חייב להיות בתוך היצר הרע ובצורה מודעת לשאוף לתועלת עצמית: "אפילו שהעולם יישרף, העיקר שיהיה לי טוב, אפילו אם אתה לבד".
אבל פעם יתעורר בך ניצוץ של רצון חדש, שמכוון ישר אל הבורא. ואפילו שאתה מתאר לעצמך אותו כמקור של תענוגים אגואיסטיים, חיים נצחיים ומושלמים למען עצמך, זה מספיק אם אתה נכנס לקבוצה של אנשים כמוך. כי דווקא הבורא אסף אתכם, דווקא הוא נתן לכם את האמצעים כדי ללמוד ולהתחבר.
יותר מזה, מעלינו עומדים המקובלים ומארגנים בשביל הקבוצה את כל ההכרחי, כמו מחנכת מושלמת. הם דואגים לנו, ודווקא דרכם מגיע אלינו האור. אתה עוד תראה את זה.
כך פועלת שיטת הקבלה: מצוות נכונות אינן צריכות כוונות נכונות, ובזכותן, כשעדיין אין לך כלום, אתה יכול להשיג את המדרגה הראשונה.
גישה כזאת מכוונת את האדם בצורה נכונה, מגינה עליו מפני השקר העצמי ומאפשרת לצפות בקשר האמיתי ההדדי. אין כאן שקר, הכול מבוסס על חוקים, ולא על "מושגים", אמונות או מנהגים. אנחנו נמצאים במערכת ריאלית, ועם הזמן נוכל לתאר אותה בשפה מדויקת ונאותה.
מתוך שיעור לפי מאמר "הערבות", 25.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אל האהבה על פני האגו
בדלק אגואיסטי למטרה אלטרואיסטית
עבודה רוחנית של 100% בשרשראות האגו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
צריך להספיק...
שאלה: איך תלמיד שלומד קבלה צריך להתייחס לעולם, שבו יש כל כך הרבה בעיות: טרור (כמו הפיצוצים בבוסטון לאחרונה), המשבר הכלכלי, חוסר איזון אקולוגי? מה צריך לעשות?
תשובה: האמת היא, שעולם נמצא במצב הרבה יותר חמור ממה שאנחנו חושבים, בגלל חוסר ההבנה וחוסר הידע שלנו. ישנה תקופת תגובה כלשהי מצד הטבע, שצובר את ההשפעות השליליות שלנו, כל ההרס שאנחנו זורעים בו. וההרס העיקרי מתקיים בדרגה האנושית, ביחסים בינינו, הרי בכך אנחנו משפיעים ישירות על המערכת עצמה, על המקום הכי פגיע.
פעם לא היינו גורמים לנזק כל כך מורגש, כשהיינו הורסים משהו בחלק המכני הגס של הטבע. אחר כך התחלנו להרוס את המערכות העדינות יותר שבו, כמו מנגנונים אלקטרוניים או חשמליים, שמפעילים את הטבע כולו. ובסופו של דבר, הגענו לתוכנה עצמה, שבה כל פגיעה קטנה מביאה להשלכות שליליות איומות בכל המערכת.
הבעיה היא בכך, שהיום התפתחנו עד למצב, שבו אנחנו הורסים בדיוק ברמת התוכנה של הטבע. הרי אנחנו חייבים כבר להתאים את עצמינו אל הטבע ברמת התוכנה שלו: צריכים להבין אותו, להרגיש, לגלות את הכוח העליון ולהשתתף יחד עימו בהנהגת כל העולמות. ואילו אנחנו עוד לא עושים זאת, והאיחור הזה מצטבר ומצטבר, עד שיתפוצץ ויכה בנו.
לכן אנחנו רואים בעולם כל כך הרבה בעיות: טרור, אסונות טבע, פשיטות רגל של מדינות שלמות. ארה"ב סופגת מכות קשות, באותה מידה שבה השפעתה על העולם היא עצומה, באותו כוח היא תרגיש את חוסר התיקון שלו. וכדי שזה לא יקרה, החברים שלנו בארה"ב צריכים לעשות הרב מאמצים בעבודה משותפת איתנו.
ובכלל, זוהי חובה של כל הקבוצות שלנו בעולם, הרי כל העולם עומד בפני מכות גדולות, שאותן אנחנו יכולים למנוע. דווקא אנחנו יכולים לעזור בכך, אף אחד אחר לא יכול לעשות שום דבר, אף נשיא. הכול תלוי רק בכוח העליון ובהתאמה שלנו אליו. ככל שנתקן את עצמינו יותר ונשיג השתוות אליו, כך נאזן ונבריא יותר את הטבע.
בדרך זו אנו יכולים להפוך כל השפעה שלילית לחיובית. הרי כל השפעה שלילית שאנו מגלים בעולם הזה בגלל חוסר ההתאמה שלנו אל הטבע, תיוחס לנו כגילוי הרע, שאותו הפכנו לטוב. ואז, במקום אסון שהיה יכול להגיע אם לא היינו יכולים להמתיק אותו, להכניס לתוכו אור, אנחנו נרגיש את ההיפך – עליה גדולה.
עכשיו עדיין מצטבר הרע כתוצאה מכל המעשים שלנו. והזמן לוחץ יותר ויותר, והופך לקריטי. הכול תלוי בשאלה, האם נספיק למשוך את האור לכל המטען השלילי הזה שנצבר על ידי האנושות, כדי להפוך אותו לחיובי, או לא. כאן יוחלט, האם אנחנו מטים את העולם לכף חובה או לכף זכות.
בכף החובה כבר הצטברו מאות אלפי טון, שאותם אנחנו יכולים להעביר לכף הזכות, זאת אומרת, להפוך את החטאים לזכויות. הרי ככל שהאדם גבוה יותר, כך האגו שלו גדול יותר. העיקר זה להסתובב לכיוון התיקון. אני מאוד מקווה שבזכות כאלה כנסים, אנחנו נצבור מספיק כוחות כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, ובמקום אנרגיה שלילית שהצטברה בעולם, נגלה את ההיפך ממנה, את האנרגיה החיובית.
מתוך השיעור על פי המאמר של רב"ש, 23.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תפקח את העיניים, אתה הרי גורם נזק לעצמך
לא להסכים לייסורים הגדולים
הכוח השלישי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, שיעור הקבלה היומי |
דמוקרטיה רוחנית
שאלה: כיצד תתחלק העבודה הרוחנית והפנימית בעולם המתוקן? האם ההבדלים הפנימיים בין האנשים יקבלו ביטוי חיצוני?
תשובתי: בעולם המתוקן כל אחד יממש ב- 100% את מה שעליו לבצע, על מנת לתקן את הרצון (ה"כלי") שלו. כל אחד בהתאם לדרגתו ורצונו.
