האיחוד האירופי יתחיל להיאבק באבטלה בקרב הצעירים
חוות דעת (הֵרְמָן וָאן רוֹמְפֵאי, נשיא האיחוד האירופאי): פתרון הבעיה של רמת האבטלה הגבוהה בקרב הצעירים, מהווה משימה בעלת חשיבות עליונה, ושלטונות האיחוד האירופאי יכולים להתגבר על הבעיה הזאת בסוף השנה הנוכחית.
כל מיני ארגונים וגופים יאבקו באבטלה. אנחנו מוכנים לתמוך בכל הרעיונות החדשים כדי לעזור לכל מדינה. כל הארגונים והגופים חייבים להיות מגויסים: הממשלות הלאומיות, הרשויות המקומיות, חברות גדולות וקטנות, שותפויות חברתיות ומוסדות אירופאים.
תגובתי: טוב שישנן פניות וקריאות, כי הבעיה הרי הולכת וגדלה, אבל כרגיל, יוקצו משאבים, יצרו תוכניות, ייצרו עוד מאות מקומות עבודה לפקידים, והלאה, יכול להיות שמתישהו ייזכרו בהם ויראו את התוצאה – אמצעים מבוזבזים... המוצא היחיד לפתרון התעסוקה, זה להעסיק את הצעירים בלימוד ההשכלה האינטגרלית, זה זול, בטוח ובעל סיכויים.
ידיעות קודמות בנושא:
התכנית למאבק באבטלה בקרב הצעירים באיחוד אירופי
משבר התעסוקה של הצעירים
האבטלה באיחוד האירופי יוצרת דור אבוד
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
ככל שהמשבר מתגבר, החיים שלנו מתארכים
דעתו של פ. אורזג (P.Orzag), נשיא Citigroup: הבעיות בשוק העבודה גורמות למתח אדיר בקרב האוכלוסייה. אפשר היה להניח, כי החשש מהמצב הכלכלי אינו תורם לעלייה בתוחלת החיים, אולם למרבה הפלא, בתקופה של מיתון, הכול קורה בדיוק ההיפך.
פיטר אורזג, (Peter Orzag), בעל טור ב- Bloomberg, לשעבר ראש מנהל התקציב והאדמיניסטרציה בממשלת ברק אובמה, לפני כן שימש כיועץ הכלכלי לנשיא ביל קלינטון: על פי נתונים ראשוניים של המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, שיעור התמותה מתוקנן לגיל (Agestandardized mortality rate) בארצות הברית בין השנים 2007-2010 ירד ב- 2%. תוחלת החיים המשוערת של אלה שנולדו בשנת 2010 הגיעה ל- 78.7 שנים לעומת 77.9 שנים בשנת 2007, כלומר, עלייה של 0.8 שנים. לעומת זאת, בין השנים 2004 - 2007, כאשר המצב הכלכלי היה הרבה יותר טוב, תוחלת החיים עלתה בשיעור של 0.4 שנים בלבד.
שיעור התמותה המתוקנן לגיל בארה"ב ירד ב 2%, העלייה בתוחלת החיים הייתה 0.8 שנים. במקביל, עלייה גדולה יותר נצפתה במדינות שבהן שיעור האבטלה גדל בצורה ניכרת. על פי המסקנות של החוקרים מאוניברסיטת מישיגן, תקופות המיתון יעילות יותר לבריאות הציבור מאשר תקופות הצמיחה.
אף שבתקופות של דיכאון שיעור ההתאבדויות עולה, רמת התמותה עקב גורמים אחרים, אפילו בשל התקפי לב, יורדת בשיעור גדול יותר. עישון והשמנת יתר נהיים פחות נפוצים.
התייחסותי: כדי למגר את ההתאבדויות, חייבים לתת לאדם תחושה של אושר. הרשת הכללית של החינוך האינטגרלי תיצור את התנאים הטובים ביותר לבריאות האדם.
ידיעות קודמות בנושא:
חיינו נעשו ארוכים יותר, אך עצובים יותר
חברים זה בריא
התרופה לדיכאון: קשר עם האחרים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
קשה להיות כל יכול, אבל אפשר לנסות...
שאלה: בהתאם לטכנולוגיה של "חכמת ההמונים", הדיון מהווה אויב של השׂכל הקולקטיבי, כי כאשר אתה מתבטא, מופיעה בך זהירות וזה מוביל לצמצום של הרבגונית של המחשבות. כיצד זה מתקשר לגישה האינטגרלית? במה הקבוצה האינטגרלית צריכה לשמור על הרבגוניות, ובמה להתחבר, להפוך לאחד?
תשובתי: אנחנו בכלל לא צריכים לדאוג לרבגוניות.
רבגוניות יכולה להיות כאשר לכל אחד יש אגו משלו, צורות משלו, וכמו שפרצופיהם לא דומים זה לזה, כך גם האנשים לא דומים זה לזה לפי התכונות הפנימיות שלהם. מובן, שכל זה מתגלה בצורה אגואיסטית טהורה בלבד.
אבל אם אנחנו נותנים לאדם הזדמנות להיכלל בתוך הקולקטיב ולהוסיף את מה שרק הוא אישית יכול, אז הוא מתחיל לחשוב בצורה אחרת. כלומר, כל התכונות האגואיסטיות שלו מתגלות בצורה יותר בולטת, יותר קמורה, והוא מתחיל לחשוב: "איך ומה אני הייתי יכול לתת לקולקטיב הזה?".
במקרה כזה, כל האגו שלו מתחיל כאילו לתפוח, הוא מתחיל לחשוב בכיוון אחר, לא מה אני יכול לקבל, אלא מה אני יכול לתת. כאשר אני יכול לקבל, אז קיימת אצלי נחיצות מוגבלת מאוד, שלי, אישית. אבל כאשר אני חושב על מה שאני יכול לתת (נניח, שאני חי באיזה חלל וירטואלי, בקשר אלטרואיסטי אינטגרלי), אז אני צריך להשתדל להבין מה דרוש לכל אחד ולכל הקולקטיב. מתוך זה, אני כאילו הופך להיות "אלוקים", אף שקשה מאוד להיות הוא. כי אני הרי צריך לדאוג לתשעת החברים שלי. ואני רוצה להיות בתפקיד הזה. מה אז אני יכול לתת להם? מה הם היו רוצים? בצורה כזאת אני מתחיל לדמיין. וכאן הדמיון שלנו הוא בלתי מוגבל. אנחנו, להיפך, מפתחים אותו ולא ננעלים על משהו אחד.
מה דרוש לאדם באגו הקטן שלו? כמה שלא תדמיין לעצמך, הכול מסתכם במשהו פרימיטיבי וצר, ואצל כל אחד זה אותו הדבר.
ואילו כאן, להיפך, נפרס עולם שלם, מפני שהחברים שלי, שלהם אני רוצה לתת, רוצים דרגת קיום אחרת לחלוטין. ולכן אני משתדל להיות "כל יכול", שנותן להם את כל זה.
שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מה דרוש לאדם כדי להיות לגמרי מאושר?
דאגה הדדית היא הפיתרון לבעיות
להוסיף את עצמי לתמונת השלמות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, סדנאות חיבור, קבוצה |
ברמה של מחשבות ורצונות
שאלה: כאשר אנו עובדים על יצירת חברה (קהילה) אינטגרלית, אנחנו צריכים לשחק בזה. האם, יחד עם זה, כל הפעולות ההדדיות בינינו צריכות להתבצע ברמה של מחשבה?
תשובתי: לחלוטין! יותר לא נדרש לנו שום דבר. אנחנו נכנסים לתוך מערכת, שבה עובדת רק מחשבה אחת – תחילת הפעולה, הפעולה עצמה, והתוצאה ממנה, זה הכול מחשבה.
שאלה: זה דומה לפס ייצור מחשבתי, שבו המון בני אדם מבצעים פעולות פשוטות למען תוצאה משותפת.
תשובתי: זה לא פס ייצור מחשבתי, אלא שרשרת מחשבתית סגורה, נניח, של קבוצה שמורכבת מעשרה אנשים, שבה כולם מקושרים באופן אינטגרלי ביניהם. כלומר, הם כולם מארגנים ביניהם כזה חלל, שבו המחשבות, הרצונות והכיוונים שלהם זה מזה הופכים לחלל אינטגרלי משותף. המחשבות השונות שלהם הופכות למחשבה אחת, מפני שהשפעה חיובית תנבע מכל אחד מהם כלפי כולם, והמטרה היא – מצבם המשותף ברמה האינטגרלית.
המצב הכללי המשותף הזה הוא לגמרי לא חייב להיות גשמי. אנחנו כבר דיברנו על מצב כזה שאותו אנחנו מציירים בתוכנו, שמתארים אותו לעצמנו. ופתאום אנחנו מתחילים להבין, שכבר יכולים לממש אותו, ושהמצב הזה הוא לגמרי מחשבתי. זוהי מערכת מחשבתית שנוצרת, ושבה אנחנו יכולים להתקיים. יחד עם זה, העולם הפיזי שלנו יכול אפילו לצאת מתחום של ההרגשות שלנו ואנחנו יכולים לאבד אותו. אנחנו פשוט עוברים למצב אחר, לרמת קיום הבאה.
כי בעולם הפיזי אנחנו קיימים רק הודות לגופים שלנו, והם הרי שייכים לדרגה ה"בהמית". ואילו הדרגה האינטגרלית, היא באמת אנושית. כי האדם זו מערכת סגורה של מחשבה ורצון, יחס הדדי שנמצא בדרגה הבאה, מעל לגופים שלנו.
