קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
001_heb_o_rb_bs-tes-04_2
מכאן אני מדבר כאן פתיחה אות נ"ח אה אני חוזר
ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות נק' מדת הדין, מה זה דין שנעשה עליה דין שאסור להשתמש עימה משום שעליה נעשה הצמצום. והמאציל העלה מדת הדין, שלא יהיה כל כך למטה העלה אותו שיהיה בהזדככות שהוא כח הסיום הנעשה בספירת המלכות, שנקרא מטה והעלה אותה אל הבינה, שהיא מדת הרחמים, ושיתף אותם יחד זה בזה, שע"י השתתפות הזו נעשת גם הבחי"ד שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה. (כנ"ל באות ה' ע"ש).
שבזה נעשה הכשר לגוף האדם היוצא מבחי"ד, שיהיה כלול גם ממדת ההשפעה, אז שייך לומר אשר יוכל לעשות מע"ט ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע"מ להשפיע, שעי"ז יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם, כנ"ל.
משמע מכאן מתחיל שכר ועונש אם לא היה זה לא היה שום מציאות לשכר ועונש מה זה שכר שיש בידו לעשות מה זה עונש מדוע לא עשה אין שום אפשרות לעשות כי מייחס שכר ועונש לשיתוף מידת הרחמים בדין
כן צריך להתחיל ונתבאר
ונתבאר ההפרש מג' עולמות הנזכרים בדברי הרב: כי עולם ה- עקודים פירושו, שעשרה האורות היו עקודים וקשורים רק בכלי אחד. אכן עולם הנקודים, הנה בבחינת ג' ראשונות שלו כח"ב, כבר נעשה בו השתתפות דמה"ר בדין. רק בג' ראשונות ורק בעולם הברודים הנקרא עולם האצילות, שמה התתקן, ונגמר בו לגמרי דבר השיתוף דמדת הרחמים, גם בז' ספירות התחתוניות, באופן, שיש כאן התלבשות של יוד ספירות (אורות) בתוך יוד כלים. ומעולם ההוא, מעולם האצילות מתחיל ענין ההבחן של עשר ספירות בפועל ממש.
תלמיד: אז למה זה נקרא למ..
רב"ש: אז קודם מלכות נמצאת במקומה מה שכן בנקודים מלכות עלתה בכל ספירה וספירה
אות ד'
תלמיד: … … מה זה?
רב"ש: אות ד'
ד) והנה בהתחברות האורות פנימים עם ה האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד אור פנימי ואור מקיף ו חוץ לפה קשורים יחד, הם ז מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת כלים.
מה כתוב כאן אחד היות שאור פנימי ואור מקיף אור פנימי (האורות) ואורות מקיפים מחוברים תוך הפה, אחד לכן בצאתם יחד ו חוץ לפה אז הם קשורים יחד, לכן הם ז מכים זה בזה ומבטשים זה בזה ג' ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת כלים.
מה הוא אומר כאן נראה מה שהוא מפרש למטה
אות ה) כבר ידעת, אשר הפה, ה"ס המלכות של ראש דא"ק, שבה נתקן מסך של בחי"ד, אשר מעכב על אור העליון מלהתפשט ולהתלבש בבחינתה הד'. שנקראת לקבל על מנת לקבל
כי אור העליון, דרכו לבוא ולהתפשט גם בבחי"ד, ולמלא כל המציאות כמו מטרם הצמצום, באור לא נעשה שום השתנות אנו לומדים כל השינויים נעשה רק בתחתונים במקבלים אלא, שהמסך המתוקן בהפה, מעכב עליו ואינה מקבלו בבחינה ד' שזה נקרא זווג הכאה, כנודע.
ואז, כל שיעור של ה- אור העליון הראוי לבא ולהתלבש בבחי"ד, והיא אינה מקבלתו, כאמור, הנה אור העליון הזה, חוזר לאחוריו למקורו, ונעשה על ידי זה למלבוש על הט' ספירות הראשונות של אור ישר, (ועי' לעיל ח"ג פי"ב ובאו"פ שם)
ונמצא שכל האורות העתידים לבא בעולמות אחר גמר תיקונם, המכונים אורות מקיפים, כך למדנו מקיף על שם עתיק אז צריכים לדעת הנה המה כל האורות כלולים באור חוזר זה, המלביש לט"ס ראשונות דאור ישר של ראש דא"ק, כי זהו האור העליון שאינו מקובל בבחי"ד, וע"כ, אינו ממלא כל המציאות כמו שהיה מטרם הצמצום.