אנשים מסוימים ילמדו מהבוקר עד הלילה ויממשו את החומר הנלמד בפנימיות. זה יהיה תפקידם, בדומה ליצירת תוכנה. ואחרים יעסקו רוב היום בארגון, ויקדישו ללימוד רק חלק קטן מזמנם. חלק מהאנשים יהיו המבצעים, חלק יממשו את עצמם בשירות, וכולי.
כל אחד יפעל בהתאם למידת חסרונו והביטוי שלו בעולם הזה. מפני שהאדם מבטא את עצמו בהתאם לרצונו הפנימי, בהתאם לדרגתו בתוך המערכת הכללית שמתחלקת לחמש דרגות עביות הרצון. כל אחד מאיתנו שייך לחלקים שונים ממנה, ל"איברים" שונים. זה יכול להיות ה"כבד" או ה"מוח" או ה"ריאות"...במערכת שלמה הכול חשוב כי לכל אבר, לכל חלק יש תפקיד משלו שקובע את כל המעשים החיצוניים שלנו.
לכן, כמות ואיכות התיקונים שלי נובעים מהשורש הרוחני של הנשמה שלי. וכדי להיות "תא" מתוקן במקום הנכון בתוך כלל הנשמות, עליי ללמוד לקבל את האור המחזיר למוטב.
נאמר: "אין כפייה ברוחניות", "אין האדם לומד אלא במקום שלבו חפץ".
המערכת עצמה קובעת את מקומו של האדם בהתאם להשפעתה, ועל כל אחד לעשות חשבון נפש עם עצמו בנוגע לצורת ההשתתפות שלו שהוא בחר. יתכן שה"ביקורת" הזאת תאפשר לו להתקדם. ואולי האדם יבין שהוא לא מוכן ליותר מזה, הוא יסתפק במעגל החיצוני, וזה יהיה מקומו המתוקן.
לא כולנו צריכים להתפרץ פנימה. החלק החיצוני של כל מדרגה נמצא בתוך החלק הפנימי של המדרגה התחתונה, והן בונות פירמידה של חלקים "משולבים" בין גלגלתא ועיניים ואח"פ. זהו עיקרון אוניברסלי והוא נובע מרוחניות.
יתכן שאתה חולם על שוויון כללי. כולם שווים, בכך שמלמעלה נותנים לכל אחד את כל מה שדרוש בהתאם לרצונו. ובכל היתר, כולנו שונים. הדמוקרטיה מצד הבורא היא בכך שכולנו אהובים באותה המידה וכולנו שייכים לעיגול דבקות אחד. ויחד עם זאת, קיימת היררכיה האופיינית לסולם הרוחני עד גמר התיקון.
לכן, מקבלי ההחלטות הם רק מי שנמצא בגדולה האמיתית ומשתוקקים ליתר חכמה וליתר דבקות, ולא אלה שמשתוקקים ליותר כסף ושליטה. פעם, בעם ישראל אנשים כאלה נקראו "סנהדרין" או "הכנסת הגדולה".
מצד שני, המושג "שוויון" בחברה המודרנית הוא הרסני. החזון לשוויון מביא לפאשיזם. כל הסוציולוגים, הפוליטולוגים (אנשי מדע המדינה) ואנשי מקצוע אחרים יודעים שהמשטר הפשיסטי הוא השוויוני ביותר: שם מדברים כל הזמן על האזרח הפשוט, על הפועל הפשוט וכן הלאה. והתוצאות ידועות לנו.
לכן, המבנה הנכון הוא הפירמידה הרוחנית, ובה לכל אחד יש הזדמנויות שוות למימוש עצמי.
מתוך שיעור על פי המאמר "הערבות", 23.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
התכונות הייחודיות של החברה העתידית
כל אחד חשוב
שוויון במשפחה הכללית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
ברוחניות חשבון משלו
שאלה: אנחנו יודעים, ש"אין מקצת ברוחנית". אבל, יחד עם זה, הדרך הרוחנית מתחלקת למדרגות, שכל אחת מהן מקרבת אותנו לשלמות. איך ה"מוחלט" (אבסולוט) משתלב עם ההתקדמות ההדרגתית?
תשובתי: בכל שלב, בכל מדרגה רוחנית, לכל אחד מאיתנו יש מידה משלו, בהתאם לסדר מימוש ה"רשימות". הכלי הכללי הגדול נשבר לחלקים, ולכל חלק יש מידה משלו, יש אופנים משלו, מידות התקשרות לאחרים משלו, מידת תיקון משלו, מידת "סאה" משלו, גם בערך המוחלט וגם באופן פרטי.
ובאמת "אין מקצת ברוחניות". אם בשלב הנתון אתה תיקנת תשעה חלקים שלך מתוך עשרה, אז עדיין לא הצלחת לתקן. ורק לאחר התיקון של החלק העשירי, אתה מסיים את העבודה.
כך גם האלקטרון לא יכול להתקיים בנפרד מהאטום. בכלל, האטום מורכב מהמון חלקיקים, והם כולם צריכים להיות במקום. ובהמשך נוצרות צורות יותר גדולות ומורכבות: מולקולות, תאים, גופים. וכל אחד מהם צריך להיות במידה השלמה שלו, אפילו במידה הקטנה ביותר, אבל השלמה, עד לחלקיק האחרון הקטן ביותר.
שאלה: מצד אחד, כולם צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד", ומצד שני, נאמר, שכל אדם יכול להכריע את כל העולם לכף זכות או לכף חובה. איך אפשר להסביר את זה?
תשובתי: ברמה שלנו, אי אפשר להסביר את זה. זה לא נתפס בשׂכל שלנו. כאן לא פועלים החוקים של המתמטיקה הרגילה, שבה אחד ועוד אחד שווה שתיים. ברוחניות יש מתמטיקה אחרת...
שאלה: מה זה "מידה שלמה"? מהו הקריטריון לשלמות?
תשובתי: מידה שלמה מסמלת קבלת השינוי בכל שלב ושלב, לפי העיקרון של "יגעתי ומצאתי". אני נותן יגיעה, עוד ועוד, ופתאום "קופץ" למצב החדש. רק לפי התגובה הזאת ברור לי שנתתי יגיעה מספקת. אי אפשר לחזות את זה מראש, אין שום "מונה", שום הבחן מקדים, שלפיו אני יכול לשפוט את ההצלחה.
כי בדרך הרוחנית אנחנו הולכים ב"למעלה מהדעת", בהשפעה. ואת ההשפעה אי אפשר למדוד. המידות הן תמיד נעשות ברצון לקבל. בהשפעה יש לך מדידה רק כלפי הגילוי, לכן זה נעשה תמיד לפי "יגעתי ומצאתי". ה"מציאה" הזאת, זוהי הבדיקה הסופית.
