קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
התפילה שלנו צריכה להיות מכוונת ישירות למטרה, ולא להיות מלווה באיזה שהם תנאים מיוחדים שעל ידם אני אוכל להתגבר יותר, להיות חזק יותר, מרוכז יותר. אם אני אתחיל להתמקח בכזו צורה, זה אומר שהמחשבות שלי הן כבר לא נקיות כלפי המטרה, כי אני שׂם איזה שהם תנאים. אלא בעיקרון, אני צריך רק דבר אחד: לבטל את עצמי, להגיע לדרגה של תחילת העיבּוּר, כאשר לא קיים יותר ה"אני" הישן שלי.
אני נהפך לטיפת זרע, בדומה לאותה טיפה שכל אחד התפתח ממנה מתישהו. כזה מצב אני רוצה להשיג, שלא יישאר ממני כלום חוץ מה"רשימו" (הגֵן הרוחני) שמשתלשל מהמדרגה העליונה. רק ממנו אני רוצה להתפתח, מה"נקודה שבלב", משורש הנשמה שלי, שכבר לא יהיה אגואיסטי כמו עכשיו, לא יהיה שבור.
היום אפילו ה"נקודה שבלב" שלי היא שבורה, כי אני הרי משתוקק לבורא כדי להשיג, להרוויח, להבין, להרגיש. אני רוצה שההבחן הזה, הגישה הזאת שנמצאת בי, תתהפך, שה"נקודה שבלב" שלי תקבל צביון הפוך, שתעבוד רק להשפיע. זה מה שאני מבקש.
זאת אומרת, שאני לא דורש שום צורה מוגדרת: לא דורש להוסיף לי חכמה, חוזק, הבנה, רגישות, הרגשה. אני מבקש רק דבר אחד – דבקות מינימלית! אני מודה לעליון על זה שברא אותי ועל הנטייה שיש לי, ומבקש שאותו ה"רשימו", אותה הנקודה, אותה הטיפה, תידבק אליו ותתחיל להתפתח.
כל יתר הבקשות מעבר לזה, הן כולן כבר שייכות לתוספות ותמיד יהיו לא נכונות.
ידיעות קודמות בנושא:
הצדקה לפנות לבורא
בקשה לתיקון מרצוננו
איך לבקש כדי שיתגשם
