רגעים יקרים של אמת

מתוך מאמר של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", סעיף מ"ב:

"אין כל זה, אלא משום סיבה אחת, שנעשתה למקור, לכל המכאובים והיסורים, שאנו סובלים, ולכל הזדונות והשגגות, שאנו נכשלים ובאים בהם, "מיעוט ההבנה שלנו, בהשגחתו ית', על בריותיו"."

אם היינו מבינים את ההשגחה העליונה, כלומר, היינו מגלים את הכוח העליון ומגלים מה הוא רוצה מאיתנו, בכך שמבררים את כל היחסים בינינו לבין הבורא, אז היינו "נפטרים תיכף, מכל צער ומכל מכאוב, וזוכים תיכף להדבק בו ית', בכל לב נפש ומאד."

אבל אנחנו לא מגלים את הבורא עצמו, כפי שהאדם חושב בטעות. כל השגה אפשרית רק על ידי השוואת התכונות, ולכן השגת הבורא מסמלת הידמות והשתוות אליו לפי התכונות. רק ביחס לעצמי אני יכול לבדוק, למדוד, להרגיש אותו.

אם אני רוצה לגלות את הבורא, אני צריך להיות באיזו השתוות עם התכונות שלו, אחרת אני לא אוכל להרגיש אותו. אבל ברגע שאני אתקרב אליו לפי השתוות התכונות ואתחיל להבחין בו, אז ודאי, שמרגע זה ואילך, אני אטעה פחות ובהכרח אשתנה יותר ויותר.

אפילו כדי להתקדם לגילוי הראשון ביותר, להרגשת הבורא הראשונה, אני חייב להשתנות. לכן כל הדרך שלי מתחלקת לשלבים, שהראשון שבהם נעשה "בחושך", כאשר אני פועל, מבצע את עצות המקובלים, בכך שמאמין שבאופן כזה אני אתקרב לבורא. אני מאמין למה שכתוב בספרים, נכלל ומשתתף בקבוצה, לוקח דוגמה מהחברים, ובסופו של דבר, מתחיל להרגיש ולחוש במקצת את הכוח העליון.

מתגלה בי איזו תחושה ונטייה פנימית של הבורא, ואחר כך היא מתפתחת יותר ויותר. ואז אני כבר מתחיל להבין על מה מדובר בספרים ולמה מתכוונים המקובלים. עד אז, יכול להיות שסתם קראתי עשר שנים, אבל רק עכשיו כל מילה מקבלת עבורי איזה טעם.

הטקסט הזה הופך להיות קרוב אליי, כאילו חלק מעצמי. אני מבין שהוא מדבר על מה שקורה בתוכי.

לכאלה רגעים, לכאלה מצבים, אנחנו צריכים להשתוקק כדי כבר לא לטעות, ולהבין מה רוצה מאיתנו הכוח העליון.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 29.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
גדילה במדרגות הסולם הרוחני
לא להיות חסר-שֵם, אלא להיקרא בשמו של הבורא
העבודה במדבר הצחיח