מתוך כל המציאות, אני קולט רק את מה שכדאי לי לקלוט, מבחינת מה שאני יכול לקבל או עלול לאבד. בכל השאר אני לא מבחין. יתכן שמקיפים אותי אלפי דברים, אבל אני אדיש אליהם. אם אני אדיש, אז אני לא רואה.
האדם לא צריך להשתנות ולהפוך ל"מלאך עם כנפיים". הוא צריך רק לבטל את המוגבלות שלו, ולהרגיש את העולם ביציאה מעצמו, או במילים אחרות, לטובת הזולת.
ואז אני באמת מרגיש את העולם שמחוצה לי ונמצא בעולם אינסוף. איפה עולם האינסוף הזה? אחרי איזושהי גלקסיה או כוכב? לא. הוא כאן ועכשיו!
פוסטים קודמים בנושא:
לראות את העולם דרך נקודת הנשמה
המציאות מעבר ל"קיר"
פוסטים נוספים במדור: מציאות מדומה