מתוך שיעור על המאמר "הקדמה לספר הזוהר", 18.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הגאולה מגיעה כהרף עין
איך למצוא את הכניסה לאין סוף
סאת היגיעה שלי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
תכנית הבריאה ומימושה
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 4
תכנית הבריאה כוללת שלושה מצבים:
• מצב א', שבו אנחנו נמצאים בעולם אין סוף,
• מצב ב', שבו אנחנו נמצאים מחולקים בעולמנו
• מצב ג' שבו אנחנו שוב חוזרים לעולם אין סוף אבל בצורה מתוקנת, שנקראת "גמר התיקון".
המצב השלישי הוא מטרת הבריאה, וכבר מראש נובע מתוך המצב הראשון. לכן, המצב השני הוא בסך הכול מצב ביניים ולמעשה אינו נחשב. העיקר שאותו אנחנו משיגים בעזרת הפעולות שלנו, הוא המצב השלישי.
בצורה כזאת, תכנית הבריאה כוללת מעבר ממצב א' למצב ג', ומצב ב' נחוץ רק כדי לממש את התכנית הזאת. לכן, כל הפעולות שלנו צריכות להיות מכוונות רק למימושה.
מימוש התכנית כוללת חיבור מוחלט בין כל האנושות למערכת אחת שנקראת "נשמה". המערכת שבה הרצונות של כל האנשים על פני כדור הארץ, כולל הטבע הדומם, הצומח והחי, מתחברים ביניהם בצורה נכונה בתמיכה הדדית, בערבות, היא ה"נשמה" או "ה"כלי" שמלא באור.
עלינו לשאוף למצב כזה. ואם הפעולות שלנו במצב ב' אינן מיועדות כדי להגיע למצב ג', הן נחשבות למזיקות ותוצאתן שלילית. לכן, עלינו להיות כל הזמן מכוונים דרך כל האנושות לבורא, כפי שנאמר: "ישראל, אורייתא וקב"ה חד הוא". זהו התנאי ההכרחי, המחייב, שהמטרה הסופית של כל פעולה שלנו היא מימוש המצב השלישי.
לכן, קודם כל אנחנו אחראיים על תיקון הקבוצות שלנו, אחר כך של אירופה ולבסוף של כל העולם. האחריות על כך מוטלת על כל הקבוצות ועלינו לזכור זאת.
ואם אנחנו לא מתכוונים להגיע למצב הסופי, אז העולם סביבנו משפיע עלינו רק בצורה שלילית. במקרה כזה, כל הפעולות שלנו תהיינה נגדנו כדי שנבין כיצד פועלים נכון וכדי שנעשה תיקונים. לכן, למרבה הצער, עולמנו סובל כל כך, כל הזמן טועה, מתקן את עצמו ושוב טועה. אבל עכשיו אנחנו קיבלנו את שיטת התיקון, לכן הכול תלוי בנו.
ראשית, כל אחד מאיתנו צריך להרגיש צורך, אחריות על תיקון העולם. על כך נאמר: "בי תלוי כל העולם". "אני אחראי על העולם כולו", כך צריך להרגיש אדם בתנאי שהוא רוצה להיות החלק הפעיל בבריאה ובהתאם לכך להרגיש את הבורא.
על האדם לאמץ מהבורא את השיטה, את המנגנון ואת התוכנה, את הכול, ולהשתתף בזה בפועל. אז הוא הופך להיות חלק מהמערכת הנצחית האינסופית ועולה מעל דרגת החיים שלנו. לכן, אנחנו חייבים לחשוב על זה היטב.
אם אנחנו משאירים את פעולותינו באמצע, בלי לחשוב כיצד אנחנו נשפיע על הקבוצות, ואחר כך על אירופה ואחרי זה על העולם, אז לפעולות שלנו לא תהיה תוצאה חיובית.
אנשים רבים שואלים: "מדוע אנחנו לא מצליחים? אנחנו משתדלים כל כך הרבה זמן". מסתבר שלא משתדלים לגמרי, לא נכון, עושים טעויות. מתקנים אותנו, וזה נראה לנו שהכול ללא הצלחה. אבל זה לא אומר שאנחנו לא מצליחים, אלא כך אנשים לומדים.
נכון להיום, כבר הגענו למצב שאני מסביר לכם את כל השיטה במלואה.
אנחנו מדברים על האדם, על התכללותו בתוך הקבוצה, על כך שהוא לא צריך לקבל הפרעות כהפרעות, אלא להיפך, כהזמנה מהבורא להתחבר אליו. על האדם לא סתם להתייחס לעצמו או לחברים, אלא עליו לשים את הבורא בינו ובין החברים ולבקש שהוא יבנה את מערכת הקשר בין כולם.
אם ישנן בעיות בקבוצה, אז תפנו לבורא. אם יש בעיות בכם, תפנו לבורא. עליכם כל הזמן לפנות אליו, לדרוש שהוא יתקן את הכול בעזרת האור העליון שלו. בשום פנים ואופן לא לפעול נגד האגו, כי זהו כל הטבע שלנו. כך מנסים לעשות בכל הדתות, אבל זה לא נכון. לא צריך לחסל את האגו, אלא להתעלות מעליו!
הבורא ברא את האגו. בדיוק כך נאמר: "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". לכן אנחנו זקוקים לאור. אחרי שמתגלה בנו היצר הרע, הדבר היחיד שחסר לנו הוא האור.
אין צורך לנסות לפתור בינינו בעיות שונות. הבורא נמצא בינינו ויוצר לנו בעיות שונות, ואנחנו במקום למשוך אותו, מתחילים לברר את היחסים בינינו, כמו ילדים.
עלינו להבין את האחריות של הקבוצה העולמית של "בני ברוך" כלפי כל האנושות, כלפי האח"פ. על כל אדם להרגיש שהוא כמו ארכימדס נמצא ב"נקודת משען" ומסוגל "להניף את העולם", כלומר, לשנות את עצמו ואת כל העולם מנקודה שלילית לחיובית. זה תלוי עד כמה כל אחד מאיתנו לא חושב על עצמו, אלא על התכללותו בתוך המערכת הכללית בתוך כל היתר.
חוץ מזה, כדי לממש את המצב השלישי, עלינו להפיץ את השיטה האינטגרלית לתיקון. בוודאי שזאת לא אותה השיטה שאנחנו לומדים לתיקון הפנימי שלנו, כי לרוב האנושות הכול מוגש בהתאם לרצונות והאפשרויות שלה, כפי שנאמר: "אל תעמיד מכשול לפני עיוור".
לכן, צריך להפיץ את שיטת התיקון בצורה שהאנשים רוצים לשמוע. ומפני שהיום כולם נמצאים במשבר, אז עלינו להפיצה כאמצעי לצאת מהמשבר.
ויחד עם זאת, אנחנו לא משקרים לאף אחד, אלא פשוט מספרים לאנשים על המצב האמיתי, אבל לא את הכול, אלא רק את מה שהם מוכנים לשמוע. ברור שאנחנו נצא מהמשבר, אין כאן שום בעיה. הבורא בכוונה מציג לנו אותו, כדי שנרגיש שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעשות דבר. ואנחנו באמת רואים, שכל המנהיגים הגדולים נשארים חסרי אונים מול המשבר, כמו ילדים קטנים.
בעצם, זה טבעי, כי לאדם אין שום פתרון לבעיה הזאת, כי עכשיו מתגלה בעולם מצבו השלישי. אנחנו מתקרבים אליו, והוא מתקרב אלינו (ראה שרטוט למעלה).
אנחנו מרגישים את ההתקרבות כמשבר במשפחה, בחינוך הילדים, במדע ובתרבות, בכלכלה וכספים, משבר בכל התחומים שהאדם עוסק, מפני שמערכת הקשר האינטגרלית מתקרבת אלינו, וכאילו יורדת עלינו, ואנחנו לא מתאימים לה, כי אנחנו אינדיבידואליסטים. ומסתבר, ששתי המערכות מונחות אחת על פני השנייה ואינן נכללות אחת בתוך השנייה, אינן מתחברות, וזה גורם להרגשת המשבר.
מה זה משבר? נניח, שאני לא מוצא שפה משותפת עם מישהו, כל אחד מאיתנו עומד על דעתו, אנחנו נמצאים במשבר ולא בהתאמה, לא בקשר. בדיוק זה קורה בעולם שלנו. לכן, עלינו להסביר לאנשים שבעולם מתגלה הטבע האינטגרלי שדורש מאיתנו להיות אינטגרליים, להיות בקשר הנכון בינינו. אם אנחנו נבין מה זה, אז יהיה לנו טוב, אז אנחנו לא נרגיש את המשבר.
אנחנו לא מסוגלים לשנות את הטבע, ולא נוכל להסתתר מפניו. אנחנו לא יכולים לחכות עד שהמשבר יעבור, כי הוא לא יעבור. אלא הוא רק יתחזק ויקבל צורות חדשות שונות. מיליארדי אנשים יישארו ללא עבודה, בעולם תיווצרנה המון בעיות חדשות, כולל מגיפות ואסונות טבע. זה יהיה אם אנחנו לא נתאים לטבע האינטגרלי האחד שמתקרב אלינו ללא רחמים.
כאשר המערכת האינטגרלית כאילו יורדת עלינו, אז למטה מכל הכיוונים מתגלה הקשר האינטגרלי שלה, הרמוניה, ואנחנו לא הרמוניים, אלא אינדיבידואליסטים, פרוטקציוניסטים, ולכן אנחנו נרגיש יותר ויותר גרוע.
חייבים להסביר זאת לאנשים, חייבים לכתוב מאמרים, כתבות, לייצר קליפים, ולעשות זאת בצורה מאורגנת. זאת המטרה שלנו.
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 4, 22.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אחריות על המתרחש
נשמה אחת לכולם
הדרך הביתה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים |
שתי פנים לאור
בעל הסולם, מתוך "כתבי הדור האחרון": "עובדא היא שישראל שנואים מכל האומות אם מטעם דת אם מטעם גזע אם מטעם קאפעט' אם מטעם ק' אם מטעם קאסמאפאליטים וכו'.
כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיע שלו."
פעם, עם ישראל היה "כאיש אחד בלב אחד", לכן, על אף שנכון להיום, הוא מפוזר בכל העולם, אומות העולם מתייחסים אליו כמו לאחד שלם. היחס הזה מושרש בפנימיות העולם, בין הרצון לקבל לכוונה "על מנת להשפיע", ועלינו לתקן אותו רק ברמה הרוחנית.
בעולם שלנו לא יכול להיות שום תיקון. אף על פי שמשתדלים "לתווך" בין ישראל לשכנינו הפלסטינאים, תורכיה, ועוד מישהו, אין בעולם שלנו שום אפשרות לפתור את הבעיות האלה. כי המצב כאן הוא רק תוצאה של פעולה שמקורה למעלה.
זהו אחד מחוקי היסוד. בעולם הזה קיים רק רצון לקבל ללא תנועה. הדבר היחיד שמסוגל להניע אותו הוא האור, כוח החיים.
כאשר האור מגיע לפי הזמן, הוא גורם לצרות, לרע (1). מדוע? מפני שאז הוא מתגלה דרך האחוריים.
אבל אם האור הזה מגיע כתוצאה מבקשתנו לתיקון (מ"ן), אז הוא מתגלה כ"אור מקיף" (או"מ) הטוב והמיטיב (2).
כל ההבדל הוא בכך, שאנחנו יכולים להתקדם למטרה לפני שהכוחות מגיעים מלמעלה. הבחירה החופשית שלנו היא בין שתי האפשרויות הללו.
ולכן, במישור של העולם הזה, פשוט אין אמצעים יעילים. הדיבורים בכל הרמות, הפוליטיקה, האו"ם, הכול ללא הועיל. ולמעשה, זה בסך הכול תוצאה של פעולת האור העליון שמשפיע על הגורמים בעולם שלנו בהתאם לאפשרות הראשונה.
לא משנה כמה החלטות מתקבלות במפגשי הפסגה ובוועידות. למעשה, הכול האור קובע. בעצם, הפוליטיקאים הם כמו מריונטות, והדבר היחיד שבאמת פועל הוא הבקשה שלנו לתיקון שאנחנו מעלים לפני שמגיע הכוח השלילי. רק אז הכוח השלילי יתחלף בכוח החיובי, כי אנחנו רוצים להיתקן בלי לחכות לצרות.
אז כיצד מגיעים לבקשה כזאת? בעזרת הקבוצה והלימוד (תפילה). הקבוצה מחברת אותנו לגוף אחד, לכלי אחד, ובעזרת התפילה בזמן הלימוד אנחנו מתקשרים עם מקור האור האחד, עם הבורא.
מתוך שיעור על נושא "האומה הישראלית", 15.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כיצד אנחנו מקבלים את האור?
הגיע הזמן להאיץ
עידן הבחירה החופשית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
אתה מתרגז, סימן שאתה לא צודק
שאלה: כיצד אפשר לזהות את המקום שבו אני פועל בעצמי ומכחיש את הנהגת הבורא?
תשובתי: אפשר לזהות את המקום הזה באופן פשוט מאוד – כאשר אתה מתרגז ולא מסכים עם ההשגחה העליונה, מתנתק מהקבוצה ומהבורא, מבצע בעצמך את התכניות שלך. כל דבר שאתה לא נמצא בדבקות עם הבורא.
אם אתה מזהה שברצונות ובמצבים מסוימים לא מורגשת שליטת הבורא, על אף שאתה רוצה להידבק להשגחה העליונה ולהתקדם יחד איתה, זאת אומרת שהרצון הזה מקולקל וזקוק לתיקון. הרגשתך לא תשתנה עד שתתקן אותה. אתה לא יכול לומר מראש שהכול בסדר, כי המטרה היא להגיע לאיחוד עם הבורא, לדבקות עימו.
