דף הבית / קבלה ומדע / חושבים מדע / קבלה ומדע: לחיות מחוץ לאקווריום

קבלה ומדע: לחיות מחוץ לאקווריום

אם נסתכל על דג באקווריום, עבורו האקווריום הוא כל העולם. המים ומה שבתוכם אלו כל חייו ולדג יש רצון רק להתקיים, לחיות. הדג מסתדר כי עבורו המים, מידת החמצן והאוכל חשובים, ואין לו רצון או צורך ליותר מזה. הוא לא יודע דבר על המתרחש מחוץ לאקווריום.

גם אנחנו נמצאים בסוג של אקווריום, אנו חיים ולא יודעים על מה שקורה מחוצה לו. חכמת הקבלה היא חכמת הקליטה, החכמה של תפיסת המציאות. האדם, בשונה מהדג, הוא הנבחר מבין כל היצורים. הוא נולד ומתפתח עם רצון ויכולת לצאת מהאקווריום, לצאת ולדעת מה קורה מחוצה לו. הדחף הזה, זה רצון חדש שלא שייך לאדם בעולם הזה אלא שייך כבר לדרגה שנמצאת מחוץ לגופו. את הדחף הזה האדם חייב לחקור, לגלות, הוא לא יכול שלא כי הדחף "חונק" אותו. החיים בתוך האקווריום בלבד חונקים אותו. האדם מרגיש כמו בבית סוהר עד כדי הרגשה שהוא לא יכול ולא רוצה להמשיך לחיות כך . הרצון שלו הרבה יותר גדול ממה שהוא מקבל כאן בעולם הזה והוא כבר רוצה לקבל ידיעה, הרגשה על מציאות הרחבה יותר שבחוץ.

מה הסיבה שבן אדם לא יכול לחיות כמו דג בתוך אקווריום?

כי אז הוא לא אדם, זו דרגת חי, 99% מהאנושות חיה כך, לא מרוצים בגלל שלא נותנים להם אוכל בזמן, וה"משאבה של האקווריום" לא עובדת כל כך טוב, אבל חוץ מזה אין להם רצון. לעומתם יש אנשים שיש להם רצון עז לגלות מה נמצא מחוץ לאקווריום.

וכדי לעשות זאת, האדם קודם כל בודק איך הוא חי, יש לו רצון לצאת מחוץ לאקווריום שלו ולהרגיש. הדחף לצאת מגיע כשהוא מרגיש צרות בחייו. איך האדם מרגיש את המציאות החיצונה? התחושה היא שהוא כביכול רוצה להשאיר את הגוף בתוך האקווריום ולברוח מחוצה לו בו זמנית. כאילו הנשמה יוצאת החוצה מחוץ לדג, מחוץ למים, מהאקווריום עצמו. זה מה שהאדם רוצה, כך הוא מרגיש. הרצון הזה מגיע דווקא מאותה "רוח" שרוצה לצאת ממנו, אז עליו לקבל הדרכה איך עושים זאת. זאת הדרגה הבאה של ההתפתחות שלנו, היא נראית קצת לא נורמלית כי הרי 99% מהאנשים נמצאים בתוך האקווריום ואינם מרגישים רצון לצאת ממנו.

האדם מגיע להרגשה שהוא חייב לצאת, חייב להכיר את המציאות החיצונה, חייב להכיר את הכוח עליון, חייב להכיר את העולם שמחוץ לגבולות שבהם הוא מרגיש כמו בצינוק. בשלב הבא הוא מחפש איך הוא יכול לעשות את המהפכה הזאת ואז הוא מגיע לחכמת הקבלה. בהתחלה החכמה הזאת לא מלמדת את האדם מה נמצא מחוצה לו כי אין את מי ללמד. האדם עדיין מרגיש רק חיסרון לצאת מה"גוף של הדג". בשלב זה חכמת הקבלה מלמדת את האדם איך לצאת החוצה. לאחר מכן, בהדרגה האדם יהיה בחוץ, ואז הוא יפתח את עצמו.

בשלב הבא, כביכול נשאר אקווריום ובו דג עם גוף וחמשת החושים שלו, עם כל מה שיש במים סביבו. אותו רצון לצאת החוצה שהיה בתוך הדג נקרא "נקודה שבלב". את הרצון הזה מוציאים החוצה, ומתחילים לבנות אותו כחוש חדש, כגוף חדש, גוף רוחני. עכשיו כביכול האדם לא מזהה את עצמו עם הדג, הוא כאילו יכול למחוק אותו. הוא ייתן ל"דג" מה שהוא רוצה רק שיעזוב אותו, ואותו "דג" באמת לא דורש יותר מאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. הוא ייתן לו כי כל אלה כבר לא חשובים עבור האדם העיקר זה הצורך לפתח את כלי הקליטה החדש. גם בו יש חמישה חושים ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, רק הם נקראים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, ומלכות. כשזה קורה, האדם מקבל מאותם חושים חמש התפעלויות, כשהן  נכנסות לתוכו הן נקראות "העולם העליון" או העולם הרוחני. הוא נקרא רוחני כי יש בו דרגת נפש ואחר כך דרגת רוח, דרגת נפש היא דרגת הדומם, דרגת רוח שייכת כבר לצומח. צומח זאת אומרת, תלוי באדם. משם מתחילים את הדרך להתפתחות עצמית. זה לא יקרה באקווריום, באקווריום נשאר הדג. הוא יכול לחיות, הוא יכול למות, יש לו עוד קשר מסוים עם החלק שנמצא מחוץ לאקווריום, שבסך הכול נקרא "נשמה".

מתוך התוכנית "עולמות נפגשים", 12.5.2014

 

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/PFycB

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest