קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שיעור מס' 1: נחיצות לחיבור
- מה השגנו בכנסים הקודמים, מהי מטרת הכנס והמדרגה החדשה שעלינו להשיג?
- מאיפה יש לנו נחיצות לחיבור, בשביל מה אנחנו צריכים חיבור?
- למה הבורא לא עשה את זה בעצמו אלא בכוונה פיזר אותנו, ונתן לנו תנאים קשים כדי שאנחנו נחפש את החיבור?
1. כוונת הבריאה היתה שיהיו כולם אגודה אחת, לעשות רצון הבורא, כמו שכתוב, שהיה אדה"ר אומר לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה לפני ה', אבל מפני החטא נתקלקל הענין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה' אלא היו יחידים בודדים. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו עליו השלום וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה'.
אברהם אבינו היה הולך וקורא בשם ה' עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה שנקראו "אנשי בית אברהם" והיה הדבר הולך וגדל עד שנעשה קהל עדת ישראל .. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת לעשות רצון ה' בלבב שלם.
(רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב, שם משמואל, פרשת האזינו)
2. כוונת הבורא על הבריאה מעת שנבראה, הוא להודיע את אלקותו לזולתו. כי דבר הודעת אלקותו, הוא מגיע להנברא במדת שפעו הנעים, ההולך ומתרבה אליו עד שיעור הרצוי. שבאלה מתרוממים השפלים בהכרה אמיתית, להיות למרכבה אליו ית' ולדבקה בו. עד שמגיעים לשלמותם הסופי ..
אולם כאן עמדו חכמי הזוהר ושאלו: למה לא בראנו מתחילה בכל אותו הרוממות הרצויה להדבק בו? ומה היה לו לגלגל עלינו את כל המשא והטורח הזה של הבריאה והתורה ומצות?
והשיבו: כי מי שאוכל ונהנה מיגיע כפיו של חבירו, מפחד הוא להסתכל בתואר פניו, כי נעשה מושפל, והולך על ידי זה עד שאובד צורתו האנושיות.
ומתוך שבהנמשך משלימותו ית' ויתעלה, לא יתכן שימצא בו בחינת חסרון מאיזה צד, לכן הניח לנו מקום, להרויח בעצמינו את רוממותינו הנרצה, על ידי מעשה ידינו בתורה ומצוות .. כי אז כל העונג והטוב, המגיע לנו ממנו ית', דהיינו כל הכלול בדבר דבקותו ית', יהיה כל זה בבחינת קנין עצמינו, שהגיע לנו ע"י מעשה ידינו. שאז אנו מרגישים עצמינו בבחינת בעלים בדבר. שאין לנו טעם של שלימות זולתה.
(כתבי בעל הסולם, מתן תורה, אותיות ו-ח)
3. כתוב בזהר הקדוש:"..מי שעושה מצוות התורה והולך בדרכיו, הוא כאילו עשהו למעלה, אמר הקב"ה: כאילו עשאני. וזהו פירוש "ועשיתם אותם – כאילו אתם עשיתם אותי". ויש להבין, מהי הכוונה שמי שהולך בדרך ה' הוא עושה את ה', איך יעלה על דעת האדם לחשוב דבר זה?
הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה – להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם.
נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו.
(כתבי רב"ש, כרך ב', אגרת ע"ו)
4. אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. .. ואין שום הבדל לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי"ת.
.. הרי שבהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו – דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו.
(בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות)
5. השי"ת בעצמו מניח ידו של אדם על גורל הטוב, דהיינו על ידי שנותן לו חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן .. ודבר הבחירה של האדם היא רק לענין החיזוק.
(כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, , אות ד')
6. אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרוויח זמן ויגיעה. היות שהוא נמשך לפי הסביבה שלו.
(בעל הסולם, שמעתי, רכ"ה, להגביה את עצמו)
7. אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני.
כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי.
אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח. נמצא שרק על ידי זה קבל צורך שמבין שענין להשפיע הוא דבר חשוב ונחוץ וזה הגיע לו ע"י אהבת חברים.
(כתבי רב"ש, כרך א', אהבת חברים)
8. במקום הגשמי המדומה, נקוה לקירוב הלבבות .. שהמעשה הגשמי גורם לאיחוד, כמו שאומרים: "ויעשו כולם אגודה אחת" – אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם".
כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. .. שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת .. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה".
(כתבי רב"ש, כרך ב, אגרת לד)