לכן, אין ברירה, אתה חייב לעבוד בכל המצבים, הרצונות והכוונות האלה, כדי להגיע דרכם לדבקות, שבה מתחברים לאחד, העבר, ההווה והעתיד, אתה והבורא תתחברו לאחד בכל הזמנים, כל הפעולות, המחשבות והכוונות.
כאשר מתגלה בעיה כלשהי, חייבים לפתור אותה כאילו הבורא לא קיים. אף על פי שאתה יודע ש"אין עוד מלבדו", אבל נמצא במצב ההפוך. אתה מתרגז, והרוגז הוא סימן לאגו.
לכאורה, על מה יש להתרגז אם הכול קרה לפי רצון ההשגחה העליונה? אבל לאדם בכל זאת יש בחירה חופשית. כואב לראות שאפשר היה לעשות תיקונים ולהימנע מייסורים, מהמצבים הלא נעימים, לעשות נחת רוח לבורא, והאדם לא עושה זאת.
יש כאן התנגשות בין העיקרון "אין עוד מלבדו", "אחור וקדם צרתני", שליטת הכוח האחד, "הבחירה החופשית" של האדם, ו"רשות הרבים".
לא מבינים זאת עד שמגיעים לגילוי הראשון – "הקו האמצעי", שבו נפגשים שני הניגודים. אז אנחנו מבינים מהי "אמונה מעל הדעת", שבה נפגשים הפלוס והמינוס, שני המצבים ההפוכים: "אין עוד מלבדו" ו"אם אין אני לי מי לי", כלפי העבר, ההווה והעתיד, משלימים זה את זה בתוך האדם.
בלי כלי של השפעה כזה, אנחנו לא נוכל לקשור את שני ההפכים ולהבין את אחדות החיבור בינינו. לכן המקובלים פשוט מציעים לנו כיצד יש לפעול בלי להיכנס עמוק מדי להסברים פרטניים. כי כדי להבין במידת מה את ההסברים, צריכים "כלים" מתוקנים.
הכול נקבע לפי כלי התפיסה שלנו. אם האדם פועל נכון, אז הם בהדרגה מתגלים בתוכו, כלומר מתגלים בו בהדרגה, והוא מסוגל להרגיש ולהסכים בחלק המסוים הזה.
מתוך שיעור על פי אגרת של בעל הסולם, 14.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מה לעשות שהבורא בכל מקום?
מי יעזור לי?...
אני מבקש – הבורא מבצע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
תפיסת המציאות: התקרבות אל האור
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 5
שאלה: הנושא של הכנס שלנו הוא, "ביחד לנצח". מה זה אומר "ביחד"? הרי אנחנו רואים שמישהו מאיתנו נמצא בעלייה והאחר בירידה. איך להגיע לצעקה המשותפת לבורא, ל"ביחד" הזה?
תשובה: תתארו לכם (ועל כך מדברים הפיזיקאים) שלמעשה אנחנו נמצאים במציאות שונה לגמרי, שבה הכול מתקיים לפי חוקים אחרים לחלוטין, חוקים של עולם אחר, שנמצא במהירות האור. המרחב נתפס בו בצורה אחרת לגמרי.
אם אנחנו נמצאים בתנועה עם מהירות נורמלית, אז אנחנו רואים לפנינו תמונה, נניח, מהצד. ואם אנחנו נתחיל להתקרב במהירות האור, אז המרחב מתחיל להיות עקום, ואנחנו רואים את אותה התמונה מכל הצדדים.
הזמן נעלם, המקום נעלם, התנועה נעלמת, הכול הופך להיות אחד, בו זמני, עגול, לא קיימים המושגים של "קדימה", "אחורה", "מהצד", "מימין", "משמאל", הכול הופך להיות לגמרי אחד יחיד.
בזה אנחנו נתקלים בפיזיקה של המהירויות הגבוהות, זה הגיע דרך איינשטיין וכבר נבדק בהרבה מחקרים.
למעשה, אנחנו נמצאים בכזה מרחב, אבל האגו "מותח", מאט אותו. ההאטה של המרחב מורגשת בנו כ"עולם שלנו", ובמקום רצונות אנחנו רואים את הגופים, מעין "מתיחה" של ההתרחשויות והתנועה שלהם.
כשמתקרבים לתכונה של האור הרוחני, מתגלה לנו מרחב שונה לחלוטין – אחד יחיד ושלם, שבו אין מקרים, הכול נמצא בתוך האחד, ולכן מורגשת שלמות ונצחיות. אנחנו נמצאים בתוכו כרצון אחד. ובעצם, רק הוא זה שקיים.
והמציאות שלנו של היום, שניתנה לנו בהרגשה, פשוט נעלמת. היא לא קיימת! היא לא צריכה למות ואז להיוולד שוב, היא פשוט מתאדה. הרי חושי ההרגשה שלנו מתחילים לצייר לנו את המרחב הנכון, המציאות הנכונה. אנחנו צריכים לתאר אותה דווקא בצורה כזאת, כך צריך לתאר את העולם האמיתי.
כדי לדחוף אותנו לזה, ניתנו לנו הקבוצה, המורה, האנושות, וכל החוקים שלפיהם אנחנו נוכל להתקרב לגילוי הנכון של המרחב והגילוי שלנו את עצמנו בתוכו. זה כמו תרגילים שבהם אנחנו מעבדים טכניקה חדשה של גילוי, טכניקה של השגה. ואז אנחנו נרגיש ממש את כל מה שכותבים עליו הפיזיקאים.
נחשב, שאדם לא יכול לצאת או אפילו להתקרב למהירות האור כי המסה הופכת להיות אין סופית, זמן - אפס. אולם למעשה, זה מאוד פשוט מפני שהמסה באמת נעלמת, היא הופכת להיות רצון אחד גדול שממלא את הכול.
עד לזה איינשטיין לא הגיע. הוא כל כך רצה להקים תיאוריה יחידה, אך לא הצליח. ולנו זה כמעט מצליח. ומסתבר, שאם אנחנו מודדים את הכול ביחס לצופה (כמו שטען איינשטיין נכון), אז ברגע שהצופה משנה את התכונות שלו לתכונת ההשפעה, הוא חוצה את מחסום האור ופשוט מתקיים מתוך תכונה אחרת, שבה ניתן להתקיים מעל מהירות האור.
לכן קיים קיום מעל ומתחת למהירות האור, תלוי רק בתכונות שלנו לקבל או לתת. המעבר מתפיסה אחת, הקבלה למען עצמי שלנו היום, לקבלה למען הנתינה, לתכונת ההשפעה, בעצם אפשר בקלות לממש אותה על עצמי. הדבר היחיד שאנו צריכים, זה לבקש את זה מהאור העליון.