לכן הטבע הדומם, הצומח והחי, שקיימים בעולם שלנו, מהווים רק בסיס, יסוד, כדי שאנחנו נפתח את הדרגה הבאה הזאת שבה אנחנו קיימים. זוהי הדרגה של הקשר ההדדי בינינו, לא ברמה של הגופים, אלא ברמה של המחשבות והרצונות.
שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תרגיל שמשנה את האדם
התפשטות של מחשבות
מחשבה לעזרת החינוך האינטגרלי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, טבע |
מה דרוש לאדם כדי להיות לגמרי מאושר?
שאלה: אני אדם רגיל, והתכונות האישיות שלי הן מוגבלות. איך אפשר ליצור מהן תמונה אינטגרלית נרחבת? איך אפשר לדאוג לכל בני האדם? כנראה שזה קשה.
תשובתי: אני לא חושב שזה קשה. תתאר לעצמך, שיש לך אפשרויות בלתי מוגבלות, יש לך "מחסן" שבו נמצא הכול. אתה יכול לקבל משם כל מה שתרצה, לחלק ולמלא באופן חופשי את כל בני האדם, את כל מי שרק תרצה.
עכשיו תחשוב, מה באמת הם צריכים? לא אלף קלוריות ביום, ולא ביטוח בריאות, פנסיה, חופשה, זכות לעבוד, כפי שבעבר כתבו על כך בצורה יפה מאוד. במה היית באמת רוצה למלא את האדם כדי שהוא יהיה לגמרי מאושר? כלומר, אתה משתדל להתייחס אליו כמו לילד הקטן והאהוב שלך. כך תדמיין לעצמך.
במצב כזה הרצונות והמשאלות שלך הם בלתי מוגבלים. הם מחייבים אותך "להיכנס לתוך האחר" ולהתחבר איתו. וזה נקרא יצירת קשרים אינטגרליים מכל אחד לכל אחד.
אנחנו בשום אופן לא חושבים על שום דבר שלילי. אנחנו חושבים רק על איך להרגיש איזה שהם רצונות מיוחדים של כל אדם, כדי להצליח לממש אותם, או לעזור לו בעצמו במימוש הזה.
שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
איך לעשות את האדם מאושר
אינדיבידואליות בהתכללות בכולם
טיסה באינטגרליות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים |
החשבון המוחלט
בעל הסולם, מאמר "השלום": "ומצייר לנו רבי עקיבא ב' סוגי אנשים: סוג אחד, הם מבחינת "חנות פתוחה" שחושבים את עוה"ז כמו חנות פתוחה בלי שום בעה"ב חנוני, ועליהם אומר "הפנקס פתוח והיד כותבת" דהיינו אע"פ שהמה אינם רואים שום חשבון, מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים...".
החשבון מתנהל עם כל אחד ולכל אדם, אם הוא רוצה או לא, ישנו פנקס. הכול "רשום", זה כולל את דרגות הטבע הדומם, הצומח והחי. הרי בעצם, במה שונה האדם מהדרגות הללו אם הוא אינו מודע לכל מה שמתרחש? הכול נקלט ונרשם במערכת הכללית, והחשבון הזה מתמלא יותר ויותר.. הצרות מתרבות, ויום אחד אני סוף סוף "מקבל שכל" – "מדוע אני צריך לסבול? אני חייב לעשות משהו בצורה אחרת".
שאלה: על ידי מי בדיוק מתנהל החשבון?
תשובה: על ידי המערכת הכללית. תתאר לעצמך שהוכנסת ל"בסיס הנתונים" שלה. זהו ה"פנקס" שעליו מדבר רבי עקיבא. כי הרי בתנאי הקשר ההדדי הכללי, שום דבר לא יכול להישאר ללא תשומת לב. כל אטום, כל חלקיק, הכול נמצא במערכת הכוחות וכל חלקיה קשורים זה לזה. זוהי הבריאה – הכוח האחיד הוא זה שמפעיל אותה, והכול בו כביכול מוחדר בהדרגה על ידי קורי עכביש שמתוחים לכל הכיוונים ולא מפספסים שום פרט. ככל שאנחנו חוקרים את הטבע, כך אנחנו רואים זאת יותר בבירור.
העולם בנוי בצורה כזאת: הוא אחיד, "עגול", מהווה מערכת שלמה. ואם במערכת הזאת אתה מבצע תזוזה מסוימת אפילו הכי זעירה, היא מייד "נרשמת", מכיוון שאתה קשור במיליוני חוטים לחלקים האחרים של השלם, אתה מחובר להכל, כולל המחשבות, הרצונות והתכונות שלך. זוהי רשת אחת גדולה, שאותה איננו מסוגלים לעכל, זוהי השכינה, "מלכות דאין סוף".