אמנם על ידי כל הזווגים והאו"ח, העתידים להגלות בעולמות, ע"י העלאת מ"ן ממעשים של הצדיקים, נמצאת הבחי"ד מתוקנת, עד שתהיה ראויה לקבלת האור כמות שהיתה בא"ס ב"ה מטרם הצמצום. כמ"ש בזוהר, א"ס לא נחית יחודיה עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה: שהוא סוד תיקון הבחיה"ד כמבואר. (ועי' בשער הכונות בעלינו לשבח).
מה כתוב בקטע הזה הוא מסביר לנו מה הפירוש אורות פנימיים ומקיפים בחיבור בפה אז הוא מסביר לנו אנחנו למדנו במקומות רבים שיש זיווג דהכאה תיכף מהתפשטות הראשונה לאחר הצמצום
מה זה צמצום מקודם לומדים שרצונו להטיב לנבראיו שיעור מסוים נבראו כלים לקבל שיעור מסוים הזה ולא קיבלו כל האור נמצא ממלא כל המציאות לא נשאר שום רצון שלא יהיה ממולא מאור א"ס היות שמלכות לא עשתה צמצום
אחר כך למדנו שמלכות רצתה בהשתוות הצורה ואמרה אני לא רוצה לקבל בעל מנת לקבל זה נקרא צמצום רק מי מקבל אקבל בעל מנת להשפיע לכן חזר והמשיך האור בכדי שתקבל אותו בעל מנת להשפיע
באור העליון לא נעשים שום שינויים כמו שאנחנו לומדים עד הה.. עד שלא נברא העולם וא.. שנברא העולם לכן האור שבא מא"ס הוא רוצה להאיר גם לתוך הבחינה ד' שנקרא מקבל על מנת לקבל
אלא התחתון שעשה צמצום מי המלכות שרצתה בהשתוות הצורה ואמרה על מנת לקבל אני לא רוצה רק בעל מנת להשפיע אז למדנו מלכות עשתה חשבון מלכות דראש כמה שהיא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע את זה היא תקבל וכמה שלא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע את זה לא תקבל
נמצא לפי זה שהיה כאן בראש זיווג דהכאה דהיינו המלכות של ראש רוצה לקבל כל האור כי רצונו להטיב לנבראיו רוצה להאיר גם בבחי"ד רק התחתון עושה מסך ודוחה את האור
אז למדנו שני דברים מנוגדים נקרא הכאה והעליון רוצה להאיר לתחתון גם בכלי קבלה והתחתון מתגבר על הרצון הזה ודוחה אותו ולא מקבל אותו נקרא זה הכאה ומה נעשה כאן מדבר באופן כללי הוא אומר שדוחה את האור מקבלת רק חלק
נמצא השאר שלא מקבלת מתי היא תקבל את זה בעתיד לבוא כמו שלומדים שיהיה הרבה זיווגים כל פעם מתגלה חלק אור על חלק כלי שנתקנת בעל מנת להשפיע עד שיתוקנו כל הכלים שיצאו כשהיא נחלקה בעל מנת להשפיע זה נקרא גמר התיקון
נמצא לפי זה כל האורות העתידים להתגלות אחר כך עד גמר התיקון נכללו באור הזה באור חוזר הנדחה הוא מכנה כאן אור חוזר המלביש שלא נכנס.. בפרטים מדוע הוא … האור חוזר המלביש
ובהסתכלות פנימית מבאר יותר בפרטות הוא אומר כך שם חושב ב' מיני אור חוזר אז הוא אומר שאור חוזר הנדחה נקרא כל האור ישר מה שלא מקבלת אותו הוא דוחה אותו מי דוחה אותו המסך
