על מוות ונצחיות

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף כ"ד:

"ובהיות, עצם ומהות של הנפש, רק רצון להשפיע, וכל מקריה וקניניה, הם מלואים של הרצון להשפיע ההוא, שהוא כבר קיים ועומד, במצב הא' הנצחי, וכן במצב הג', העתיד לבא, לפיכך אינה כלל, בת תמותה ובת חילוף.

אלא היא, וכל קניניה עמה, המה נצחיים חיים וקיימים לעד, ואין ההעדר פועל עליהם כלום, בשעת מיתת הגוף."

שאלה: מה הכוונה כאן ל"מיתת הגוף"?

תשובתי: הרצון לקבל נעלם בצורתו הקודמת, ואתה כאילו קונה במקומו כלי חדש, רצון לקבל בעל מנת להשפיע. ובכלי הזה אתה מגלה את הבורא, את האור, את החיים הנצחיים שלך. כל התכונות האגואיסטיות שלך מתהפכות להופכיות על ידי "צמצום", "מסך", כוונה והתלבשות האור החוזר. ועכשיו, אלה הם החיים שלך.

לכן, המעבר מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע נקרא "מוות של הגוף הגשמי". כי אף על פי שהרצון לקבל נוצר כ"יש מאין", הוא קיים לנצח. בלי זה הוא לא היה הופך להיות נברא, רצון לקבל מילוי ותענוג. אין מה לעשות איתו, אפשר רק לגלות או להסתיר אותו בהתאם לכל מיני המצבים.

בזה שאתה מגלה את הרצון במידה הקטנה ביותר, אתה רואה את "העולם הזה". והמשך הגילויים בקנה מידה יותר גדול נקראים "העולמות העליונים". בסופו של דבר, אתה מגלה את כל ה"ספירה" במלואה (∑), בכל הכיוונים ועולה ל"אינטגרל" (∫) מאפס ועד אין סוף, או בעולם אין סוף.

הרצון לקבל התחלק ל"שכבות": משורש ועד ד'. על הרצון אפשר להעמיד "צמצום", ואז אתה לא יכול להשתמש בו בשום צורה. וכמו כן על הרצון אפשר להלביש "מסך", ואז אתה יכול להשתמש בו, להפעיל אותו לעומקם של אותן השכבות.

אם אתה משתמש ב"מסך" בעביות דשורש, אז אתה מרגיש את "עולם העשיה". בעביות א', אתה מרגיש את "עולם היצירה", בעביות ב' את "עולם הבריאה" וכולי.

יחד עם זה, הרצון לקבל לא נעלם, אבל אתה תמיד עובד כאילו מעליו. ודאי, שאתה בכל זאת נשאר בתוכו, אבל באופן סְכֵמתי אנחנו מציגים את זה כעלייה. אפשר לומר, שהתכונות המתוקנות על ידי ה"מסך" "יורדות" ותופסות את מקומן בעביות של הרצון לקבל.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 18.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כשהמסכים יפלו
כלי של נשמה
הבה נחיה!