שאלה: ולמה צריכים את הרישום הזה?
תשובה: אינני יודע. זה קשור למה שיבוא לאחר גמר התיקון.
העולם האגואיסטי הקטן שלנו שונה לחלוטין מהעולם הרוחני, ואנו כבר מודעים לכמה גדול ההבדל הזה. בדיוק באותה המידה לא מובן לנו איך שונה העולם שזקוק לתיקון מעולם אין סוף המתוקן. רק ברור לנו, ששם אנחנו נגיע לעוד משהו.
לכן אני לא יכול לומר בשביל מה אנחנו צריכים את "בסיס הנתונים" הזה. בינתיים משתמשים בו על מנת להגיע לתיקון, לאהבה, שתמלוך ביחסינו עם הבורא כשנשתווה עימו.
שאלה: זאת אומרת, האם לאחר גמר התיקון לא יוכלו להראות לי את הספר שבו רשומה כל הדרך שלי?
תשובה: עד אז, כל הזדונות והשגגות שלך כבר יעברו לכף זכות. לכן הכול יעיד לזכותך. זה מנחם ואפילו קצת משמח, נכון? אכן...
האמת, זה נכון. כולם מנוהלים, מופעלים וכפופים להנהגה, ואין בנו שום דבר שאינו מותנה בדחפים של פקודה שעוברים באמצעות החוטים של ה"רשת" הכללית. דווקא היא זאת שכל הזמן מפעילה, "מושכת" אותנו בצורה פנימית וחיצונית. נשאר לנו רק לברר, לעכל את הדבר ולהמשיך בדרכנו, לשייך את עצמנו לכוח האחיד הכללי של המערכת.
אחרת, הולכים לאבדון. לא במקרה העולם של היום מרגיש חסר אונים אל מול הבעיות שמקיפות אותו. לאף אחד אין פתרון וכולם פשוט מושכים זמן ולא רואים פתח יציאה: "שיהיה מה שיהיה". כתוב: "נשתה ונאכל, כי מחר נמות." רבים היום, ללא בושה, כבר מתארים כך את מה שמתרחש.
אמנם אנחנו טוענים שישנו הפתרון. אפשר להסתכל על הדרך שלפנינו ולהבין שהחיבור הוא עתיד העולם, זו צורת החיים העתידית שלנו.
חוץ מאיתנו אנשים רבים מכל העולם מדברים בצורה כזאת, אך אין להם את השיטה להשיג את החיבור. ואנחנו מציגים לאנושות שיטה כזאת שתאפשר למנוע את דרך הייסורים וללכת בדרך האור. במילים אחרות, לא לחכות לצרות ולאסונות, אלא להתחיל בחיבור הנכון באמצעות החינוך האינטגרלי.
היום, הרוב המכריע מתייחס לעולם כמו ל"חנות" ללא בעל הבית שממנה אפשר לקחת כל מה שתרצה ולהסתמך על המזל והמקרה. לעומת זאת, אנחנו, להיפך, מעודדים לנהל את החשבון, לעשות חישוב לפי ההתקדמות, ההתפתחות, ובזכות זה להעביר את המבט מה"מדפים" של החנות אל בעל הבית.
מתוך שיעור על מאמר "השלום", 17.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תשלום עבור כל רגע
בעלי החוב
במידה שאדם מודד, מודדים לו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, שיעור הקבלה היומי |
צפוי לנו עידן הקרח הקטן
דעתו של ח. אבדוסמטוב (H.Abdusamatov), ראש מגזר המחקר של השמש במצפה הכוכבים פולקובו, דוקטור לפיזיקה ומתמטיקה: מאז 1990 החלה תקופת ההתקררות, והטמפרטורה תחל לרדת בהדרגה משנת 2014, ותגיע לשיא בשנת 2050. הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ תרד במעלה 1C. האוקיינוס הארקטי יקפא. הטיעונים על התחממות כדור הארץ אינם מוכחים מדעית. פעילות השמש תרד, וזה יוביל לעידן הקרח הקטן. התיאוריה של ההתקררות מתחילה להתקבל ברחבי העולם.
התייחסותי: האדם יכול להשפיע על כל חוקי הטבע ויביא אותם למצב הנוח ביותר כלפי עצמו, במידה והוא יוכל להידמות לטבע, להגיע עימו לאיזון עם החוק של השפעה ואהבה. בינתיים, יש עוד זמן...
ידיעות קודמות בנושא:
ההיסטוריה העולמית נוצרת על ידי האקלים
האם אנחנו מתקדמים לקראת אסון אקלימי?
