העולם בעיני בני הדור

שאלה: איך יכלו המקובלים, שהשיגו חיבור פנימי, לראות עולם שבור ומפורד?

תשובתי: זאת תוצאה מההתכללות ההדדית. אני נמצא בעולם מתוקן, אבל יחד עם זה, יחד עם כל תושבי העולם הזה אני מרגיש אותו מקולקל. זה ההבדל בין השגחה פרטית להשגחה כללית: מההשגה שלי להשגה של כל השאר. המצב הזה נשמר עד לגמר התיקון.

אני ראיתי לפי המורה שלי, שהיה מקובל גדול והיה נמצא בדרגות רוחניות גבוהות ביותר, בג"ר דאצילות, ויחד עם זה היה חולה והיה זקוק לכל הדברים ההכרחיים כמו כל בני האדם. הוא התנהג בחיים הגשמיים כמו כל אדם רגיל. אם זה לא היה כך, אז הם לא היו יכולים להתקשר עם תפיסת העולם שלנו.

המקובל עצמו תופס את העולם ככולו מתוקן, אבל מאחר ואנחנו נכללים בו, אז הוא רואה דברים מקולקלים. במבט הסובייקטיבי האישי שלו הוא היה צריך לראות את כולנו בגמר התיקון, אבל הוא רואה ותופס אותנו כפי שאנחנו בעצמנו רואים את עצמנו. בעל הסולם אפילו ביקש שיורידו אותו עוד יותר, כדי שתהיה לו אפשרות להתקשר עם בני אדם.

אנחנו לא נבין את הפיצול הזה בתפיסת המציאות, זה בלתי אפשרי מבחינתנו. אלה שתי רמות שונות. העולם ייראה דרך נשמות פרטיות שבורות עד שכל נשמה תתכלל בכל יתר הנשמות. ועד אז יהיה גם כן קיים מבט על העולם דרך הנשמות השבורות. אמנם שאני אישית יכול לגמרי לתקן את עצמי, אבל מתוך ההתכללות בנשמות אחרות אני אראה את העולם גם כן, כפי שרואים אותו בני דורי. כמו כן אני יכול להתלבש בכל הדורות האחרים ולראות את העולם בעיניים שלהם.

התיקון הפרטי של המקובל עד גמר התיקון הכללי ממש, לא משחרר אותו מקשר עם הנשמות השבורות. הוא רואה גם כן את מה שהם רואים, בזה שיש לו שתי צורות של המציאות, גם ברמת "בינה" וגם ברמת "מלכות".

מתוך שיעור על הספר "תלמוד עשר הספירות", 30.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
חיים ומוות בעיני המקובל
להביט על העתיד יחד עם מקובל
אם לא תנסה, לא תלמד