כמו שאומר בעל הסולם, זו רק בעיה פסיכולוגית. מאוד קשה לנו לבקש את תכונת ההשפעה. איננו יכולים לעשות זאת מפני שתכונת ההשפעה מנוגדת לנו, ואנחנו לא יודעים מה זה. איך אפשר לבקש משהו שאתה לא יודע ולא רוצה?
בשביל זה ניתנה לנו הקבוצה. אני בא לקבוצה ושומע מהחברים: "השפעה, השפעה... צריך רק להתאחד ביחד. רק כך אנחנו נצא לרוחניות ונשיג את המטרה". אם החברים שלי מסבירים לי ומנסים "להחדיר" את זה לתוכי, עד כמה הם משתוקקים לזה, אז מכיוון שאני אגואיסט, אני גם ארצה את זה.
כך אנחנו מושפעים מפרסומות: "אני גם רוצה את זה!", ואפילו שאולי אני לא רוצה את זה, אבל אם מסביבי אנשים מדברים על כך, אולי אפילו משקרים לי, אני בכל זאת מתחיל לרצות את זה. כולנו מכירים את זה על עצמנו. הפסיכולוגיה שלנו כך עובדת במיוחד, כדי שאנחנו נוכל לרצות את מה שאנחנו לא רוצים.
ואז אני מתחיל לבקש: "אני גם רוצה השפעה, רוצה להיות מעל מהירות האור, רוצה להיות מעל עצמי!", וברגע שאני מתחיל לבקש את זה, אז המצב הזה נקרא "לא לשמה". כשאני מבקש בעצם משהו שאני לא יודע מה, וממה ולמה, אבל בכל זאת מבקש, כבר משפיע עליי האור העליון. רק שהוא משפיע לא בצורה ישירה וגלויה, אלא כ"אור מקיף", כי הבקשה הזאת עדיין לא מגיעה מתוכי אישית, אלא רכשתי אותה מהחברים.
זאת אומרת, אם הרצון הוא לא שלי אישי (לא רציתי את זה, הייתי רק צרכן), אלא קיבלתי אותו מהסביבה, אז הרצון הזה, הפלוס הזה, הוא לא שלי. ולכן משפיע עליי לא "אור ישר", אלא "אור מקיף".
הוא מלטף אותי בעדינות, משנה אותי בהדרגה. אני מרגיש את ההתקרבות שלו אליי, טוב לי, וכשהוא מתרחק ממני, רע לי. כך מורגשות בנו העליות והירידות שלנו.
האור במיוחד מתרחק ממני, ואז רע לי. במקרה כזה אני צריך לרוץ לקבוצה ולבקש ממנה תמיכה. ברגע שהקבוצה בתגובה מוסיפה לי יותר רצון, אז האור מתחיל יותר להאיר לי.
בצורה כזאת אנחנו צריכים לעבוד כל הזמן, כדי שהאור ישפיע עליי ויאיר במשך הרבה זמן. זה יכול לקחת כמה שנים.
אנחנו כבר מזמן נמצאים בתהליך הזה, ומי שהצטרף אלינו לא מזמן בכל זאת יכול לעבור את כל השינויים יחד איתנו. ואז, או יסיים את ההשפעה שלו עלינו, יתעורר בי רצון אמיתי להשפעה.
ברגע שאני אתחיל לרצות להשפיע, היא ייכנס לתוכי, ואני אקבל גילוי האור בתוכי שיורגש כאור עליון. מדוע? מפני שבתוכי קיימים 613 רצונות וכל אחד מהם מקבל איזשהו חלק מהאור.
תתארו איך מתוך הנקודות, מהפיקסלים על המסך של המחשב או הטלוויזיה, נוצרת תמונה. פעם בטלוויזיה התמונה הייתה מורכבת מ- 680 שורות. ואצלנו התמונה הזאת מורכבת מ- 613 רצונות ומתחברת כמו פסיפס: יותר, פחות, גוונים שונים, חצאי גוונים, לא רק של צבעים, אלא גם של אור, טעמים, בכל חמשת החושים שלנו.
חמשת החושים האלה נקראים: "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין" ו"מלכות".
כל תמונה של העולם הרוחני מורכבת מעשר ספירות. והנה קיבלנו את התמונה של העולם העליון לפי חוקי הטבע. בלי שום מיסטיקה. מעורר על עצמי אינדוקציה, בהשפעת האור העליון אנחנו כאילו מביאים על עצמנו אינדוקציה חשמלית ("אור מקיף"), הוא פועל בנו ולאט לאט משנה את הרצון.
וכך בכל שלב. אם הקבוצה עולה, למשל, מהשלב הראשון של ההשגה לשלב השני, אז גם אני עולה למדרגה השנייה. אי אפשר לברוח מהקבוצה.
אפילו התלמידים של רבי שמעון שהיו במדרגות התחתונות היו צריכים לקנא זה בזה, לשנוא זה את זה, לאהוב איש את רעהו, ובהתאם לכך לעורר על עצמם את האור העליון.
לכן אני חייב לעבוד עם הסביבה ובהתאם לאותו הרצון שאני מקבל מהקבוצה, אני יכול לפנות לאור העליון, רק עם הרצון הזה. כתוצאה מכך, האור משפיע עליי ומעלה אותי למדרגה הבאה.
יחד עם זאת, כל הזמן חוזר אותו העיקרון: אני - קבוצה. אני מקבל מהקבוצה את הרצון, פונה לאור, הוא מתקן בי את הרצונות האלה. וכך כל הזמן.
השיטה היא מאוד פשוטה, זו פיזיקה טהורה, אין בה שום דבר אחר. כל הזמן עשר ספירות, כל הזמן חמישה אורות, וכך אנחנו פועלים. אבל כל פעם הרגשת העולם החדש משתנה בצורה מדהימה. כל מדרגה זה עולם חדש: מצוירת בנו תמונה חדשה, והחוקים משתנים. כל זה עוד מחכה לנו בעתיד.
ובשביל שנוכל לשאוף לכך, צריך את הקבוצה שכל הזמן תעורר אותי, תגרה אותי, תעורר בי קנאה. אני רואה איך שהם רוצים לגלות את העולם הרוחני, מה קורה איתם ואיתי לא. זאת אומרת, אני צריך כל הזמן לקבל מהם מנות חדשות של התעוררות: "למה להם יש ולי אין?".
לכן נאמר במאמרי הרב"ש, שאדם חייב להכניע את עצמו לפני הקבוצה, להעריך אותה יותר מעצמו, ואז הוא יקבל ממנה יותר השפעה, יהיה לו יותר כוח לפנות לאור. האור העליון ישפיע עליו בצורה יותר חזקה, ישנה בצורה יותר מהירה את כל התכונות השליליות שבו לתכונות חיוביות, הוא ירגיש את האור הזה בתוכו. כל פעם זה חוזר על עצמו, אבל התמונה משתנה לחלוטין.