שינוי האקלים גרם למשבר העולמי במאה ה-17
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה, המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
החברה מחפשת "אחראי על מצב רוח טוב"
ידיעה: מעסיקים החלו להציע משרות של אחראי על מצב רוח טוב. מדובר במומחים שיפקחו על הבריאות הפיזית והנפשית של העובדים, ישמרו על אווירה נעימה בתוך הצוות, ובכך יתרמו להצלחת העבודה של כל החברה.
מסגרת התפקידים של המומחים האלה היא די רחבה. התפקיד כולל: ארגון מסיבות גיבוש, חינוך גופני וספורט, ייעוץ של תזונה בריאה ומבחנים פסיכולוגיים, עזרה בשיפור יכולת העבודה של העובדים, שמירה על אווירה נעימה בחברה, ואפילו טיפול בפרחים בתוך המשרדים.
מסיבות הגיבוש מקרבות בין האנשים. לארגן אותן, זהו התפקיד של האחראי על מצב הרוח הטוב. במילה אחת, אחראי על מצב רוח טוב צריך להיות עובד חברותי, מורה, פסיכולוג, מומחה בפאנג-שוואי, יזם חברתי, מנהל ומפיק אירועים באדם אחד. וזה אומר, שהוא צריך להיות יצירתי, פתוח לניסויים, חברותי, רגיש, בעל יכולת לקבל החלטות ולפתור קונפליקטים. וכמובן, תמיד להיות במצב רוח טוב.
תגובה: החינוך האינטגרלי מדבר על כך, שדווקא מומחים בתחום הזה יהיו האנשים הכי מבוקשים בכל העולם. דווקא הם יודעים איך ליצור צוותים לפי התלות האינטגרלית שמתגלה יותר ויותר בין בני האדם. דווקא בצוותים כאלה יהיה לאנשים כל הזמן טוב, ומחוץ להם תמיד יהיה רע!
ידיעות קודמות בנושא:
תרבות ארגונית
בעולם נעלם החיוך
מפעל אידיאלי של החברה האינטגרלית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים, פוסטים נבחרים |
לגדול, עד למוטיבציה הנכונה
שאלה: אדם רגיל מקבל הכול בצורה מסוימת: למה אני צריך לצאת עכשיו לדרגה אינטגרלית? מהו המעבר הזה? למעשה, זהו מעבר מהמון רגיל להמון עם הכרה אינטגרלית.
תשובתי: זהו מעבר לאיחוד, שהוא מאוד קריטי בכך שהאדם משנה את הטבע שלו. הוא חייב לחיות לפי חוקים אחרים, חייב לקחת בחשבון את הסובבים אותו כמו את עצמו. הוא חייב להבין ולהרגיש שזה טוב.
לכן אנחנו צריכים לשלב סדנאות ושיחות. או שאחרי שיחה צריכה לבוא סדנה, כאשר מה שאנחנו אומרים, משתתפי הסדנה מתחילים לדון על זה ביניהם, הם מאשרים שזה קודם כל מציאותי, ושנית, שזה רצוי. יחד עם זה, בכך שהם חולקים ביניהם ודנים על הכול בעשירייה, הם משתמשים בשׂכל הקבוצתי המשותף.
אבל אני לא חושב שהיום קיימת חברה כזאת. זה תלוי וודאי, לאיזה אירוע אתה בא. אם אתה תגיע למשל, לכורי פחם בצ'ילה או בוונצואלה, אז סביר מאוד שהם עדיין לא יבינו את זה, זה עדיין לא הגיע אליהם. בעוד שבאמריקה הצפונית ובאירופה כבר אפשר לדבר בצורה רצינית לגמרי על המשבר, על הרגשתו, על הצורך לפתור אותו, וכולי. אנשים כבר מרגישים פנימית איומים למיניהם, ולכן אין להם בעיות מיוחדות עם המוטיבציה.
שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מבט אובייקטיבי על המתרחש
מה חומק מהתודעה שלנו?
השׂכל הקולקטיבי: דרגות ההתגלות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים, משבר עולמי, סדנאות חיבור |
מבט אובייקטיבי על המתרחש
שאלה: ילד שרוצה להיות מעצב, משתוקק למטרה הזאת ולכן משחק בה. אבל כאשר אנחנו מתחילים, למשל, לעבוד עם קבוצה במפעל ומתחילים ללמוד, לדמיין או לשחק, אז לקבוצה הזאת אין מוטיבציה, אין צורך ונחיצות להפוך להיות אינטגרליים, לבטל את עצמם. יתרה מכך, הם סבורים ש"העולם הוא זה שמקולקל, ואני הרי טוב!".
תשובתי: זה לא חשוב. כי אנחנו הרי לא עורכים סדנאות למתחילים. תחילה עורכים איתם שיחות עם שאלות ותשובות. אני לא מקדם בברכה דיונים וויכוחים, מפני שהם כבר צריכים להתבסס על זה, שלאנשים כבר קיים ידע רציני. לכן המערכת שלנו מורכבת מלימוד ומסדנאות.
