טעם של קשר עם הבורא

שאלה: אילו הגבלות אנחנו צריכים לעשות על הצורך ההכרחי, כדי ללכת בצורה נכונה לרוחניות?

תשובתי: שום הגבלות. תאכל, תשתה, תבלה ותעשה כל מה שאתה רוצה, אבל בתוך זה תשמור על קשר קבוע עם הבורא: "אין עוד מלבדו".

באותה המידה, שבה אתה לא יכול להימצא במחשבה הזאת, אתה חייב להפחית מחיי ההוללות שלך. במילים אחרות, בזה שאתה עושה כל מה שבא לך, תתחיל להוריד את הרף של המותרות הגשמיים, כדי ש"אין עוד מלבדו" כל הזמן יהיה בשבילך הדבר העיקרי. ובגמר התיקון אתה תצרוך ללא הגבלה ובקשר עם הבורא כל מה שיש בחיים.

חכמת הקבלה, זו חכמה על קבלת תענוג נצחי ואין סופי. עם הזמן אתה תתחיל להבין אילו תענוגים להחליף באילו, ואתה תראה עד כמה אחדים מהם מחליפים אחרים או מתלבשים באחרים.

לכן אין צורך בהגבלה עצמית, אבל רק אם אתה מקיים את כל התנאים של דבקות עם הקבוצה, עם המורה, עם הבורא.

כלי שקיבל הכול מהבורא, עשה על עצמו צמצום. הצמצום הזה אינו נוגע לעולם שלנו, בתוכו אתה יכול להשתמש בהכול. אם התענוגים הגשמיים אינם מפריעים לך לעלות לבורא, אינם מסיחים את דעתך ממנו, אז תשתמש.

האם מזה שאתה תשב בסעודה עם חברים ותבכה או תאכל ירק, אתה תהפוך לקדוש? להיפך, תיהנה מאוכל טעים, אבל שכל זה ישלים את שמחת הסעודה ובשום אופן לא יגרע. כאשר אתה מרגיש שאפילו אם על השולחן לא היה כלום, אתה היית נשאר באותה התרוממות רוח עם החברים, אז אתה יכול להוסיף את כל זה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", לאחר כנס "הזוהר", 10.02.2014

דיעות קודמות בנושא:
לא לאבד את הדרגה שהושגה
לגלות הזדמנויות ענקיות של תענוג
צריך להיות במצב של עבודה