קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמרו של הרב"ש, "ג' קוים": "מטרם שהאדם זכה לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לעשות הכל בעל מנת להשפיע, הנקרא לשמה, הגם שהאדם לומד את כל אלה הענינים, כמו שהם, אבל הם רק בבחינת שמות בלי שום ביאור, היינו שאין לו שום השגה באלו הדברים שלומד, כי אין לו שום ידיעה בהחומר של השורשים העליונים, המכונים בשם שמות הקדושים או ספירות ופרצופים.
וניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם, רצון וחשק, להדבק בהבורא, מחמת קדושת הענינים, שמדברים משמות הקדושים. .. וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שענינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להכנס להיכל המלך, ולהדבק בו יתברך."
ישנם מספר שלבים של עבודת ההכנה. בשלב הראשון של הלימוד האדם מקשיב ואינו שומע, הרי הוא לא יודע במה מדובר. כל המושגים שעליהם מדברים ספרי המקובלים, נסתרים מהאדם – הוא לא מרגיש אותם, לא רואה, לא מבחין בעצמו או סביבו. ולכן הוא מדמיין אותם כפי רצונו.
הוא לא עובד על המושגים האלו, לא יכול להבחין בהם ולהגיב עליהם. הוא חושב שפרעה זה איזה אדם ששולט במצרים, שמצרים זו ארץ רחוקה, שהבורא הוא בכלל משהו מרוחק מאוד, וישראל – זה אדם שנולד במשפחה יהודית. חסרים לו המושגים הרוחניים הנכונים, כך שאם הוא ישמע איזו מילה הוא מייד ירגיש בתוכו תגובה.
אם הוא היה שומע על כאב בלב, בכבד, בראש, ביד או ברגל, הוא מייד היה יכול לתאר אותו לעצמו.
הוא היה מרגיש בתוכו תגובה על המילה ששמע. אבל המושגים הקבליים לא מעוררים בו שום תגובה ולכן הוא בינתיים לומד, כשהוא לא מייחס את כל זה אל עצמו.
אך פועל עליו "האור המקיף", המחזיר למוטב, ובמידת המאמצים של האדם לעשות את כל מה שתלוי בו, הוא מקרב אותו לעולם העליון.
והעיקר, שבהתחלה האדם לא יודע שההתקדמות אפשרית רק על ידי הכנעה בפני הקבוצה, המורה, הספרים.
הרי הוא בדומה לתינוק שחייב להידבק בגדולים, במדרגה העליונה. בכך הוא מקצר או מאריך את הזמן.
יתכן שהכנה כזו תיקח שנים ספורות, עד שהוא יתקרב לאור עד כדי כך, שהוא יתחיל להרגיש כיצד האור פועל בו ויתחיל להבחין בין כל תכונה ותכונה בתוכו. וזה יכול להתארך ל- 20-30 שנה
הכול תלוי במידה שבה האדם יצליח להכניע את עצמו בפני המורה, הקבוצה, הלימוד – בכל האמצעים שנמצאים לרשותו. זוהי תקופת לימוד של "ינקות", כשצריך להידבק ולהתמסר למדרגה העליונה, כשאתה מבטל את השכל ואת הידע עד כמה שאפשר.
ולאחר מכן מגיע שלב הכרתי יותר, כשהוא כבר מתחיל להבחין בתכונות האלו בתוכו, לעבור עליות וירידות.
בשלב השלישי הוא כבר מבין שאת העליות והירידות מעורר בו הבורא, כשהוא קורא לו: "בוא אל פרעה!" הבורא נמצא מצד ימין, הפרעה – מצד שמאל, והאדם נותר באמצע בין שני הכוחות האלו. אבל עד שזה לא התגלה לו בצורה ממשית, הוא יכול רק לנחש שזה כך, לפי התגובות של עצמו.
ובסופו של דבר, הוא מגיע לצעקה מכך שהוא לא יכול לצאת מעצמו, לפרוץ משליטת פרעה ואז הוא זוכה לגאולה.
אך גם אחרי זה הדרך לא הופכת להיות קלה יותר. פשוט האדם כבר מעריך בצורה אחרת את כל המתרחש איתו בדרך הזו. הגאולה בשבילו הופכת לאפשרות להשפיע, להתעלות מעל עצמו ולעבוד בלי לשים לב על הרגשות פנימיות לא נעימות.
בצורה כזאת הוא מתקדם וכל ההתקדמות הזאת נקבעת על ידי הערכה מחודשת של הערכים שלו.
ידיעות קודמות בנושא:
כל הקורא מכתב זה, הוא גם כן הנבחר
צעקה של הטובע בביצה
יסודות עיקרון העבודה בג' קווים