באופן כזה, החלק הראשון, הוא מידעני, שבו אתה על ידי זה שמראה כל מיני קליפים ותמונות, מסביר למשתתפים בדוגמאות ספציפיות מה קורה עם הטבע, איתנו, לקראת מה אנחנו מתקדמים, עד כמה זה הכרחי ונחוץ שכל זה הוא למען ההצלה שלנו.
המוטיבציה כאן היא פשוטה מאוד: מיום ליום אנחנו מגלים איום יותר ויותר גדול מצד העולם הסובב אותנו, מצד הטבע, וכולי. אם אנחנו לא נתאחד בצורה רצינית ואינטגרלית, אז על חיינו מאיים אסון אקולוגי שמגיע מכל העולם הסובב, ולא רק מהחברה האנושית.
מה גם, שצריך להסביר, מבלי לאיים, אלא להזמין כל מיני מומחים או להראות ראיונות מעניינים איתם, שבהם הם יסבירו על הנחיצות של שיתוף פעולה אינטגרלי הדדי בין בני אדם ובינם לבין הטבע.
אנחנו צריכים לתת להם תמונה כללית של המתרחש.
אני מבין טוב מאוד שהאדם רחוק מאוד מהתמונה הכללית הזאת. הוא לא דואג לשום דבר, חוץ ממה שמדאיג אותו ברגע הנוכחי, ולא רוצה לראות מעבר לאפו. והוא צודק! כך הוא נברא! לכן הוא רואה לפניו עולם עצום, שכביכול לא תלוי בו, אלא הוא רק כלול בתוכו מפני שהוא צריך לחיות את חייו ולא יותר מזה.
אבל כאשר, מבלי לאיים, אלא מתוך שיטת החינוך, אנחנו מראים שהצרות כבר מתדפקות על דלתו, אז הוא מתחיל להרהר ולחשוב על זה.
שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לגדול, עד למוטיבציה הנכונה
ללמד את האנושות על אינטגרליות
במקום התלות האגואיסטית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים |
תרגיל שמשנה את האדם
שאלה: כאשר אנחנו מדברים על רשת אינטגרלית, אנחנו מדברים על קשרים. מהם האובייקטים שביניהם ממומש הקשר הזה?
תשובתי: קודם כל, זה האדם, מפני שהוא צריך להשיג בעצמו מצב אינטגרלי: בצורה הגיונית, חכמה, בכך שמשתוקק לזה, בכך שיוצר אותו בהדרגה. יחד עם זה, הוא צריך להשתמש בחברה, אפילו שהיא עדיין לא מתוקנת, אבל שמנסה לתקן את עצמה. כאן קיים תרגיל מעניין מאוד. ואחר כך, לחברה האינטגרלית שהולכת ומיתקנת בהדרגה בצורה טבעית מצטרף היחס של האדם כלפי הטבע הדומם, הצומח והחי.
באיזה אופן אנחנו יכולים להתקרב לחברה האינטגרלית הזאת, להשתמש בה? כי היא הרי לא קיימת מחוצה לנו. אנחנו צריכים בעצמנו ליצור אותה.
לכן כאשר אנחנו משחקים בחברה האינטגרלית הזאת, כאשר מתארים לעצמנו שאנחנו כביכול כבר קיימים בה, כאשר משתדלים להתאחד בינינו וליצור כזאת רשת של יחסים הדדיים, אז על ידי המשחק הזה אנחנו מזמינים על עצמנו את הכוח האינטגרלי הכולל של הטבע. והוא פועל ומשפיע על הניסיונות שלנו: אותה החברה או אותו חלק ממנה שמשתדל לשחק בחברה אינטגרלית, מקבל דווקא את הכוח הזה. אנחנו עושים את זה כמו ילדים, שעל ידי זה שמשתדלים להיות גדולים, כך מזמינים על עצמם את השפעת הכוח העליון, את הכוח האינטגרלי הכללי של הטבע. באופן כזה, אנחנו מזמינים על עצמנו את השפעתו ומשתנים.
שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
השׂכל הקולקטיבי: דרגות ההתגלות
מה חומק מהתודעה שלנו?
אדם חדש "נולד" מתוך משחק
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
מה חומק מהתודעה שלנו?
שאלה: מדוע כאשר אנחנו מדברים על רשת אינטגרלית, על שיתוף פעולה אינטגרלי הדדי, זה איך שהוא "נוזל", מסתלק מהתודעה האנושית?
תשובתי: המושג "רשת אינטגרלית", אינו נתפס על ידי האדם, מפני שזה מנוגד לאגו שלו. כי קשה לו מאוד להשקיע מאמצים אישיים בעבודה האינטגרלית. איך הוא יכול לצאת מתוך האגו שלו ולהתחיל לחשוב על האחרים? למעשה, זה בלתי אפשרי.
