קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בהקדמה ל"כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם הוא כותב, "משל לחברה רעבים וצמאים התועים במדבר, והנה אחד מהם מצא מקום ישוב בכל טוב, התחיל נזכר באחיו האומללים, אומנם כבר נעתק מהם הרבה עד שלא ידע מקום הימצאם. מה עשה? התחיל לצעוק בקול גדול ולתקוע בשופר, אולי ישמעו חבריו הרעבים והאומללים את קולו ויתקרבו אליו ויבואו גם כן לישוב ההוא המלא מכל טוב. כן הדבר שלפנינו, הנה תעינו במדבר הנורא יחד עם כל האנושות, ועתה מצאנו אוצר גדול המלא מכל טוב דהיינו הספרי קבלה שבאוצר, שמשביעים נפשינו השוקקות וממלא אותנו דשן ונחת, אלא זיכרון החברים שלנו שנשארו במדבר הנורא אובדי עצות, ולפיכך ערכנו את השופר הזה לתקוע בקולות, אולי ישמעו אחינו ויתקרבו אלינו ויהיו מאושרים כמותנו". מה בעל הסולם רוצה להעביר לנו במילים האלה?
תשובתי: בעל הסולם בעצם מצייר לנו מצב, שמצד אחד זהו דור שכולו חייב ולא רוצה שום דבר, ומצד השני זהו דור שכולו זכאי ורוצה להתרומם ולצאת מהאגו שלו ולא להיות תחת שליטת כוחות הטבע הפראיים. כך נרגיש שאנחנו נמצאים ממש בהתפתחות שלנו כדור האחרון, שאין בו שום תקווה ושום דרך אחרת אלא להתרומם, לצעוק, לבקש ולעשות מאמצים כדי לצאת מהשעבוד לאגו ולהביא את עצמנו בעצמנו למצב שבו כולם מוכשרים לאותו דור שנקרא "אחרון".
