שתי מסילות 

בשנת 2008 שוחחנו עם פרופסור פסיג על "התוכניות לעתיד", אולם בזמן ההוא השיחה הייתה נראית ממש תיאורתית. היום כאשר משבר קורונה עצר את העולם, הכישרון לחזות בצורה נכונה את המצב הופך להיות מרכזי. כדי לעשות זאת צריך להבין לא רק את המגמות העמוקות, אלא גם את הסיבות העמוקות למתרחש. אחרת אפילו התחזיות הכי מוצדקות שמגובות בתובנות מהעבר עם המשכיות לעתיד לא יעזרו למצוא את האסטרטגיה הנכונה.

העולם כבר הבין במה הוא נתקל, אך לא הבין למה. מומחים, אנליטים ומנהיגים עולמיים, משוחחים ביניהם על מתי ובאיזו צורה נצא מהמשבר. אבל לאן נצא? לאיזה עולם? בדרך כלל מדובר על המערכת הבנקאית התאגידית של קפיטליסטים ניאו-ליברלים שהלכה לאיבוד. כן, אומרים לנו, כנראה היא תשתנה במקצת, אך הכיוון לא ברור. אפילו מוסדות חברתיים וכלכליים יתמוטטו ובמקומם יקומו חדשים עם כל ההבנה של המשבר, זאת קריאה לעבר, לאותם יחסים חברתיים שהובילו אותנו לשבירה הזאת.

בצורה פרקטית עד היום אף אחד לא ראה בווירוס קורונה סיבה לשינוי חברתי דרמטי אליו צמחה האנושות ואותו חייבים להפנות לאפיק הנכון כדי לאחות בצורה מקסימלית את המעבר הזה. כל מה שיבוא בהקדם למעשה תלוי בהבנה שלנו ובתגובה שלנו לשינוי הבלתי נמנע, טרנספורמציה בלתי-נמנעת של הערכים, של התודעה, ושל היחסים.

לא תהיה חזרה לצרכנות שהייתה בעבר בכל צורה שהיא. כל מה שהיה עד היום גוסס, דוהה באפלה, ולפנינו נוצצת זריחה של יום חדש, של מדרגה חדשה בהתפתחות שלנו. אם לא נזהה בזמן את מהות השינוי, כל תסריטי האימה לגבי חיינו עלולים להתגשם.

בחוכמת הקבלה המצב הזה מתפרש כ"מזלג" שמציג בפנינו שתי דרכים: דרך קשה בסבל כמו של ילד רשלן שגדל רק מתוך עונשים, ודרך מהירה וקלה שבה אנחנו מאיצים בעצמנו את התפתחות, גדלים ומתקדמים למטרה.