אז נולד משני כוחות אלה היינו מכוח הפריש.. שלא רוצה לקבל אותו מכוח האור שלא רוצה לקבל אותו שדוחה אותו שזה אור ישר נולד אור חוזר שאור חוזר הזה הוא תולדה משני כוחות והוא נקרא אור חוזר המלביש
מה הפירוש אור חוזר המלביש היות שעל ידי ב' כוחות אלו נולד אור חוזר יש לו הנאה גדולה מזה שהיא משפיעה להעליון אז כאילו הוא אמר עם מה היא יכולה להנות לעליון שחסר לעליון שאפשר לומר שהתחתונים יקבלו את התענוגים מה שהוא רוצה לתת להם לכן כאילו התחתון ואני רוצה עכשיו לקבל הנאה ותענוג משום שאני רוצה להשפיע
וזה נקרא אור חוזר המלביש כאן הוא לא מפרט רק באופן כללי אור שלא מקבל אותו נקרא מלביש ובזה תלוי ובזה באור הזה שדוחה אותו נקרא אור מקיף שהיינו שכל האורות שעתידים להתגלות כלולים באור מקיף הזה באור חוזר הנדחה הזה זה למדנו כאן
הוא מסכם והנה נתבאר, שכל האורות המקיפין, כלולים במסך ובאו"ח שבפה דראש ד- א"ק ביחד עם האורות הפנימים, שהם הט"ס דאור ישר הקשורים בה, היינו שהיא מק.. מה שהיא כן מקבלת
וז"ש הרב, האו"פ עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, דהיינו המלכות, בכח המסך דבחי"ד המתוקן שם, כמבואר. מה הוא אומר כאן שכל האורות המקיפין, כלולים במסך ובאו"ח שבפה דראש א"ק ביחד עם האורות הפנימים,
כאן יש לפרש ב' הבחנות מי חילק את האור שחלק מתקבל שנקרא פנימי וחלק שלא מתקבל רק יתקבל אחר כך שנקרא אורות מקיפים המסך הזה אם אין מסך לאחרי הצמצום אין אור פנימי ואין אור מקיף רק מה יש חלל הפנוי חושך נמצא המסך במסך הזה קשור אור פנימי ובמסך קשור שיהיה חלק אור מקיף מה שהיא לא נותנת לו להיכנס לתוך המדרגה כאילו
ושם בפנים מסבירות משמע כאילו הוא אומר כך במסך הזה הוא מכנה המסך כלי חיצון שהמסך הזה היא כלי לאור מקיף שיתגלה אחר כך היינו על ידי זה שיהיה הרבה מסכים יתגלה הרבה חלקים אור מקיף נמצא שהוא נקרא כלי חיצון מה שעכשיו אין היא מקבלת את האור שמבחוץ ולעתיד שהיא יכולה לעשות קו עם מסכים על האור היוצא אז יתגלה האור
נמצא המסך עושה שתי דברים בינתיים הוא עושה שזה לא יקובל בתוך המדרגה ואחר כך יעשה המסך שכן יקובל בתוך המדרגה א.. … ממסכים לכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד
ו) שהן האו"פ והן האו"מ קשורים שניהם בבחי"ד: כי הט"ס ראשונות דאו"י, קשורות ומלובשות, באו"ח שלה, של מלכות שהן הט' ראשונות הנק' או"פ. אבל האורות העתידים לבא עד גמר התיקון, הנק' או"מ, גם הם כלולים באו"ח זה, כי הם עצם האו"ח כנ"ל, שהם עתידים מחמת זה להגלות לאט לאט במשך שתא אלפי שני ולאחריהם עד גמר התיקון, כבדיבור הסמוך.