רק אם לפניו מופיעות בעיות שהן למעלה מהאגו שלו: פחדים, דאגות, איומים, אז הוא חושב על טובת החברה. לדוגמה, כך זה קורה בזמן מלחמה, מפני שטובת ותועלת החברה והתועלת האישית של האדם הופכים לאותו הדבר, ואפילו יותר מזה: תועלת החברה, היא הקובעת, ואילו האדם הוא חלק משני שנכלל בחברה עצמה.
איך אפשר לעשות כך שהאדם יהיה כלול בתוך החברה כאחד שלם יחידי ללא איומים וזעזועים? לשֵם כך נדרש לחץ, דעה, מגמה חברתיים רציניים. ואז כל אחד יימצֵא עד כדי כך תחת ההשפעה הזאת, שיתחיל בקלות לקיים את החוק של הרשת האינטגרלית. אבל אם אנחנו נשאיר את האדם לבד, ללא לחץ חברתי, אז הוא לא יוכל לעשות את זה, כזה הוא הטבע שלנו.
וזוהי הדרגה של חברה אמיתית, מלוכדת ואינטגרלית. זו אותה הדרגה, שנמצאת מעל לחברה העכשווית.
שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
השׂכל הקולקטיבי: דרגות ההתגלות
תרגיל שמשנה את האדם
טכנולוגיה של "חכמת ההמונים": מוטיבציה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
השׂכל הקולקטיבי: דרגות ההתגלות
שאלה: בדרגה הבהמית, "חכמת ההמונים" או השׂכל הקולקטיבי מתגלה בצורה יפה מאוד: להקת דגים, להקות של ציפורים, וכדומה. מדוע זה לא מתגלה באופן כזה בדרגת ה"אדם"?
תשובתי: בדרגה הבהמית השׂכל הקולקטיבי פועל באופן אינסטינקטיבי בהתאם לחוק הכללי של ההתנהגות האינטגרלית של כל הטבע. אנחנו רואים עד כמה החוק הזה מתממש באופן אינסטינקטיבי ואגואיסטי, מפני שבעיקרון הוא מתבצע לשמירה על להקות ציפורים, להקות דגים וכדומה. הוא נובע מאיזה שׂכל אינטגרלי גדול, אבל פועל ברמה אינסטינקטיבית, פרימיטיבית ואגואיסטית.
מבני האדם נדרשת התנהגות שונה, לא אגואיסטית. כל אחד צריך להתגבר על האגו האישי שלו למען האינטרסים של החברה, כאשר הוא דואג לשמירת כל התנאים של הקיום האינטגרלי של הסביבה, כולל הטבע הדומם, הצומח, החי והחברה האנושית.
במקרה כזה נוצרת בעיה עם האגו, דבר שלא קיים בעולם הבהמי.
שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מה חומק מהתודעה שלנו?
תרגיל שמשנה את האדם
טכנולוגיה של "חכמת ההמונים": מוטיבציה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
דאגה הדדית היא הפיתרון לבעיות
שאלה: אם האנשים היו משנים את עצמם, הם ככל הנראה, היו מפסיקים סתם לבזבז כוח ואנרגיה. כיום, רק לצורך התחמשות מבוזבזים שני טריליון דולרים בשנה. בתהליך הזה מיוצרת כמות עצומה של פסולת ואשפה שצריך לעבד אותן תוך כדי שימוש בכמות גדולה של אנרגיה. אנשים ממשיכים לחיות במקומות שאינם מתאימים לחיים, ממשיכים לשאוב את משאבי כדור הארץ שאינם מתחדשים. אין לאנושות תפיסת חיים ברורה. רוב האנשים לא רוצים לדבר על הנושא הזה, כי הם חושבים לא על זה, אלא על הלחם היומי שלהם ...
תשובה: הסיבה לכך היא, שפתרון ברור לכל הבעיות נסתר מהאנשים. אך הוא קיים, וכדי שהוא יתגלה, המנהיגים, השליטים של האליטה, צריכים להתחלף כדי לקחת בידיהם את תהליך הארגון של האנושות החדשה.
שאלה: האם אתה בטוח שהאנשים האלה לא ירצו להשתמש בשליטתם על המוחות ולא ייצרו סבב חדש של האליטה, חלוקה מחודשת של ההון והשלטון?
תשובה: לא, מפני שהרצונות שלנו משתנים. האדם מאבד את היחס לחיים שהיה לו בעבר – לצבור ולקנות ללא גבול. התוצאה היא, אכזבה גדולה בכל דבר. צריך לשנות את האדם, ושום דבר אחר.
