קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
חומר לימוד – כנס אודסה, שיעור מס' 3 "כריתת ברית"
ספר "כתבי רב"ש", כרך א' (עמ' 574), מאמרי "שלבי הסולם", שנת 1987 (תשמ"ז), מאמר ל"א "מהו כריתת ברית בעבודה"
קטע מתוך המאמר
כריתת ברית – זה תיקון. שמתוך האהבה רוצים לעשות כריתת ברית, שעכשיו זה מיותר, כיוון שאוהבים, אבל מבינים, שיכולים לבוא לשנאה. ואז כשכורת ברית עם חברים, אפילו שרואה אותם לא מתנהגים טוב, הוא הולך למעלה מהדעת, היות שכרת ברית הוא לא מפר אותה. נמצא, שהברית היא לא על ההווה, אלא על העתיד, שהאהבה תתקרר, היא תהיה כמו עכשיו, בהווה.
והאדם מחויב לכרות ברית עם הקב"ה. כי למתחיל ה' מסדר אהבה לה', לכן הוא צריך לכרות ברית עם ה', לזמן שירגיש, שאהבת ה' נתקרר אצלו, שיזכור את הברית שעשה עם ה'.
אצל ה' אין שום שינוי, אבל האדם מרגיש כך – וכל השינויים ברוחניות הם במקבלים. לכן צריך האדם לבקש מהבורא שישנה אותו, שתמיד ירגיש אהבה לבורא. ואהבת חברים תחזיק את כולם בהרגשה זו.
ספר "כתבי רב"ש", כרך א' (עמ' 23), מאמרי "שלבי הסולם", שנת 1984 (תשמ"ד), מאמר ט' "לעולם ימכור אדם קורות ביתו"
קטע מתוך המאמר
חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה. ועל זה באה הכריתת ברית, אפילו אם עכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו ולדון את חבירו לכף זכות.
ספר "כתבי רב"ש", כרך א' (עמ' 56), מאמרי "שלבי הסולם", שנת 1984 (תשמ"ד), מאמר י"ט "אתם נצבים היום כולכם"
קטע מתוך המאמר
אם האדם עובד עבודתו בעל מנת להשפיע, ולא רוצה שום תמורה חזרה, אלא הוא רוצה רק לעבוד עבודת הקודש, ואינו מקוה שיתנו לו שום הוספה על מה שיש לו. אז הוא מרגיש, שהוא כבר בא לידי ידיעה ברורה, שאין דבר אחר בעולם, אלא לעסוק בעמ"נ להשפיע. ואז בטח שיש לו טעם בעבודה.
זאת אומרת, שאז ה' כורת עמו ברית. היינו דוקא בזמן שהאדם מקבל את עבודתו יתברך בלי שום תנאים, אלא שמסכים לעבוד את עבודת הקודש בלי שום תמורה, שזה נקרא "כניעה ללא תנאי ", אז הקב"ה כורת עמו ברית.
שענין כריתת ברית, שבזמן ששני אנשים רואים, שהם אוהבים זה את זה, אז הם כורתים ברית ביניהם, שהם ישארו באהבתם לתמיד. ושאל, אם הם אוהבים זה את זה, ומבינים שאהבה לא תפסוק מהם, אם כן הברית הזה למה לי.
העניין באם שיהיה חס ושלום מצב, שיהיו טענות אחד להשני, שאז כל אחד יזכור את הכריתת ברית, שעשו אז בזמן שאהבה היתה מגולה בין שניהם. כמו כן עכשיו, שאף על פי שהם לא מרגישים את שיעור האהבה כמו שהיה אז, מכל מקום הם מעוררים את האהבה הישנה, ולא מסתכלים על המצב שבו הם נמצאים עכשיו, והם חוזרים לעשות טובות זה לזה.
נמצא לפי זה, עיקר הכריתת ברית, הוא לצורך העתיד ואם הם כן רוצים לעשות משהו לטובת חבירו, אז הם צריכים להסתכל על כריתת ברית שהיתה להם אז, ומזה הם צריכים לבנות מחדש את האהבה.