מה כתוב כאן גם הם כלולים באו"ח זה, כי הם עצם האו"ח כנ"ל, שהם עתידים מחמת זה להגלות לאט לאט במשך שתא אלפי שני ולאחריהם אחרי שתא אלפי שני משמע מכאן עד גמר התיקון, כבדיבור הסמוך. כאן הוא מדבר מאיזה או"ח
תלמיד: שמחזיר
רב"ש: אור הנדחה
תלמיד: הנדחה
רב"ש: אור הנדחה נגיד הוא מקבל עשרים אחוז מהאור הזה שמונים אחוז נדחה והשמונים האלה האלה שנדחית צריכים להתגלות אחר כך
נגיד כך בראשונה לאחר צמצום נמצא כל האור המאה אחוז הזה ומלכות דוחה אותו וקיבלה רק חלק נגיד על בחי"ד נכנה זה עשרים אחוז והשאר דוחה אותו לא יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע האור הזה צריך להתגלות
נמצא אור הזה שהוא מכנה עכשיו אור או"ח אור הנדחה זה לא אור חוזר זה נקרא אור ישר רק נדחה נקרא או"ח אבל זה אור ישר אור הזה צריך להתגלות איך על ידי כל התיקונים עד שיתגלה כל המאה אחוז כמו שהיה בעולם א"ס ושיהיה בעל מנת להשפיע זה שאומר לנו כאן
כאן נשאלת שאלה או"ח מה שהוא מכנה מקיף זה או"ח או זה אור ישר מה זה אור ישר מה זה או"ח למדנו או"ח נקרא כוונה שהוא רוצה על מנת להשפיע ומה זה אור ישר שפע הבא מלמעלה אז אני שואל או"ח זה מה שהוא אומר שנקרא אור מקיף זה אור ישר או זה או"ח
תלמיד: אור ישר
רב"ש: מדוע הוא מכנה אותו אור חוזר שהוא לא מקבל אותו וגם הוא מכנה או"ח המלביש מה הפירוש או"ח המלביש הוא לא נכנס בפרטים
אמרנו מקודם מה זה או"ח המלביש זה אור התחתון נותנים כוונה כוונה זה אור רק הסברתי מקודם מה שהוא אומר בהסתכלות פנימית בחלק ד' שזה תולדה משתי כוחות מכוח הפרישה שהוא לא רוצה לקבל אותו ומכוח שהוא לא רוצה לקבל את האור הזה אז הוא קשור באור הזה אז ממה הוא מקבל הארה מאור הזה מאיזה אור מאור ישר הזה אין אור אחר נמצא הן האור חוזר והן האור מקיף שניהם בחינת או"ח שהוא אור ישר באמת כל האורות הם אור ישר רק כשמדברים מהכלים אז הוא אומר אחרת
לכן למדנו בפתיחה לפנים מסבירות שיש לנו ה' הבחנות יש לנו ה' הבחנות היינו הבחן א' הוא אומר נקרא בחינה א' בחינת חכמה שהן האור והן הכלי בא מצד המאציל פירוש הדבר רצונו להטיב לנבראיו ברא יש מאין כלי עם אור ביחד לא היה מי שישתוקק הוא לא יודע למה להשתוקק לכן אומרים עליון ברא את האור והכלי ועניית התחתון ב.. … זה נקרא בחינה א'
הבחן ב' לאחר שחכמה קיבלה את האור בסופה כאילו התבוננה מאיפה אני מקבל השפע מהמשפיע ואני ענף לו אני רוצה בהשתוות הצורה אני לא רוצה להיות מקבל ועל ידי התגברות הזאת הגבורות הזאת שהיא בחרה שרוצה משהו מרגשת שהיא בחינת מקבל לא רוצה בהשתוות הצורה על ידי זה בא האור מלמעלה נקרא האור בא מלמעלה מכתר הוא המשפיע אבל הכלי להתעוררות ממי בא זה מתחתון הבחן ב' האור מצד העליון והכלי מצד התחתון
הבחן ג' שהן האור והן הכלי בא מצד התחתון היינו מה זה מלכות זעיר אנפין בסופו שיתגבר על מה שנותן לו אור דחסדים הוא רוצה אור החכמה בהרחבה כמו שישנה באור הח.. בכלי דחכמה
נמצא כאן שכבר יש התגברות מצד התחתון אבל אנו לומדים שכאן היה צמצום אסור לו לקבל ועל ידי מה היא מקבלת למדנו שהיא נותנת המסך הזה או"ח נמצא הכלי הוא עכשיו מי המסך מה שמתגבר שלא לקבל ואור שלה בא מכוח הפרישה
נמצא כאן או"ח שבא ממטה למעלה שמלכות דאור ישר נעשית כתר לאו"ח הוא נבחן שהן האור והן הכלי בא מצד התחתון אם כן זה שאומר כאן מה הוא אומר כאן שהכל כלול הכל קשור באו"ח שלה בא זה באו"ח שלה מכוח הפרישה שלה
לכן כוח הפרישה לומדים שני דברים אחד אור הנדחה שהוא אור ישר שהוא אור מקיף שהוא צריך להתקבל כמו שהיה בעולם א"ס וחלק או"ח המל.. גם כן בא מכאן אבל מיחסים כוח הפרישה של התחתון נ.. זה כוח של התחתון הכל קשור במסך שני דברים
תלמיד: במסך
רב"ש: לא חצי תלמד
ושם הוא חושב עוד שני הבחנות שיש גבורה אחת התגברות אחת מה שנעשה באור הבא הן הכלי והן האור מצד העליון התגברות הזאת הייתה על חסדים מה שאין כן האור שבא מז"א שבא מבינה שהאור שבא בא על הכלי של התחתון שהתגברה התגבר הרצון לקבל זה בחינה הבחן הג'
תלמיד: הד'
רב"ש: הה'
הבחן הד' הוא מה שהתגברה בינה היינו אור שבא מצד העליון הן הכלי והן האור שהתגבר ההתגברות הייתה על רצון להשפיע מה שאין כן האור שבא על ידי התעוררות התחתון שנקרא בינה אור דחסדים שזעיר אנפין בא מבינה שאור דחסדים הזו בסופו התגברה על מה התגברה על רצון לקבל שנקרא כלי זה הבחן הה' מה שלמדנו שם
אות ז' למעלה מה כתוב
ז) הם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת ה- כלים.
ז' מה זה מכה באור הלא אנחנו ברוחניות מה פירוש הכאה אז הוא מסביר
כי כששני האורות יורדים ומתפשטים מהפה ולמטה לתוך הגוף דא"ק, הנה האו"מ אורות מקיפים אינם יכולים להתלבש בתוך הגוף, מחמת כח המסך אשר שם המעכב על האור ההוא, כנ"ל.
(ועי' בחלק ב' תשובה ד') ומתוך שהמה קשורים ונכללים שם, איפה בראש שזה אור אחד רוצים גם הם להתפשט בפנימיות הפרצוף, ולפיכך המה מזככים בזה את העביות שבמסך, דהיינו, לאותו כח העיכוב, שאינו נותן להם להתלבש שם.
אמנם מכח ביטושם זה בהעביות דמסך, שהמסך הולך ומזדכך מחמתם, הנה גורם זה, להסתלקות האורות הפנימים מהגוף:
צריכים כאן לפרש מה שהוא אומר כך אני חוזר
ז) כי כששני האורות יורדים ומתפשטים מהפה ולמטה לתוך הגוף דא"ק, הנה האו"מ אינם יכולים להתלבש בתוך הגוף, מחמת כח המסך אשר שם המעכב על האור ההוא, כנ"ל. (ועי' בחלק ב' תשובה ד')
ומתוך שהמה קשורים ונכללים שם, איפה הם קשורים ונכללים שם אז הוא לומד כך בראש המדרגה לומדים שהאור בא לא היינ.. מכ.. בין אור פנימי לאור מקיף אור אחד שבא ומלכות דראש עשתה חשבון ואמרה חלק אני אקבל וחלק לא אבל שם היה חלק אחד מאה אחוז רק אמרה עשרים אחוז אני יכול לקבל על מנת להשפיע נגיד על דרך משל ושמונים לא אם כן זה אור אחד
כשהתחיל להתפשט עשרים אחוז התפשטו שבא עד הטבור לא אתה לא אתה שמונים אחוז לא רוצה לתת לו להיכנס למה.. בראש היה מאיר מדרגה אחת גם הם רוצים להיכנס
מה הכוונה שהיה אחד ועכשיו גם כן נתחלקו ורוצים להיכנס מה הפירוש התחלקו עניין הוא כך בראש שבא האור נקרא האור רצונו להיטיב לנבראיו שכל האור הזה יהיה בשביל התחתונים רק מה הוא עושה חשבון חלק הוא מקבל כשבא לטבור שצריך לקבל החלק השני הוא אומר עד כאן אני לא רוצה לקבל הוא נשאר באור מקיף
… הלא להיטיב לנבראיו היה הכל האור שנמשך לתוך הראש ואז הוא מקבל חלק מי יקבל את השאר זה הפירוש שהוא רוצה גם היות שהיו מחוברים שהם נכללים בבחינה מה
תלמיד: להטיב לנבראיו
רב"ש: בלהיטיב לנבראיו בראש המדרגה שבא בפועל ממש שנקרא גוף שאתה מקבל חלק הרי אין קשר אני אומר הלו אנחנו בחינה אחת היינו כלולים בלהטיב לנבראיו אז גם אתה צריך לקבל את זה גם כן
הוא לא רוצה לקבלו אבל נכנע הוא צודק ברגע שנכנע כבר נאבד לו עביות מה הפירוש נאבד לו עביות הלו יש כלל הוא אומר שעביות אינה מזדככת הרצון לקבל לא יכולים התאווה בן אדם אין אדם איך אומרים בעל הבית על הרצון לקבל שלו יש לו רק בחירה לא לקבל או יהיה לו רצון לקבל זה לא בידי בידי אדם
אם כן מה הפירוש נזדכך עביות אז הוא נותן כלל כשמדברים בקדושה לא משתמשים עם עביות רק אם יכולים לעשות עליו מסך נמצא שהוא ביטל הכוח הדור.. שלו כבר נזדכך העביות וכבר לא משמש עם עביות מדוע משום שאין לו מסך זה אני רוצה כאן לבאר
אני מתחיל קשורים השורה
ומתוך שהמה קשורים ונכללים שם, בראש רוצים גם הם להתפשט בפנימיות הפרצוף, בגוף בפועל ממש לכן ולפיכך המה מזככים בזה את העביות שבמסך, דהיינו, לאותו כח העיכוב, שאינו נותן להם להתלבש שם. מבטלים הכוח הזה ממילא שמבטלים הכוח נאבד לו עביות שלא יכול להשתמש איתו נקודה
אמנם מכח ביטושם זה בהעביות דמסך, שהמסך הכוח הדוחה הולך ומזדכך מחמתם, שלמדנו אם הוא דוחה הוא ביטל את הכוח הזה הכוח המסך הוא אומר בכוח המסך נכלל ה' בחינות או ד' בחינות הוא לפעמים אומר אז הוא הולך ומזדכך מקודם ד' ואחר כך ג'
כמו כן הלאה זה שאומר כאן
אמנם מכח ביטושם זה בהעביות דמסך, שהמסך הולך ומזדכך מחמתם, הנה גורם זה, להסתלקות האורות הפנימים מהגוף: מדוע כי כשמזדכך לעביות דבחי"ג, שכבר לא יכול להתגבר על עביות זה בחינה ד' אז האור נסתלק אם כן נתקצר האו"ח, כבר לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע על בחי"ד רק מה יש לו עכשיו ג' בינתיים גם זה הסתלק בינתיים יש לו ג' ואינו מלביש רק לקומת חכמה, ונעלם אור הכתר מהגוף.
וזה הולך הלאה זה נקרא נקודות וכשנזדככה גם בחי"ג לעביות דבחי"ב, שלא יכול להתגבר רק על ב' נתקצר האו"ח לקומת בינה, וגם אור החכמה נעלם וכו' מדוע שאין או"ח שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע עד שנזדכך כל העביות, ואין שם עוד זווג דהכאה, כבר לא יכול להתגבר ולדחות את האור אז ממילא ונעלם כל האו"פ מהפרצוף.
וז"ש הרב "שהם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה" פי' שהאחד דוחה את חבירו: כי כל גדלו של או"פ שכל חשיבותו שהוא אור פנימי שהוא יכול להאיר במדרגה הוא בגודל עביות שבמסך, כנ"ל, כמה כוחו שיכול להתגבר על הרצון לקבל שלו וע"כ הוא מתחזק בעביות הגדול יותר. אם הוא יכול לעשות מסך על עביות הכי גדול יש לו מדרגה הכי גדולה
ולהיפך, כל עיכובם של האו"מ, שאינם יכולים להתלבש, הוא רק, מכח העביות והגבול שבמסך, שהגבול הזה לא נותן לו להיכנס וע"כ אור מקיף הולך ומזכך את העביות. ולפיכך מבטשים זב"ז עד ששניהם מסתלקים, כמבואר. (ועי' בפתיחה כוללת בספרי על הע"ח).
אבל מה הוא לא אומר כאן מדוע נעשה כלים אזי במקום אחר מפרש כך בזמן שהאור היה מעורב להיפך בזמן שהכלי בפרצוף גלגלתא בזמן שהאור היה מאיר בתוך הכלים היה אור יש.. היה האורות והכלים מעורבים זה בזה עד שהי.. להבחין ביניהם רק מתי אנו מבחינים מהכלים לאחר הסתלקות האורות והיות כאן הבטישה הזאת גורם הסתלקות האורות לכן נ.. הויה בחינת כלים