מתוך שיעור מס' 5 כנס אירופה, 22.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
העולם העליון מתגלה בתוך הקבוצה
אופקים של תפיסה
כמה פרטים מתמונת העולם הרוחנית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה, קבוצה |
לידה, זו פריצה מתוך החושך
אם אנחנו בקבוצה נמצאים בקשר ובאהבה הדדית, אז כל אחד צריך להרגיש את מה שמרגישים כולם. ואז לא יהיה כזה מצב, שאחד מרגיש את עצמו טוב והאחר מרגיש את עצמו רע, כולם יחד מרגישים בלב אחד את מה שקורה. ומי שלא נמצא בדאגה הכללית, לא ירגיש אחר כך גם את השמחה הכללית.
לא ידוע לנו, מדוע הבורא פתאום יוצר כאלה מצבים, שבהם חלק מהאנשים נמצאים יותר מחוברים וחלק פחות. זה תלוי בהרבה סיבות ובמיוחד, בהכנה של כל אחד, עד כמה הוא מרגיש שזו הקבוצה שלו.
במצב הזה, אפילו אותם האנשים שתמיד היו חלק של ה"מצרים", כלומר כאילו הזיקו ל"בני ישראל", שסבלו מהם, עכשיו יש להם את אותה האפשרות להתקדם לקדושה. לשני החלקים האלה של הקבוצה יש הזדמנות להתקדם, ונהיה ברור שאלה הם שני הצדדים של אותו ה"מטבע", של אותו המצב.
ואלה שלא מצאו את עצמם פיזית בתוך אותו החושך, יכולים להרגיש כאילו שהסבל הכללי עובר ממש על בשרם, בזכות הדבקות שלהם לאלה שקיבלו מכה. כל הקבוצה העולמית לא יכולה להימצא פיזית בבעיה אחת, אבל הכול תלוי בדבקות שלנו, בקשר בין החברים.
אז כל אחד מרגיש כאב זר בגוף שלו, כמו מחלה של אדם אהוב. כל הקבוצה העולמית יכולה לחלוק כאב אחד. אפילו כל העולם יכול לעשות את זה, אם אנחנו נתקן את עצמנו, נהפוך לחזקים יותר ונתעלה. אז, הגלים מהדאגות שלנו, גלים מכל הסוגים, טובים ורעים, יתפשטו לכל הכיוונים, ויגרמו ל"רעש" בעולם, משמח או מדאיג. ובמידה הזאת המצב הכללי יתוקן יחד איתנו.
מתוך החושך נולד האור. כך מכל הבעיות הקריטיות תצא תוצאה הפוכה. בחושך נולד המצב הבא, וכל לידה, זו הופכיות. היא תמיד מגיעה כמו פריצה ממקום סתום.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 04.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
גישה בוגרת לבעיות
סיום קבוצתי או לחיצת החרצן מהדובדבן
לצאת מתוך עוֹרי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
ישנם דברים שאתה צריך לעשות בעצמך
רב"ש, שלבי הסולם, 1984/85, מאמר י"ט, "בוא אל פרעה – א'": "סוד רדיפת היצה"ר וס"א להחטיא את הצדיקים ולהידבק בקדושה."
היצר הרע, זהו "מלאך" שמבצע בצורה נכונה את עבודתו. הוא כל הזמן מראה לנו עד כמה אנחנו חלשים ולא מסוגלים לכלום ובכך מחייב אותנו לפנות אל המאור המחזיר למוטב. ואז אנחנו מקבלים מלמעלה כוח שמבצע את מה שצריך. בצורה כזאת, אם האגו לא היה מראה לנו את הכישלון המלא שלנו, לא היינו מסכימים עם מה שיש ואף פעם לא היינו פונים לאור.
היצר הרע הוא לא סכום של נטיות רעות, הוא מעורר בי לא ייאוש מהכישלון בדברים אלו או אחרים בגלל שאני אגואיסט. היצר הרע זהו כוח מיוחד שעומד כנגד האור ומצביע על ההופכיות שלו: "הנה זה מה שאתה צריך". כך החושך מעורר אותנו לחיפוש אחר האור, "לעורר את השחר". זה לא אגו וזהו, עם התאוות, התשוקות התמידיות שלו: הקנאה, התאווה, הכבוד, השליטה, וכולי. לא, היצר הרע אלו רק אותן הנטיות ה"רעות" שבזכותן אנחנו מרגישים את הצורך בעזרה מלמעלה. וזה אומר שבמהותו הוא גם טוב.
שאלה: אבל לפעמים אתה מדבר בצורה כזאת כאילו יש לנו כוחות כדי להתקדם...
תשובתי: בלי שתבזבז את הכוחות האלה, אתה לא תכיר שאתה צריך לבקש עזרה. לא מספיקה כאן ידיעה על חוסר האונים שלך בלבד – צריך שיהיה גם ניסיון. תביט על תינוק: כמה שתסביר לו, הוא צריך לנסות את הכול בעצמו ולא פעם. הוא לא מאמין למילים שלך: "בשביל מה אתה צריך לעשות את זה אם אתה בכל מקרה לא תצליח?", אבל לא, הוא חייב לעבור את הכול בעצמו.
שאלה: אבל בכל זאת, האם לא חבל על הזמן שאנחנו מבזבזים?
תשובתי: בדיוק לשם כך צריכים אותו. הרי כשאתה מנסה לפעול באופן עצמאי אתה מתקן את הכלים, הרצונות שלך. מפעם לפעם כשאתה מגיע לייאוש אתה מזכך ומסדר אותם בהדרגה. כמובן שאתה רוצה מייד לדלג לגמר התיקון, אך תחילה יש ללמוד במקצת.
כל ה"אורות" וכל ה"כלים" השתלשלו מעולם אין סוף השלם עד המצב הבלתי שלם והשבור בצורה מוחלטת. כך נבראה המערכת – מתוך ההופכיות בין ה"אור" ל"כלי", ואתה לא יכול לשפר את הסדר שכבר נקבע. הרי אין כאן שום דבר חיצוני, צדדי. האור משפיע בצורה מוחלטת והכלי מקבל בצורה מוחלטת, ונבנה ביניהם קשר בהתאמה. זוהי לא מקריות, לא משהו שעלה ברוחו של מישהו אלא תוצאה בלתי נמנעת של תנאים שנקבעו מלכתחילה.
בין שני הרצונות – המשפיע והמקבל – לא יכולה להיווצר מערכת יחסים אחרת, שונה מזאת שבעולמות אדם קדמון ואבי"ע. פשוט לא יכולה. פועלים כאן חוקים מוחלטים, ולכן אין טעם להצטער על "בזבוז זמן". אתה לא תוכל לדלג לאין סוף בקפיצה אחת. תצטרך לעבור את כל השלבים, אחרת הרצון לקבל לא יצליח לרכוש את הכוונה להשפיע.