על פי הערכתו של "הצלב האדום", אנשים רבים במדינות אירופה, כמו יוון, ספרד, איטליה, פורטוגל ורומניה, גוועים ברעב. וזאת למרות העובדה כי מיליוני טונות של מזון נזרקים!
הבעיה היא לא בכך שאין מספיק אוכל, הבעיה היא ביחסים בין האנשים. אם אנחנו נתקן את היחסים בינינו, בכך אנחנו נאזן כל דבר שבעולם. אך ללא הדאגה של כולם לכולם, זה לא יהיה.
החינוך האינטגרלי מקנה את התחושה הזאת תוך שבועות ספורים. אילו באותן המדינות באירופה, היו מכניסים את החינוך האינטגרלי לפני יצירת השוק המשותף, הכול היה אחרת.
היה צריך להתחיל לא במטבע אחיד, לא בכללים כלכליים משותפים, אלא בחינוך אחיד, בהבנה כי האנושות היא גוף אחד שלם.
ראשית, הם היו צריכים ליצור הדדיות מסוימת בין האנשים, ליצור סינרגיה באופי, הבנה, תקשורת. כמו במשפחה – כולם שונים, אולם למעשה זו משפחה אחת. זאת הבעיה של אירופה.
אותו הדבר קרה ברוסיה הסובייטית, כאשר החלו לאכוף בכוח את המשטר החדש ללא חינוך מקדים של האוכלוסייה. ועכשיו זה יכול לקרות שוב באירופה אם הם יתחילו להפעיל כוח. למרבה הצער, הם בינתיים הולכים בדרך הזו, פה ושם נוקטים בסנקציות כלכליות שונות. סטאלין עשה את זה בצורה הרבה יותר פשוטה של הטרור האדום, וזהו זה.
אנחנו רואים מה קורה בקפריסין. זהו גם סוג של טרור נגד הרצון.
אבל לאנושות יש תוכנית התפתחות ברורה מאוד. אנחנו חייבים להגיע לשלב הבא של ההתפתחות, ואנחנו נגיע אליו. הבעיה היחידה היא איך להגיע לזה בדרך הרכה, הטובה, המהירה. וזה תלוי בהכנה של האדם, בחינוך.
מתוך התכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
היקום הוא רק עבור האדם
להגיע עד למנהיגים
הפופולאריות של השיטה האינטגרלית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
היקום הוא רק עבור האדם
שאלה: בהתאם לתיאוריה האינטגרלית, במציאות אין ציביליזציות אחרות חוץ מזאת שעל פני כדור הארץ. האנשים שחיים על פני כדור הארץ מהווים את הנושאים היחידים של התמונה הענקית של החלל האין סופי. האם יוצא מכך, שכל היקום נברא כדי שאנחנו נגדל ונרגיש בתוכנו משהו אחר?
תשובתי: היקום נברא כדי שאנחנו נשיג את דרגת הקיום הבאה, מעל לטבע הזה שאותו אנחנו מגלים, וניכנס לתוך הדרגה הבאה הכי דקה שלו. זוהי דרגה של נצחיות, אין סופיות, שלמות, הרמוניה מוחלטת.
כדי לצאת לדרגה הזאת, אנחנו צריכים ללמוד מהטבע את ההרמוניה שלו, את השלמות, את שיתוף הפעולה ההדדי, את התלות ההדדית ולחקות את זה.
שאלה: האם לשם כך צריך לחנך גם את הילדים וגם את הגדולים, או שכבר מאוחר לחנך את הגדולים?
תשובתי: צריך לחנך גם את הזקנים וגם את הצעירים, מפני שכל אדם הוא שווה ערך כלפי הדרגה הזאת, כל אדם נחוץ. כי אם אתה מקבל את הטבע כאינטגרלי, אז לכל מרכיב שבו, כמו במערכת אנלוגית, יש את אותה דרגת החשיבות שיש לכל שאר המרכיבים.
יחד עם זה, אין שום הבדל בין השפה שבה מגישים את התיאוריה הזאת לילדים ולגדולים. העניין הוא, שכל בני האדם צריכים באופן הכרתי בעצמם, על ידי המאמצים שלהם, לצאת לדרגה של שיתוף פעולה הדדי כמו תאים בגוף שלנו.
שיתוף פעולה הדדי מלא מהווה ערובה למערכת בריאה לחלוטין, ואז אנחנו נרגיש את עצמנו בדרגה הבאה. מה גם, שתקופת השגתה נקבעה מראש. אנחנו צריכים להגיע לזה במשך הזמן הקרוב. ואם אנחנו בעצמנו לא נשתוקק לזה, אז נרגיש איך כוחות די לא נעימים דוחפים אותנו מאחור בצורה מאולצת.
מתוך התוכנית "משבר גלובלי", 19.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
דאגה הדדית היא הפיתרון לבעיות
להגיע עד למנהיגים
האדם של היקום
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר