קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
יש לך תלמיד, חבר מאוד קרוב שלי, גלעד שדמון. הוא תלמיד שלך כבר 30 שנה. כשאבא שלו היה בן 15 הוא היה באושוויץ ושלחו אותו לצעדת המוות. הוא מספר שהם היו 12 בני נוער שהיו מאוד רעבים. לפתע נפלה לידיהם חתיכת לחם קטנה והם החליטו, שכל אחד ייקח ביס קטן. הוא היה בין הראשונים, ולכן קיבל כמעט חתיכת לחם שלמה, באותו רגע שהוא לקח ביס הייתה לו הרגשה שהוא לא יכול לעצור את עצמו ותיכף יאכל את כל החתיכה. אבל הוא התאפק וכך כל אחד התאפק, החזיק את עצמו לקח ביס קטן והעביר לבא אחריו.
הסיפור הזה הרשים אותי מאוד. למה לדעתך הוא הצליח להתאפק?
תשובתי: כי הוא היה קשור עם חבריו. אחרת מה עוד יכול היה לעצור אותו? זו הסיבה שהוא הצליח לעצור את עצמו.
שאלה: היה ביניהם קשר אמיתי?
תשובתי: כן. זה קשר שלא מאפשר לאדם לנהוג אחרת, עד כדי כך שהוא מוכן למות במקום לאכול את כל החתיכה.