במהלך כל הדרך לגמר התיקון אתה יותר ויותר נזקק בבורא, באור. תכנה אותו איך שאתה רוצה, אך ישנו רק כוח אחד שפועל במציאות. ובתוך הרצון לקבל הגדול שלך ישנה נקודה קטנה. היא צריכה להבין היכן היא נמצאת, לזהות את הרצון ולפנות ל"אור המקיף" בבקשה על כך שיתקן את כל חלקי הרצון הזה. שום דבר מעבר לזה. כל העבודה שלנו מסתכמת בכך, שמתוך הנקודה שברצון שלנו נפנה אל האור.
אך לשם כך דרושות בדיקות וניסיונות רבים. הרי אתה עובד באגו, בכוח שרוצה לקבוע את שליטתו ושלא מאפשר לפנות לבורא. להיפך, הבורא נסתר במידה שבה אתה קובע את עצמך, חייבים להחליט: "או אני או הוא".
ולכן תחילה (1) צריכים לעשות "צמצום א'" על האגו שלך. זה לא אומר שאתה משמיד אותו – אתה רק מכיר בכך שבעזרתו לא ניתן להגיע להשפעה. אתה לא רוצה להשתמש באגו, אפילו אם אתה רוצה בכך. אתה גורם לו "להתנוון".
לאחר מכן (2) אתה פונה ל"בינה", רוצה שימלוך בך כוח ההשפעה. זה מביא אותך לגילוי מסוים (3). ונכון שאתה מגלה רק "אור חסדים", אבל זה כבר משהו. כך, בהדרגה אתה מסיר מעצמך את הכיסויים, את ההסתרה..
תאר את זה לעצמך מתוך דוגמה. לפניך שניים: אני ובחור צעיר, נמרץ, חכם, נאה, שאין להרהר במעלותיו. לידו אני כאילו מתפוגג, נעלם משדה הראייה שלך. ועכשיו כל עבודתך היא להעביר את מיקוד הראייה מאחד לשני. הוא מסתיר, מכסה, מסתיר אותי. וזה אומר שאתה צריך לעשות כך שהוא "יתבטל" בעיניך. אז אתה תוכל "לצמצם" אותו ולאחר מכן להתחיל להחליף אותו בי. יוצא, שאני שווה משהו, אני חשוב לך והנה אתה כבר מוכן להיכנס תחת רשותי במקום תחת רשותו...
ובכן דרושות כאן פעולות רבות, צעדים בדרך שמביאה אותך לגילוי. ושום דבר לא נעשה בה מעצמו. מלכתחילה אתה נמצא תחת רשות הרצון האגואיסטי – ואתה צריך לעבור לרשות הרצון האלטרואיסטי. הרי הרצון שלך לא יכול להישאר של "אף אחד" – כך או אחרת שולטת בו כוונה על מנת לקבל או כוונה בעל מנת להשפיע. והמעבר הזה דורש זמן מסוים.
מתוך השיעור לפי מאמר רב"ש, 31.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
באפיסת כוחות
החיבור שהורס את הרע
המנוע הנצחי שמקבל את האנרגיה מהאור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
ההזדמנות האמיתית שלך להיות חופשי
שאלה: האבן עזרא אמר, שהדור שיצא ממצרים ניסה על עצמו את עול העבדות והתייאש. לכן לא הצליח להילחם עם אדונו עד שלא גדל דור המִדבר שלא ידע גלות, ולכן לא איבד את כוחו ואמונתו. באיזה דור אנחנו נמצאים היום?
תשובה: אנחנו נמצאים במצרים תחת שליטת האגו שלנו, וקודם כל אנחנו חייבים להתעלות מעליו. לצאת מהשלטון הזר, זה דבר אחד, אך להילחם עימו זה דבר אחר לגמרי. ממצרים בורחים ולא נלחמים עם המִצרים. כל היציאה הזאת דרך ים סוף זוהי בריחה בלבד. אין לנו כוח להילחם עם האגו שלנו, עלינו רק לברוח ממנו ולהתעלות. רק השנאה לאגו שלנו מעלה אותנו ומפרידה אותנו ממנו.
לאחר מכן מופיע שלב שבו אנחנו מתחילים לתקן את האגו הזה. אנחנו לא חוזרים לשם כך למצרים, אבל לקחנו משם את ה"כלים" ועכשיו מתחילים לחבר אותם אלינו ולתקן את כל אותם הרצונות שמעליהם התעלינו.
השלב הראשון של תיקון הרצונות נקרא "דור המדבר", כאשר אנחנו מתקנים את הרצונות האלו שהם "להשפיע על מנת להשפיע". ולאחר מכן בא הדור של כובשי ארץ ישראל שנקרא "לקבל על מנת להשפיע".
בתוך עם ישראל ישנם כוחות כאלה שמסוגלים ללכת קדימה ולהוביל את השאר כמו משה שהוציא את העם ממצרים. ישנם אנשים שנמצאים בהשגה רוחנית ושכבר התעלו מעל האגו והתחברו עם נשמות אחרות. הם מבינים את כל התהליך, יודעים מה צריך לעשות ברגע הנתון וצריכים להוביל את האחרים.
מדובר באנשים שלומדים את חכמת הקבלה, מפני שאי אפשר לחזור למקור ללא עזרת האור המחזיר למוטב. ואור כזה ניתן למשוך אך ורק באמצעות לימוד הקבלה שמיועדת דווקא לזה.
ישנם אנשים כאלה! אנחנו מסוגלים להתקדם ולמשוך אחרינו אנשים רבים שרואים את התוכניות שלנו, לומדים איתנו דרך הטלוויזיה או האינטרנט, מגיעים לקורסים ולהרצאות שלנו וכך מתקדמים. לכן יש להם הזדמנות ממשית לצאת יחד איתנו ולהתעלות מעל האגו ולהרגיש מה זה נקרא חופש, מה זה להיות "יהודי", כלומר להיות יחד עם אחרים.
הם ידעו מה זה אומר להיות בארץ ישראל כלומר ברצון לבורא (ישר-אל), להשפעה ולאהבת הזולת. באופן כזה נוכל להצליח בכל תחומי החיים הגשמיים שלנו ולפתור את כל הבעיות שסביבנו.
העיקר היא רוח החיבור. אם היינו מתייחסים לכל עם ישראל עם אותה הרגשת השיתוף כמו לחברי המשפחה שלנו שיושבים יחד איתנו סביב השולחן החגיגי, אם היינו מחבקים כך את כולם, זה היה חלק גדול מהמאמצים הדרושים על מנת לצאת ממצרים.
מתוך התוכנית "מקובלים כותבים. ליל הסדר", 04.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
עונש מוות למען החיים העתידיים
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"
כל העולם בגלות, כל הארץ זה מצרים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חגים ומועדים |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר