על מה לחשוב לפני התיקון ולאחריו

מתוך איגרת ט"ז של בעל הסולם: "קודם עשיית המצוה, אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך האדם לומר: "אם אין אני לי מי לי"."

מצווה, זה תיקון הרצון של האדם, כי בתוך אותו המצב שהוא נמצא הוא היה מנותק מהבורא.

ועכשיו הוא רוצה לחבר את המצב הזה לבורא ככוח העליון היחיד, שאין עוד מלבדו, טוב ומטיב. בצורה כזאת הוא מחזיר את המצב הזה לאותו המצב שבו הוא היה לפני השבירה.

כך הוא מלקט את המצבים הללו פעם אחר פעם, עד ש"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", וגומר את תיקון הנשמה שלו.

כבר מלכתחילה ניתנו לנו תרי"ג רצונות מקולקלים שאנחנו משתדלים להחזיר לדבקות. קודם עשיית מצווה, כאשר אני מבין שאני נמצא במצב מקולקל, משום שאני לא נמצא בדבקות, באיחוד עם הכוח העליון, אסור לי לחשוב על השגחה פרטית, אלא להיפך, עליי לומר: "אם אין אני לי, מי לי".

"אבל אחר המעשה, מחוייב האדם להתישב בעצמו, ולהאמין שלא מכוחי ועוצם ידי עשיתי המצוה."

זאת אומרת, עשיתי את המצווה, התייגעתי בכל מה שאפשר, השתמשתי בכל האמצעים: רב, קבוצה, לימוד, הפצה, הכול יחד כדי למצוא חן בעיני הבורא ולקשור את עצמי ל"אין עוד מלבדו". עם זאת, לקחתי בחשבון אך ורק את "אם אין אני לי מי לי", ושאני בעצמי חייב לעשות את כל הפעולות הללו.

אבל אחרי שהצלחתי במשהו אני צריך להגיד שההצלחה הזאת הייתה כבר מראש קבועה ועומדת, והבורא כך הכין לי את זה מראש. אם אני בהתחלה דבוק ל"אין אני לי מי לי", ובסוף ל"אין עוד מלבדו", זה האמצעי השלם להגיע לדבקות.

מתוך השיעור על האיגרת של בעל הסולם, 15.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
עבודה לא למען השכר
קיום מצוות, או "אמונה למעלה מהדעת"
מצוות, מדרגות האיחוד