התפילה שבוקעת את כל הרקיעים

ספר הזוהר, פרשת ויקהל, אות קכ"ג: "תפילתו של אדם הוא עבודת הרוח, עבודה מבחינה ב', התלויה בדיבור. והיא עומדת בסודות עליונים. ובני אדם אינם יודעים, שתפילתו של אדם בוקעת אווירים ובוקעת רקיעים, פותחת פתחים ועולה למעלה".

כתוב שצריך להתפלל ליד העמוד. למעשה, הכוונה היא לא לעמוד הפיזי שלידו צריך להתפלל. מדובר על כך, שכל הפרצופים מעולם אין-סוף ועד העולם שלנו מסודרים בצורת עמוד, שבו האח"פ של הפרצוף העליון נמצא בתוך גלגלתא ועיניים (ג"ע) של הפרצוף התחתון, וכך כולם נכנסים זה בתוך זה.

אין אף פרצוף שיהיה מסודר אחרת. כל פרצוף מסודר כך, שהחלק העליון שלו נמצא בתוך הפרצוף העליון והחלק התחתון שלו – בתוך הפרצוף התחתון.

כלומר, החלק העליון של הפרצוף שלי נמצא יחד עם החלק התחתון של הפרצוף העליון, והחלק התחתון של הפרצוף שלי נמצא יחד עם החלק העליון של הפרצוף התחתון. משמע, שעם החלק העליון שלי (ג"ע) אני יוצר עשר ספירות יחד עם האח"פ של העליון, ובחלק התחתון שלי (אח"פ) אני נמצא בעשר ספירות יחד עם ג"ע של התחתון.

אם כן, בעשר הספירות העליונות אני מחובר עם העליון, ובעשר הספירות התחתונות עם התחתון. ואיפה אני עצמי? אני עצמי הוא אותו החלק שמחלק אותי לשני חלקים, שנקרא "קליפת נוגה", שמחלקת את הפרצוף באמצע.

קליפת נוגה היא כל הבחירה החופשית שלנו. אם אני מחליט שעכשיו אני מתחבר עם העליון בעשר הספירות העליונות (1), כדי להעלות את התחתון למעלה (2), ורק למען זה אני עובד, זה אומר שאני מממש את הבחירה החופשית שלי בקליפת נוגה, שנמצאת באמצע.

הבחירה החופשית שלי מסתכמת בכך שאני מתחבר עם הבורא, עם המדרגה העליונה יותר, כדי לתקן את המדרגה התחתונה. כך אנחנו עובדים.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 24.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הסולם מוכן, הבחירה בידיך!
על החבל היישר אל הבורא
מעלית רוחנית