עלינו לדרוש מקריאת הזוהר התעלות – אפילו סתם בהרגשה, שאנחנו קרובים אליו, מעריכים אותו, שהוא מאיר לנו ומבצע בנו שינויים למיניהם.
לפעמים זה מאוד קשה. לפעמים ההרגשה מגיעה רק לאחר מספר שעות, אבל בכל מקרה דווקא מאמצים קבועים ועקביים להרגיש בתוכי את הטקסט של הזוהר, עושים את עבודתם.
בסופו של דבר אנחנו מזמינים אור המחזיר למוטב. בהדרגה כל המאמצים שלנו מצטברים – ואז פועל החוק של "יגעתי ומצאתי".
צריך רק סבלנות, שום דבר אחר לא יעזור כאן.
מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 25.01.2010
רשומות קודמות בנושא:
"לטיפש – לא מראים חצי עבודה"
להיכנס לחוכמת הקבלה
רצונות ותכונות
האם המ"ן זה בעצם הרגע של איבוד הסבלנות?
זה נראה כאילו צריך לקרוא, להיות בקבוצה, להפיץ, לבקש
ולהמשיך בסבלנות
עד שפתאום מאבדים אותה ומתעצבנים שלא קורה כלום.
וזה בעצם המ"ן?
ואז בנקודה הזאת חייבים את החברה כדי שלא לעזוב ולהמשיך
הלאה בסבלנות עד איבוד הסבלנות הבא?